אנפין

לא כל אנפין נולדו שווים

נושאים באתר

לחזור בתשובה על העשור האחרון על פי שיטת הרב

אחרי זה, הוא צריך לחזור בתשובה. הוא צריך להבין שגם לשאוף למדרגה עליונה כשאתה לא מוכן - זה חטא. אבל, וכאן בהחלט מגיע אבל: בהרבה מקומות הרב מדריך שכאשר חוזרים בתשובה על חטא כזה, לא לזנוח את המדרגה שהשגת.

י"ד ניסן התשפ"ד

בינה מלאכותית ושפת הדימוי

א. כשאנחנו רוצים להעביר מידע למישהו אנחנו מדברים איתו. אם הוא רחוק אפשר לשלוח לו גלויה, או אימייל, או לגדף אותו בתגובה בפייסבוק. התרגלנו לעובדה הזו עד שהיא מרגישה לנו מובנת מאליה. אבל היכולת לתקשר בעזרת כתב, מתאפשרת רק בזכות מהפכת האוריינות שהפכה אנאלפביתיות לנדירה במערב.

ז' אדר ב' התשפ"ד

הרמב"ם והתנועה

א. ההוכחה מהבריאה (והתכנון) מסתמכת על עצם קיום העולם: אם העולם קיים, יש מי שברא אותו. הנחת היסוד המובלעת היא התפעמות מעצם הקיום. הקיום עצמו כל כך מעורר את הנפש, שממילא נכון לשאול בן מי זה העלם.ב. כנראה מאותה הסיבה, כל כך חשוב לרח"ק להסביר שהקיום עצמו מצריך הצדקה, ואלמלא הקב"ה, שהוא מקומו של עולם, לא היה לעולם מקום.

י"ז אדר א' התשפ"ד

כבר הפסדנו או פוס משחק

הרי אם באמת הפסדנו, מול ארגון נאצי וחובב טבח כמו חמאס, מי שטוען שהפסדנו היה אמור להיות ברגעים אלו בבן גוריון, אם לא באיטליה או כל מדינה אחרת שתסכים לאזרח אותו

י"ב שבט התשפ"ד

הדרך אל הקדושה: למעלה, פנימה והצידה

ובדיוק לכן, התשובה שמכוננת את העידנים שאחרי ביטול הנבואה והסתלקות השכינה היא: "לא כאן". אנחנו לא רואים את הקדושה בעיניים. לא במופגן על כל פנים. היא נעה והסתלקה ממעונה, ויש לבקש אותה במקום אחר. ייתכן אפילו ש'המקום האחר' הוא עדיין כאן – אבל לא לחלוטין. קיימת חציצה בינינו לבין הקדושה וכדי לפגוש אותה עלינו לנוע. השאלה היא – לנוע לאן?

י' שבט התשפ"ד

מה ההבדל בין הצעד הראשון לצעד המאה

אם הקב"ה נותן מהשראתו על האדם מה זה משנה אם הנביאים התנבאו ממנו ישירות או היתה להם איזו אינטואיציה כללית

ד' שבט התשפ"ד

מה ממשי יותר - דיבור או מעשה?

האם דיבור קל או חמור יותר מאשר עשיה? אולי פשוט בדיבור יש מנעד רחב יותר של רמת רצינות

ז' טבת התשפ"ד

הטכנולוגיה כתהליך

אש כל כך יעילה ועושה בשבילנו את העבודה כיון שהיא מזינה את עצמה.

כ"ב כסלו התשפ"ד

הרגע בו מדינת ישראל הבינה שהיא יכולה למות

בשמחת תורה הבנו שאנחנו, מדינת ישראל - אנחנו בני תמותה. וזו הבנה מצמיתה ומשנה לגמרי את צורת ההסתכלות

כ' כסלו התשפ"ד

האנרגיות של עצם הקיום

לפעמים, כדי לשמור על השרידות הכי בסיסית צריכים זעם ואנרגיות. אם ממותה מסתערת. אם הצונאמי מגיע וחייבים לרוץ עם תינוק על הידיים. אם האויב גולש אליך מרחפן, חמוש בקלאץ'.

