פוסטים בנושא בשבח ההסתגרות

גם בעולם האמיתות יש מעין 'יש' יסודי שיכול להתגלגל בפנים שונות. הוא יכול לדבר כשכל או כעובדות מדידות. הוא יכול להופיע כרגש, כרטוריקה, כאמנות או תרבות. הוא יכול לדבר כיחסי חברות, אהבה או שכנות. כתחושות כמו שנאה או תקווה. הוא יכול לדבר כמסורת או ניסיון חיים. 

רק שזה המקום בו #בשבח_ההסתגרות מביס את עצמו. כי אם עצם הידיעה למשהו משנה את האדם ולא בהכרח לטובה, אולי עצם החשיפה למישורים הנסתרים משנה את האדם? אולי מי שמכיר בהם הופך להיות פגיע יותר כלפיהם ודווקא מי שמתהלך במישרים ניצל, אולי תומת הישרים תנחם?

נניח שאתם הולכים לקנות טוסטר. נכנסים לחנות הראשונה, והמוכר אומר לכם - מאה ועשר ש"ח. מרימים טוסטר אחר והוא אומר לכם - זה? זה שמונים ש"ח.
אוקיי, סבבה והכל, אתם מעדיפים את הזול בשלושים שקל, נכון? קונים אותו ומרוצים.

א. התגובה העיקרית למאמר #בשבח_ההסתגרות היתה מעשית: "מה אתה מציע לעשות, בתכל'ס?" יחד עם בת הדודה הפחות מדויקת שלה: "אתה באמת חושב שאפשר/נכון לעשות כך וכך"?

ב. אז לא. לא באתי להתוות קו חינוכי מעשי. אני לא יודע איך נכון לחנך את הילדים שלי, קל וחומר להתוות קו חינוכי מעשי לכו---לם. המאמר שלי בסך הכל נועד לשרטט וקטור.

במאמר שלי ב"שבת"[1], #בשבח_ההסתגרות, הופיע הטקסט הבא:

"אז שנבין, אתה בעד פיקוח על חשיפה לדעות, כלומר בעד צנזורה? משטרת מחשבות! רק חברות פטרנליסטיות, שהמנהיגים שלהן חוששים למעמדם, מקיימות צנזורה כזו!"

אני שמח שפרופסור שנרב התנדב להדגים על פני עמוד שלם את מה שניסחתי בשלושה משפטים.

(תגובתי,אגב, מיד בהמשך: