האם וודאות היא טובה או רעה?

א. אסכולה ראשונה תטען שהיא טובה: נכון לזהות את האמת ולדבוק בה. ראשית, כי זו האמת. כי נכון הדבר או כי הוא מוסרי וטוב. שנית, וכנובע מהנקודה הקודמת - מי שאוחז באמת ומאמין בה בביטחון, מקבל ממנה כוח שמאפשר לו לדחוף את העולם מהמצוי אל הרצוי. 

ב. כנגדה, אסכולה שניה חשדנית עד עוינת את הוודאות. המקום בו אנחנו צודקים הוא רמוס ודבר לא יצמח בו. האידיאולוגיות הגדולות שברו את העולם. תנו לנו אנשים אפרוריים בעלי ענווה אפיסטמית. שמאמינים שגם אם ישנה האמת אי שם, דל כוחנו מלתפוס אותה. לכן אל לנו ללכת בגדולות, בטח שלא בהתלהמות.
אם לפי השיטה הראשונה וודאות היא זכות, כמעט חובה - לפי השניה וודאות היא מידה רעה.
 
ג. אבל אולי ישנה אפשרות שלישית. וודאות היא לא חובה וגם לא מידה רעה: וודאות היא אתגר.
לא, לא רק אתגר להשיג את האמת. הבה נניח שהצלחת. הגעת אל הפסגה. יש בך כוח לזהות את האמת. האם יש בך כוח גם לשאת את הוודאות?

ד. כי מתחת לוויכוח בין שתי האסכולות, האם האמת יכולה להיות מושגת, מסתתרת הסכמה: שאם השגת אותה, הסיפור נגמר. הוודאות מוצדקת על ידי האמת. עכשיו השאלה אם אפשר בכלל להשיג את האמת או שמראש היומרה הזו כוזבת.
אבל מי אמר שאם האמת יכולה להיות מושגת, סוף פסוק? אולי העובדה שהשגת את האמת היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק? אולי גם אחרי שהשגת את הדבר הנכון, וודאות היא משהו שצריך להתמודד איתו?

ה. אפשר לחשוב על וודאות כמו כוח גדול. העובדה שהשגת כוח לא אומרת שתשתמש בו נכון. נניח שרכשת אמון של הרבה אנשים, והשגת אותו ביושר - עדיין האמון הזה מעניק לך כוח, והכוח יכול לגרום לך לקרוס ולעשות שטויות. 

ו. כך גם וודאות, שעלולה להיות נכונה ומוצדקת מצד עצמה, ועדיין לגרום לך לקרוס תחתיה. באיזה אופן לקרוס? אולי תישאב חזרה לספקנות: הוודאות תשבור אותך ולכן תברח ממנה. אולי הוודאות תעוור אותך, וממילא תאבד את האמת שכבר מצאת. אולי תהפוך להיות משוגע מרוב אובססיה לאמת. 

ז. כל הקריסות האלו לא מלמדות שהוודאות כשלעצמה היא רעה. הן אינן תוצאה מוכרחת של הוודאות, אלא תוצאות של ניסיון שהעמדת את עצמך בו כשעוד לא היית מוכן אליו. אם ריק הוא - מִכֶּם. העובדה שכשלת בניסיון לא אומרת שהוודאות היא רעה. היא טובה.

אבל גם ההפך נכון - העובדה שהיא טובה לא בהכרח אומרת שכדאי לך לאמץ אותה. מי אמר שתעמוד בניסיון? את האמת צריך לאמץ לאט, לא כי היא רעה אלא כי קשה להכיל אותה בלי להתנפץ.

הרהורים על סדר הלימוד, אורות הקודש א' ר"ו.