"יש מאין" בליקוטי תורה

וְהוּא עִנְיַן "בְּרֵאשִׁית בָּרָא": שֶׁלְּשׁוֹן "בָּרָא" נוֹפֵל עַל דָּבָר שֶׁהוּא נִבְרָא יֵשׁ מֵאַיִן.
וְלִכְאוֹרָה אֵינוֹ מוּבָן שֶׁהֲרֵי, אַדְּרַבָּה, "כֻּלָּא קָמֵיהּ כְּלֹא" - וְכָל מָה שֶׁלְּמַטָּה מַטָּה הוּא יוֹתֵר נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ לְאַיִן מַמָּשׁ, וְכָל מָה שֶׁלְּמַעְלָה מַעְלָה הוּא יוֹתֵר נֶחֱשָׁב לְיֵשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְהַנְחִיל אוֹהֲבֵי יֵשׁ" וְלָמָּה נִקְרָא הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת בְּשֵׁם "בְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן" 

(ליקוטי תורה לראש השנה, "תִּקְעוּ בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר")

א. לפני שרצים לתשובה, מעניין לשים לב לשאלה של אדמו"ר הזקן. הוא מתפלא: למה בריאת העולם נקראת יש מאין? הרי העולם הזה נחשב לאין, ודווקא ככל שעולים למעלה, ה"יש"-וּת של העולמות גדלה, לא קטנה. אם כן, הופעת העולם התחתון היא לא יש שמופיע מתוך אין - אלא להפך, אין שמופיע מתוך מיש.

ב. השאלה הזו מעניינת בתרי. קודם כל, כי לרובנו היא לא נשמעת כמו שאלה בכלל. למה בריאת העולם נקראת יש מאין? כי קודם לא היה עולם, ועכשיו יש. בניגוד נניח ליצירת אש מקרשים או לבנה מבוץ, שהם יש מיש, בריאת העולם כמעט בהגדרה מדברת על זה שלא היה כלום, ופתאום יש משהו. אז זה יש מאין. מה מסובך?

ג. למה לאדמו"ר הזקן זה כן נשמעת שאלה קשה? נדמה לי שזה כי הוא חושב על העולם כמקובל, מה שמשפיע בשני אופנים שהם אחד:

ראשית, העולם שלנו הוא לא העולם 'הראשון', קודמים לו עולמות גבוהים יותר, שהוא רק השתלשלות אחרונה, אחריהם ומהם. 

שנית, עוד לפני העולמות, הקב"ה היה מלא את הכל. ההתחלה הכרונולוגית של "הכל" (אין באמת מילה טובה לתאר את הקב"ה והעולם בקבוצה אחת, ולא בכדי, אבל נשתמש ב"הכל") היא שהקב"ה הוא כל הקיום כולו. בטרם נברא העולם היה השם ושמו בלבד, וזה לא שיש מסביבו או מתחתיו רִיק שיכול להופיע בו עולם יש מאין. 

ד. תסלחו לי אם הניסוח למעלה לא משהו. אני לא מקובל ולא מתכוון כאן לדון בקבלה. ניסיתי כאן להעביר סנטימנט: אדמו"ר הזקן לא מבין כמו ההבנה האינסטנקטיבית שלנו ב"יש מאין" - פשוט כי תמונת העולם היסודית שלו היא שונה. אין בה אַיִן שקודם לוגית לקיום של העולם.

ה. כאן מגיעה הנקודה השניה שאפשר ללמוד מהאופן בו אדמו"ר הזקן שואל. השאלה היא בפשטות. הוא לא אומר "אמנם נכון שהעויילם סבור ש'יש מאין' זה ביטוי פשוט, אבל הרי כולנו למדנו שלא היה רִיק אינסופי שבו הופיע העולם אז חייבים להסביר אחרת". לא, הוא מייד פותח בתמיהה: "איזה מין ביטוי מפתיע זה יש מאין"

ו. זה, שוב לענ"ד, ביטוי של עמדה נוספת של חב"ד (או החסידות בכלל? לא מספיק מבין): "אלוקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות". בשפה שלנו - מה המובן מאליו.

בדרך כלל המובן-מאליו הוא העולם. אנחנו יודעים שיש עולם. תינוק מזהה דברים גשמיים כמו מתיקות השוקולד וכאב המכה. אחר כך אנחנו גדלים ולומדים שיש גם מוסר, רוחניות ואף הקב"ה. גם אחרי שאנחנו לומדים, בד"כ המובן מאליו הוא העולם הגשמי - ואחר כך, ועל גביו יש חידוש: מסתבר שיש גם רוחניות. זה הכוונה ב"עולמות בפשיטות ואלוקות בהתחדשות". עולמות בפשיטות: העולם הזה הוא המובן מאליו. אלוקות בהתחדשות: כל עניין הרוחניות בכלל ובעיקר הקב"ה - זה חידוש עצום עבורינו, ואפילו אנחנו מאמינים בו בכל לב.

ז. "אלוקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות", הוא המצב ההפוך. הרוח, המוסר, הקב"ה - הם המובן מאליו. אחר כך מגיע איזה חידוש מפתיע, שיש גם עולם הזה. 

איך מגיעים למדרגה תודעתית כזו, האם בכלל אפשר להגיע אליה או שהיא מתנה מלמעלה - זה דיון נפרד. עיקר מה שבאתי להצביע עליו, שמהפריזמה של "אלוקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות" - מובן למה אדמו"ר הזקן לא רק שואל את השאלה הזו של "העולמות העליונים הם היש, העולם שלנו לעומתם הוא אין" אלא הוא גם לא מרגיש צורך בכלל להתייחס להוו"א ההפוכה, שלסתם בני אדם נשמעת המסתברת יותר.