בכניסתו מה הוא אומר?
העולם משורטט מחוקים וגבולות. החוקים קוראים לי בקול השם, להיות ראוי לעולמו אשר ברא. מי יתן ואשמור את כל חוקיו אשר ציווני.
ביציאתו מה הוא אומר?
העולם עשוי בורות ופחתים. כשלתי ונפלתי. החוקים בגדו בי ופנו נגדי. סגרו עלי בלי מוצא, ונותר רק היאוש המוחלט. ובכל זאת, בחרבו הגדולה קרע אלוקיי את הקשר הגורדי ולימדני עולם בו השער תמיד פתוח. כנגד כל החוקים וכל הסיכויים תמיד אפשר לתקן. אף כשהשחתי לריק את כל כוחי, אוכל לקום חזרה על רגלי, ועל התשובה אשיר וארנן. הרנינו גוים עמו.
בלכתו בדרך, בשכבו ובקומו מה הוא אומר?
כל ימי חיי אתה עימדי, קראתי בשמך וענית בשמי. בירכתי אותך ובירכת אותי. פגשתי בך כפי שלא זכו חיית הארץ ועופות השמים, לא זכו שרפים וגלגלים. וכי יש פלא עצום יותר מקולי מהדהד את קולך, שמי ושמך נפגשים? אשמח על כל קושי ופגע בעולם, אם בסופם נפגש שוב. אודה שמך כי עשית פלא, נפלאה אהבתנו.
_____
"כי המצוה הזאת".
הלכה: אדם מישראל שעומד לקרות בתורה, כיצד מברך? כך שנו חכמים: הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.
ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה? שכתוב: (תהלים קיט, יב): "ברוך אתה ה'" ואח"כ "למדני חקיך", הרי ברכה לפניה.
ומנין שטעונה ברכה לאחריה? א"ר שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: שכתוב אחר השירה (דברים לג, א): "וזאת הברכה". מששנה להן את התורה ואח"כ בירך, הרי ברכה לאחריה.
ד"א: אמר הקב"ה: אם נזקקת לברכתה של תורה - אף אני מברך אותך, שנאמר (שמות כ, כא): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וְגוֹ'".
ד"א: רבנן אמרי: אמר הקב"ה: אם ברכת את התורה לעצמך - את מברך, מנין? שנאמר (משלי ט, יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".
ואם תאמרו: שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה? לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם! שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהן, שנאמר (איוב כח, כא): "וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָּל חָי" אלו החיות, "וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתְּרָה" אלו המלאכים, מנין? שנאמר (ישעיה ו, ו): "ויעף אלי אחד מן השרפים" א"ל: בני! ממלאכי השרת היא נפלאת, אבל מכם אינה נפלאת, מנין? ממה שקרינו בענין: "כִּי הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ".
