א. האם קיימת מציאות לפני המבט שלנו עליה? האם יש טעם בכלל לדבר על אונטולוגיה ללא אפיסטמולוגיה? האם ישנה אונטולוגיה אחרי קאנט (שהבהיר שכל תפיסה של המציאות בהכרח עוברת דרך התודעה שלנו)?
כזכור, בפילוסופיה אני לא מבין. מי שרוצה סקירה משכילה ורחבת אופקים בנושא הפילוסופי הנ"ל מוזמן לחפש במקום הנכון. רק הערה שעלתה בי שבוע שעבר.
ב. במאמר חמישי בספר הכוזרי, מחלק ריה"ל את האירועים בעולם לפי ארבע סיבות: א. כאלו שבאים מחוקי הטבע, ב. ממקרים, ג. מבחירת האדם, ד. שבאים מהקב"ה.
הוא מדגיש שוודאי שגם שלושת הסוגים האחרים באים מהקב"ה, אבל הם באים ממנו דרך שלשלת של סיבה ותוצאה, ולא ישירות.
במאמר ראשון הוא מדגים את הסוג האחרון, בהסבירו שהקול ששמעו בני ישראל במתן תורה נברא על ידי הקב"ה ישירות. כפי שהוא יכול לברוא צפרעים הוא יכול ליצור גלי קול. הוא עצמו לא גשמי, אבל הוא יכול לברוא גשם.
ג. השאלה שעולה היא - מה בעצם ההבדל? אם כל הדברים באים ממנו, כל הנבראים הם גשמיים, והוא איננו גשמי - מה כבר ההבדל בין דבר גשמי שנברא ישירות לדבר שהגיע דרך השתלשלות של הרבה שלבים? ההבדל היחיד הוא בין שלב אפס לשלב אחד. בין הקב"ה לבין הבריאה (לחלופין ולהבדיל אולי בין הרוחני לגשמי). ההבדל בין שלב מספר אחד לשלב מאה הוא במקרה הטוב הבדל טכני.
ד. המבנה של שתי השאלות הללו הוא אותו מבנה.
1. אם הבנו שתמיד יש פער בין הקב"ה לבין העולם - מה משנה כמה צעדים של פער קיימים. מה זה משנה האם הקול והכתב נבראו ממנו ישירות או השתלשלו באלף שלבים. אם הקב"ה נותן מהשראתו על האדם מה זה משנה אם הנביאים התנבאו ממנו ישירות או היתה להם איזו אינטואיציה כללית.
2. באותו האופן: אם לכל אחד יש נרטיב, מה זה משנה האם בכלל קיים ביסוס לנרטיב הזה. אם תמיד יש שכבת אפיסטמולוגיה על האונטולוגיה, אם לעולם לא נפגוש את המציאות החשופה אלא תמיד את נקודת המבט שלנו על המציאות - מה ההבדל בין שכבה עבה של אפיסטמולוגיה או שכבה דקה.
ה. על השאלה הזו אין לי תשובה טובה (במובן של משכנעת), אבל כן דימוי לא מוצלח. התוכן שמעבר (ויהיה זה נוכחות הקב"ה או האונטולוגיה) הוא כמו אדם שמעבר למחיצה. בכל מקרה לא רואים אותו ישירות, ועדיין יש הבדל בין מקרים שונים. כשהשכבה עבה כמו, נניח, פלסטלינה, מי שבצד השני אמנם יכול לשלוח מסרים או אפילו לדחוף את הפלסטלינה כך שיזוזו דברים בצד השני. אבל הוא נסתר לחלוטין מעינינו. לעומת זאת, כשהוא מעבר למשהו דק כמו וילון, גם אם לא רואים אותו, כן אפשר להבחין בקווי מתאר.
כך גם בשאלה דלעיל. יש הבדל בין אלף שלבים לשלב אחד. ביחס לקב"ה אפשר לדבר על אספקלריה מאירה מול לא מאירה - למרות ששני סוגי המראות(/החלונות) לא מראות לנו היטב את הדמות, יש הבדל בחדות של מה שאנחנו כן מבחינים בו: האם הדמות יותר מטושטשת או פחות.
להבדיל, ביחס למציאות מול המבט שלנו עליה, אפשר לדבר על ברוטליות של העובדות. כמה הנוכחות שלהן מודגשת. ככל ששכבת האפיסטמולוגיה יותר דקה, עד לרמה שבו נשארת אפיסטמולוגיה רק ברמה שממנה אי אפשר לנו להיפטר, מעין "הכרח שלא יגונה ולא ישובח" - האונטולוגיה יותר נוכחת בתוך המבט שלנו על המציאות. ולכן, זה שלכל אחד יש נרטיב, לא אומר שאין נרטיבים שיותר משקפים את הברוטליות של העובדות, ונרטיבים שפחות.