י"ז כסלו התשפ"ד

שלושת מבחני האמת

שלושה מבחנים צריכה האמת האלוקית לצלוח, כנגד שלושה יריבים: זמן, חומר ואדם.

י"ג כסלו התשפ"ד

מי משוגע

תקופת שלום משכיחה מאיתנו אמיתות כואבות. שכחנו שיש מחיר לרכות. שיש מחיר לאיבוד האינסטינקט. שיש סיבה למה מדינה מוכנה להקריב לוחמים למען שלומם של אזרחים

כ"ט חשון התשפ"ד

כשל האקסטרפולציה העצלנית

לפעמים אנחנו מניחים ששפה מתארת את המציאות. מישהו מערער על ההנחה הזו על ידי דוגמאות שוליות בהן השפה קובעת את תפיסת המציאות.

י"א תשרי התשפ"ד

קפיטליזם, ערכים ומערכת החינוך

ככל שהאתוס של ישראל הופך להיות מעצמת סייבר, ככל שכל אידיאל אחר מתפורר תחת משקל האינדיבידואליזם - ייתכן שקפיטליזם פשוט לא יספיק בשביל לייצר מערכת חינוך טובה.

כ"ה אלול התשפ"ג

הראיה מן התכנון

א. הראיה מהתכנון (טענת השעון) טוענת בגדול ככה: כל דבר מורכב שעובד שאנחנו מכירים מחייב שמישהו תכנן אותו. העולם שלנו מורכב מאד ועובד להפליא, בהכרח שמישהו תכנן אותו -> מכאן שיש בורא, מ.ש.ל.

כ"א אלול התשפ"ג

חרדים וקפיטליזם

תרבות המידע מציבה בעיה חדשה בחומרתה. בעידן שלנו האופי הגלובלי של הכלכלה מחייב אותך להתערות בעולם כדי להתפרנס. אז חייבים אנגלית כדי לעבוד, והצורך הזה זהה עם הצורך להתערות בתרבות הכללית

י"ז אלול התשפ"ג

על שינויים בחברה החרדית או האם ההינדיק נהפך לאדם

כשהחכם הולך עם בן המלך שלב אחרי שלב, הוא מאפשר לו אינטגרציה בין ההינדיק לבן המלך

ה' אלול התשפ"ג

גזענות והעדפה תרבותית

ולכן, גזענות היא צעד פסול מצד המבנה, לא התוכן. לומר: "גזע ____ הוא רע כי____" - היא אמירה פסולה, ובכלל לא משנה מה נמלא בכל קו. מבנה המשפט פסול.

כ"ב אב התשפ"ג

האם תיתכן פנטזיה בעולם פוסט מיתולוגי?

הפנטזיה חוזרת לא בדלת הקדמית כבעל בית אלא בכניסת המשרתים, כספקית שירות. אנחנו רוצים מיזוג אוויר, אוכל בטייקאווי ומעט ריגוש (פסאדו) מיתי

ט"ו אב התשפ"ג

הפלא כצומת בין קיום, אסתטיקה ומוסר

יחד עם הצדקת קיום הפיל, חווית הפליאה מעוררת את הצד המוסרי גם בי . כשאני פוגש את הפלא אני מרגיש בי צורך להיות אדם טוב יותר ולחיות חיים משמעותיים. המשקל שעל הלב מוקל במקצת והרצון להיות טוב יותר מתגבר.

א' אב התשפ"ג

התבגרות ואהבת החיים

תחושת הצער של מתבגרים נובעת הרבה פעמים מאיזו תחושת ריק. לא במקרה ברומן הזה נהגה לראשונה המונח ניהיליסט. הצעיר מסתכל על החיים ושואל את עצמו במר ליבו: בשביל מה לחיות. מה שווים החיים אם אין בהם ___, ואולי מה שווים החיים נקודה.

כ"ה תמוז התשפ"ג

על קבלת החולשה באדם

כאשר אני מחבק חולשה ומבין את היסוד האמיתי שלה.כאשר יש לה קול שווה ולגיטימי כמו שאר חלקי האישיות שלי, הטובים והרעים גם יחד, החוזקות והחולשות - מסתבר פתאום שלחולשה יש המון דומיננטיות. היא צועקת יותר בקול מהרצונות הטובים שלי או מהחוזקות שלי. היא חולשה במובן שהיא מחלישה אותי. אבל לגבי לעצמה? אוהו כמה כוח יש לה.

