א. פוסט ויראלי של נתנאל אלינסון מעניק לנו הזדמנות לדבר על ההבדל בין פשט לבין ריאליזם.
אם נתקצר, אלינסון מנגיש פרשנות לפיה גן עדן הוא מקום גיאוגרפי מובחן, בו נפגשו בעבר ארבעה נהרות: פרת, חידקל, כארוּן (גיחון) ועוד נהר לא מוכר כי התייבש ונעלם.
ב. זו פרשנות ריאליסטית, כי היא מנסה לקשר את פרשת בראשית לגיאוגרפיה שלנו. אלא שהיא מתנגשת עם הפשט. הפסוק אומר שנהר יצא מעדן להשקות את הגן - ומשם נפרד לארבעה ראשים. אז אפשר לדחוק בפשט ולומר ש"ייפרד" נכון גם לארבעה נהרות שנפגשים, אבל בפשט הפסוק הנהר זורם *אל* עדן, ואם שם הוא נפרד, הוא מתפצל, לא מתאחד.
ג. תאמרו: אבל נהרות בדרך כלל לא מתפצלים? צודקים, אבל זו טענה מהריאליה (כלומר המציאות שאנחנו מכירים) ולא מהפשט (המשמעות הפשוטה של המלים).
ד. אז מה כן ההסבר הפשוט בפסוקים? שיש כאן סיפור מיתי: נהר שמשקה איזה גן קדום (כנראה מופלא וקמאי גם הוא). הנהר הזה כל כך מופלא שהוא מהווה את המקור לארבעה נהרות, מהעצומים שבעולם העתיק המוכר. כלומר, הנהר עצמו מיתי, אבל יוצאים ממנו נהרות מוכרים. ההתפצלות פחות הגיונית ריאלית, אבל כן הגיונית מבחינה אגדית, כי מדובר כאן באבי כל הנהרות, הנהר הקדום שיוצא מעדן.
ה. אגב, יודעים איזה נחל כן מתפצל, ובמפורש? הנחל (האגדי גם הוא) של זכריה, שיוצא מבית קודשי הקודשים, חצי ממנו לים התיכון וחצי לים המלח.
ו. בדרך כלל אנחנו רגילים לקבץ את הריאליזם והפשט ביחד. מפרשי פשט הם גם ריאליסטיים. אבל כיוון שהתנך הוא (גם) מופלא, קמאי - בכל מקום בו הפשט אגדי, חייבים לבחור: או פשט, או ריאליזם.
דוגמה מחובבת עלי הוא מעשה שאול ובעלת האוב. הריאליסטים, שאומרים שאי אפשר להעלות מת באוב, נדחקים בפשט הסיפור.
ז. אישית אני הקטן אוחז ב(מה שאני תופס שהוא ה)מיינסטרים התורני - מעשה בראשית אינו כפשוטו. עמדה זו דוחה הן את פרשנות הפשט והן את זו הריאליסטית.
דווקא מתוך עמדה זו לא מפריע לי להשתעשע בפרשנויות כאלו. הכרה שלהן יכולה דווקא לסייע להבנות עמוקות יותר במעשה בראשית.
אלא שכאן, לתחושתי, יש שוב הבדל בין ריאליזם לפשט: פרשנות הפשט פותחת לנו אפשרויות רבות בדרש, רמז וסוד. הריאליזם כובל אותנו לתוך סד שקשה מאד לחלץ ממנו עומק
Loading
