אין אדם שליט על הרוח (מדרש רבא, חוקת)

רוח מחיה את הבשר, בשר מחלק את הרוח, עד לשישים ריבוא רוחות שבבשר. קל היה הבשר כנוצה, עד שבאה בו הרוח. עד שדעה יש בו וכובד וכבוד.

מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ השם, אלא השם הוא זה שמתכן את רוחו, נופח בבשר נשמת חיים. בשר קם על רגליו ומדבר ופועל ועומד על דעתו ועל שלו. דעות יש לבשר ולרוח, שישים ריבוא דעות, ואין הדעות משתוות. להט הרוח ממלא חללו של בשר. האותיות מִתְרַבּוֹת וְרָבוֹת. ריב בא לעולם, ומהומה. 

והמלך קוצף על אשתו, על שישים ריבוא אותיות שבה. עד שבא האומן ונושא את היונק. נושא את כל הרוחות והולך כנגד כל אחת. מלמד כיצד אין הן צוררות רוח את רוח. מטיל פיוס בין איש לאשתו. בין שישים ריבוא אותיות לבין אביהן בשבשמים.

ועדיין אין הנפש נחה. השושבין משכין שלום בין האותיות, אבל גם משקיט את הרוח. אין אדם שליט על הרוח, וכי ישלוט בה, תפסיק לנשוב. היכן כבודו של מלך, היכן רוחו בבשר, אם אין כבוד לרוחו של כל אחד ואחד, אם השושבין תמיד עומד כמליץ בינותם?

יום בו שוקעת שמשו של השושבין, זורחת הלבנה. כבודן של האותיות בהן, ולא על ידי שליח. את כובדן הן נושאות בעצמן, ואת כבוד המלך הן שומרות בעצמן, לא על ידי שליח. הבשר מתעלה אל הרוח, הרוח מתעלה על ידי הבשר. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא. 

כִּבְיָכוֹל כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עֲלֵיהֶם יִפְקֹד ה', צַוֵּה אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ זְרִיזִין בִּכְבוֹדִי. מַה כְּתִיב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, תְּחִלָּה הַסְדֵּר לָהֶן הַקָּרְבָּנוֹת

#דרוש_דרש פנחס

_______

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה', יִפְקֹד ה' וגו' הֲלָכָה אִם רָאָה הַרְבֵּה אֻכְלוּסִין שֶׁל בְּנֵי אָדָם אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם חֲכַם הָרָזִים, כְּשֵׁם שֶׁאֵין פַּרְצוּפוֹתֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, כָּךְ אֵין דַּעְתָּן שָׁוִין זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ דֵעָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל, לָרוּחוֹת שֶׁל כָּל בְּרִיָּה וּבְרִיָּה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁכֵּן משֶׁה מְבַקֵּשׁ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁעַת מִיתָה אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ דַּעְתָּן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין דַּעְתָּן שֶׁל בָּנֶיךָ דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּכְשֶׁאֲנִי מִסְתַּלֵּק מֵהֶן בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְהֵא סוֹבְלָם לְאֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְקֹד ה', הָרוּחַ אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא הָרוּחֹת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהָיָה לוֹ שׁוֹשְׁבִין, בְּכָל זְמַן שֶׁהַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס עַל אִשְׁתּוֹ הַשּׁוֹשְׁבִין מְפַיֵּס וּמִתְרַצֶּה הַמֶּלֶךְ לְאִשְׁתּוֹ, בָּא הַשּׁוֹשְׁבִין לָמוּת הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ תֵּן דַּעְתְּךָ עַל אִשְׁתְּךָ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, אִם אַתָּה מְצַוֵּנִי עַל אִשְׁתִּי צַוֵּה אֶת אִשְׁתִּי עָלַי שֶׁתְּהֵא זְהִירָה בִּכְבוֹדִי. כִּבְיָכוֹל כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עֲלֵיהֶם יִפְקֹד ה', צַוֵּה אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ זְרִיזִין בִּכְבוֹדִי, מַה כְּתִיב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, תְּחִלָּה הַסְדֵּר לָהֶן הַקָּרְבָּנוֹת.