כ"ב תמוז התשפ"ג

האם ישנו סובייקטיבי משותף

אבל אם אני אומר שהיופי לא רק בעיני המתבונן, המשמעות היא שהפרח עצמו יפה. הירוק נמצא לא רק באי, אלא גם בכל המרחב. כשאני רואה יופי, אני רואה יופי שכבר קיים במרחב המשותף (ואפשר להבחין בו או לא).

ט"ז תמוז התשפ"ג

קיום, עונג, שלמות - ורצון

אפשר לנסח זאת כך: כל עוד אדם חסר, הוא מצטער. למות הוא לא ימות, אבל על חייו תרחף מועקה. כשהאדם הגיע לשלמות המועקה נעלמת. אין הכוונה שהוא לא שואף ליותר (עונג). הוא כן שואף אבל בנחת. נצליח להשיג יותר? סבבה. לא נצליח? לא נורא. במילים אחרות, יש בנו שני רצונות שונים, שנמצאים אחד אחרי השני: הרצון לשלמות והשאיפה לעונג.

א' תמוז התשפ"ג

למה אוטוקרטיה מזמינה שקרים

השליט מספר סיפור על המציאות וככל שאנשים יותר מאמינים בו, הוא מקבל יותר כוח. לכן, בלי האשליה שהוא זה שמכריע מה יקרה, שלטונו של העריץ נתון בסכנה. הודאה בחוסר היכולת שלו לשלוט בצורה מלאה היא באמת סכנה לשלטונו.

כ"ו סיון התשפ"ג

הסבר אפשרי לפרדוקס הערימה

אבן אחת נוספת לא תהפוך 'לא ערימה' ל'כן ערימה', אבל היא יכולה לעשות משהו אחר. לדוגמה, היא יכולה להעביר אותנו מ"פחחחחחחחחח, בחיים לא, זו לא ערימה!" ל"פחח, ממש לא ערימה".

כ"ב סיון התשפ"ג

הצורך באנשים שחיים בעוצמה גבוהה

כשאנחנו מציבים את הרף על פי אותם אנשי מעלה שמצליחים גם וגם, אנחנו גם קצת משקרים לעצמנו. ההורים שלי גידלו אותי נפלא ועדיין היו לי כמה דמויות חינוכיות בלעדיהן החיים היו נראים אחרת לחלוטין.

י"ז סיון התשפ"ג

אדם ציבורי כתחנת ממסר רגשית

בכך, ככל שאדם הופך להיות ציבורי יותר, הוא הופך לתחנת ממסר לרגשותיהם של יותר ויותר אנשים. ממילא הוא צריך מבנה אישיות חזק יותר ויותר כדי לעמוד בכל המתח הזה.

ט"ו סיון התשפ"ג

כסף של מונופול

כולנו יודעים לצטט שאם אתה לא משלם על המוצר - כנראה שאתה המוצר. השאלה הראשונה שאנחנו שואלים היא: איך התובנה הזו משפיעה עלי. האם סוחרים במידע שלי? מנסים להשפיע עלי? כשהאמת היא ששאלה מעליבה הרבה יותר אבל גם יותר רלוונטית היא: אם אני מוצר - האם אני מוצר משתלם?

ט' סיון התשפ"ג

מה בינה מלאכותית מייתרת

כל התהליך הזה מבהיר שלחירטוט כשלעצמו כבר אין ערך. אולי היה לו ערך פעם כסיגנלינג שאני יודע לכתוב לפי כללים. אולי היה איזה עקרון הכבדה. אבל הב"מ באה ואומרת: חבר'ה, הדף וחצי הזה מלא באוויר חם. בעצם הוא תמיד היה.

