א. שזה… מובן מאליו, לא?
אז זהו, שלכאורה הסוגיה יותר מורכבת. אתם יכולים לפגוש אמירות בטוחות בעצמן שאומרות ש"גם חוסר קשר בין אנשים הוא סוג של קשר!". האמירות הללו אינן טפשיות. לו היו כאלו, כנראה שלא היה להן מספיק קהל.
ב. כי אכן, יש משהו בחוסר קשר, שחופף למשהו בקשר. לדוגמה, אפשר לתאר שגם כשאנשים לא בקשר, עוברים ביניהם איזשהם שדרים. אפשר לתאר שעצם ההתעלמות היא 'נעדר נוכח' ולכן ישנו מישור של התייחסות בין שני האנשים שאינם בקשר.
ג. כל הטיעונים האלו נכונים. באמת אפשר לטעון שיש מימד של קשר בחוסר הקשר.
לדעתי יותר מזה - אפילו הניסוח הרטורי "חוסר קשר הוא גם קשר", אף שאיננו מדוייק, איננו בהכרח הטעיה אלא עושה משהו שרטוריקה טובה אמורה לעשות - לעזור לך לצאת מהקופסה. להתנער ולהצליח להבחין בעובדה הממש לא מובנת מאליה, שגם בחוסר קשר יש מימד של קשר.
ד. כמובן, כאן בא ה'אבל'. הבעיה עם טענות מהסוג הזה, היא שהטוען עלול להתאהב בהן. אם הראנו שיש מימד של קשר בחוסר קשר, אנחנו עלולים להמשיך עוד כמה צעדים הלאה ולטעון שההבדלים לא משמעותיים. שמהותית אין הבדל. ואם גם חוסר קשר הוא קשר אז בעצם תמיד אנחנו כפויים אל הקשר.
ה. אם כל המהלך הזה נשמע לכם מוזר ואף פעם לא פגשתם בו, נבחן מהלך נוסף:
1. לא רק במדינות טוטליטריות יש כפיה על היחיד. גם במדינות ליברליות יש כפיה. פרסומות, כוחות השוק, דעת הקהל והעדריות מכתיבים לך מה לחשוב.
2. ולכן ההבדל בין מדינות כאלו לכאלו הוא רק כמותי, אבל מהותית אין הבדל.
גם במהלכים כאלו יש גרעין אמת רטורית - הם עוזרים להיפטר מהמחשבה שתיתכן מדינה (או חברה אנושית) חסרת כפיה לחלוטין. זו אכן פנטזיה זרה ומסוכנת. אבל ההבדל בין השלב הראשון לשני הוא בהבנה שההשוואה הזו מוגבלת ולא מלאה. שבמדינות ליברליות אכן יש לפרט יותר חופש מאשר במדינות טוטליטריות.
ו. זה כשל שניתן לקרוא לו 'הכשל האיכותי'. "נכון שיש הבדל אבל ההבדל הוא רק כמותי!". אוקיי, ו? לפעמים הבדל כמותי הוא חסר משמעות. אבל פעמים רבות מאד, ההבדל הכמותי הוא גם הבדל עקרוני. עצם הקיום של כפיה כלשהי במדינה ליברלית לא הופך אותה לצבועה או לא-ליברלית.
ז. מה שמביא אותנו לשלב הבא - מתי המהלך של "חוסר קשר הוא בעצם קשר" כן נכון? במקרים בהם הצלחתי להצביע על זה שלמרות שיש גם הבדלים בין קשר לחוסר קשר, מה שכן משותף ביניהם הוא העיקר. כלומר הזהות היא בליבת הדברים ולא רק חפיפה חלקית ולא מייצגת.
וזו דרישה לא פשוטה, כן? אם נחזור לדוגמת חוסר הקשר - כל מה שהראיתי הוא שגם במצב של נתק יש אי אלו שדרים בין אנשים. אבל השדרים האלו הם עמומים ומועטים. אין בהם גוונים של רגש, ההדדיות שלהם מוגבלת - בקיצור, אולי מִבְנִית יש במצב מנותק גם היבט של קשר, אבל התוכן שלו מנוון בהשוואה לקשר אמיתי. אז האם חוסר קשר הוא באמת קשר או לא? זה תלוי בשאלה: "האם עיקר ב'קשר' הוא המבנה שלו או התכנים שעוברים בו".
בדומה לכך - כדי לטעון ברצינות שמדינות ליברליות ומדינות אוטוריטריות כופות במידה דומה, צריך ממש לרדת לפרטים: אם הקפיטליזם כופה על היחיד ב'עוצמה רכה', אי אפשר להישאר בה ככותרת. צריך לרדת לפרטים: עד כמה קשה להיחלץ מהעוצמה הרכה? מה המחיר על יציאה מהתלם? ואם הסקנציה של יציאה מהתלם היא נניח בוז חברתי, האם זו סקנציה מפחידה יותר מכלא או מוות? האם במדינות טוטליטריות אין גם אפקט של דעת קהל, בנוסף לכלא?
ח. ככלל אצבע — כשהצלחת לשכנע שגם אי קשר הוא קשר, כנראה עברת דרך שני שלבים: 1. שינית משהו עקרוני גם בהבנה שלנו את המונח קשר. 2. שכנעת אותנו שההבנה החדשה שלנו את המונח קשר עדיין מתאימה לאינטואיציה שלנו לגבי המושג.
אם לא עשית זאת, אתה קצת נוכל רטורי שבזריזות ידיים החליף במילון בין שני מונחים, בדיוק כשהסתכלנו לצד השני.
ט. בקיצור, כדי לטעון ברצינות ששני דברים שנראים לנו שונים הם בעצם די דומים, צריך לעבוד קשה. לכן הרבה פעמים השכנוע האמיתי מומר בתחליף זול, סוג של 'דוקטרינת הלם': הטוען מפתיע את הקורא התמים ומערער את תמונת העולם הנאיבית שלו. הקורא בטוח שמדינה ליברלית היא חופשית במאה אחוז ומדינה טוטליטרית כופה במאה אחוז. די להראות לו שהוא טעה - שיש אלמנטים של דיכוי שלא חשב עליהם במדינה ליברלית - ומכוח ההפתעה הוא יסכים לקבל שבעצם אין הבדל. את מקומה של עבודת השוואה יסודית, תופסת תנופה רטורית: ערעור היריב וניצול המצב המעורער שלו כדי שיקבל טענה חלשה מצד עצמה.
י. אז, האם צמחונות או 'דת החטופים' הם דת?
לצרכים רטוריים שבאים להצביע על נקודות דמיון מפתיעות? כן, למה לא. אבל אסור לקחת את הטענה הזו מדי ברצינות. ההבדלים משמעותיים יותר מנקודות הדמיון. דת שמאורגנת סביב גורם עליון — אלוהים או להבדיל הקב"ה — היא בעלת תוכן, לא רק מבנה צורני. הדמיון בין 'דת החטופים' לבינה הוא במבנה ולא בתוכן, והתוכן הוא עיקר מה שמשנה.
אל תתאהבו ברטוריקה שלכם.