א' סיון התשפ"ג

הסכנה וחוסר התוחלת בחשיפת אי השוויון הפוליטי

כוח מאפשר צבירת עוד כוח. אם נולדת במקום הנכון תהיה טייס, במקום פחות נכון תהיה מ"כ. העובדה הזו פותחת בפניך יותר דלתות בעתיד ומעניקה לך יותר כוח.

ה' ניסן התשפ"ג

משפט אי השלמות הפוליטי

עבור כל מערכת כללים נתונה, קיימת שורה של צעדים לגיטימיים שמובילים לתוצאה לא לגיטימית. כזו שמעבירה כוח מקבוצת שומרים אחת לשניה, מפירה את כללי המשחק (הנוכחיים), קורעת את המעטפה ונותנת לכאוס שוב לחדור.

ד' ניסן התשפ"ג

שלוש שכבות של אופטימיות

האם אפשר לחתום בוודאות שלא יהיו עוד תהומות של רע? אף פעם אי אפשר. אבל זו גם לא השאלה. השאלה מה סביר, וסביר שיהיה טוב וילך וישתפר. זו לא אשליה ועיוורון, בטח לא יותר מאלו שבטוחים שעוד רגע הלך עלינו קאפוט והכל תלוי על חוט השערה.

כ"ז אדר התשפ"ג

גיבורת על וגורל

בעצם, הגבירה משתמשת בויג'ילנטיות שלה כדי לעשות האקינג למיתוס גיבורי העל בעצמו. מי אמר שחופש חייב להיות בים, היא שואלת בסוף. האם אני יכולה להשתחרר גם מהתכתיב הזה.

כ"ב אדר התשפ"ג

גבירה וערפל - הונאה

זה סיפור על ים, פיראטים, אוצר אגדי, אי שממלא משאלות, מגפה קטלנית. על מקומות מדהימים ומופלאים. על הנייר זה סיפור דרמטי ומאז'ורי. קל מאד לדמיין אותו כסרט של אולפני ג'יבלי. אבל בפועל הנימה של גבירה וערפל היא מינורית. רוב ההתרחשויות מאופקות יותר מכפי שהיינו מצפים.

כ"א אדר התשפ"ג

איך התחלתי להזדהות עם השמאל

אל תטעו, בהרבה מובנים זה מצב נוח. היהדות נמצאת בניצב לשאר החיים, לא מתערבבת עם העולם הערכי. ממילא הכי קל לצייר בחודש ארגון קיר של דתי לאומי, חרדי וחילוני מחזיקים ידיים. כי נורא נשמח שהם יחזרו בתשובה, אבל בינינו זה רק סופר אגו. גם בלי זה הם אחלה ותכל'ס אין לנו המון טענה כלפיהם.

ט"ז אדר התשפ"ג

בני זוג ואחים

 א. אחת הטענות שעולות כיום מימין נגד חתירה לפשרה הולכת בערך ככה: כשהשמאל רוצה משהו ויש לו את הכוח, הוא עושה אותו בלי לשאול אף אחד. כשהימין רוצה משהו השמאל מאיים ואז הימין המתון קורא לפשרה. לא לעשות משהו כי הצד השני מאיים זה כמו להיכנע לבעל מכה כי הוא מאיים להכות.לגבי התגובה לאיומים כתבתי כבר בפוסטים הקודמים, כאן אני רוצה להתרכז במטאפורה.

י"ב אדר התשפ"ג

קיסם, סיכה משרדית ומסטיק

נכון, מאד נוסטלגי להיזכר בימים הפרועים שלנו כסטארטאפ, אבל קורפורייט לא יכול להמשיך להתנהל כמו קומבינה של מהדק משרדי ומסטיק. אני כידוע מתנגד בחריפות לחלופה שהציע ברק, אבל ייתכן שצריך להציע אלטרנטיבה, לא סתם לחזור אחורה.

ז' אדר התשפ"ג

למה השמאל בוחר יותר באסטרטגיית הסחטן

אז למה למחנה השמאל קל יותר לנקוט באסטרטגיית הסחטן? ראשית, כי הוא יכול. שני, כי פחות אכפת לו

ב' אדר התשפ"ג

פרדוקס הסחטן ושינויים דמוגרפיים

אבל ההיגיון בדילמה נכון רק בהנחה שיהיו משחקים חוזרים. לכן בנוגע ליכולת של בג"ץ והאליטות השמאל שמגבות אותו לאיים על הרוב במחיר יקר, עולה השאלה: האם יהיו משחקים חוזרים.

כ"ה שבט התשפ"ג

שני מחנות וקונכיה ורודה

במחלוקת לגבי הרפורמה המשפטית עומדים זה לעומת זה שני מחנות, כל אחד אוחז בקונכייה משלו. לימין כיום יש את כוח הרוב. מנגד, לשמאל שמגן על מערכת המשפט יש את הכוח של האליטות.

כ"ג שבט התשפ"ג

ספרים כסחורה

בהסתברות גבוהה ספרים שאני רואה בתחנת קריאה ואולי אפילו בחנות ספרים — אינם יהלומים אלא עגבניות. וכשזה המצב בפועל, אבל ההרגלים לא התעדכנו בהתאם - תחנות מסירה. לא נעים לזרוק לפח אבל תכל'ס מה תעשה עם זה.

כ"ג טבת התשפ"ג

בגץ והאתוס הדמוקרטי

כי אם יש דמות לדמוקרטיה היום, היא דמות השיטוח המוחלט. לכולם יש זכות בלתי מעורערת ובלתי מותנית. ברגע שזה האתוס, אני כבר לא רואה שום הסבר, גם לא מעודן ומורכב, שיכול להצדיק איזושהי עליונות על הדמוס.

י"ב טבת התשפ"ג

הסוגריים מסביב לשכל

בסוגריים הללו, אמונה, מסורת ונבואה מהוות מסגרת הדיון. הן לא צריכות את אישור השכל על מנת להתקיים. בתוך הנחות היסוד שלהן מתחולל הדיון השכלי.

ד' טבת התשפ"ג

בג"ץ כשחקן פוליטי והקצנת השיח

החוק מנוסח כממוצע בין עמדות השמאל והימין. כשבית המשפט נוקט שוב ושוב פרשנות דווקאית ומאולצת לצד אחד הוא מאיין את עצם הפשרה. החוק, שבכנסת היה איזון בין ימין ושמאל, מפורשן כך שהפועל התקבלה עמדת השמאל.

א' טבת התשפ"ג

על בעיית הבחירה בלא ידיעה

אם אני צדיק משום שבחרתי לעשות מעשים טובים, ובה במידה יכולתי לעשות מעשים רעים - האם אני באמת צדיק? איזו מין צדקות זו, אם היא כל הזמן תלויה ועומדת, אם אחרי שמונים שנה בכהונה גדולה אפשר להפוך לצדוקי?

כ"א כסלו התשפ"ג

על החשיבות והצורך בטקס

טקס בא להשהות אותנו באירוע מסויים ומאפשר לנו לעכל אותו כדבר חשוב.

ט"ז חשון התשפ"ג

למה יצירות אידיאולוגיות הן מעפנות

יצירה היא כמו חוט חשמל. המבנה דומה פחות או יותר, השאלה האם הוא טעון במתח. עושר עלילתי יכול ליצור מטען. מורכבות אישיותית יכולה

ו' חשון התשפ"ג

מומחים צבאיים וניבוי הפעלת כוח

אבל אחרי ששיקללנו את כל זה, עדיין נשאלת השאלה - האם הפעלת הכוח תיעשה? האם ההחלטה תתקבל? מה תהיה עמדת הדרג המדיני? מה תהיה עמדת החברה הישראלית? האם יהיה להם את עמוד השדרה לצאת לפעולה או לא?

ה' חשון התשפ"ג

טוויסט אמוני על קפיטליזם

הגישה השניה, נקרא לה האמונית, מאמינה באידיאלים מצד עצמם. ההצדקה של אמנות טובה היא לא בגלל שמספיק אנשים רוצים אותה, אלא מתוך חשיבותה הפנימית. יש ערכים שנכונים בלי קשר לשאלה כמה יצביעו בעדם. אז למה לא מימון ממשלתי? כי אם לאמנות יש ערך, בסוף אנשים גם ירצו אותה.

כ"ט תשרי התשפ"ג

Loading