תוספת מרובה על העיקר, הא כיצד?
משל למלך שהיה הולך ומספר סיפור כהלכתו. והיה הסיפור בנוי ממסד ועד טפחות: התחלה וסיום, גלות וגאולה. גבהו הררי הסיפור והקיפו ארבע רוחות השמים. היו הכל שמחים בסיפור והיה הסיפור שמח בהם.
בשעה שהיה הסיפור מתנגן, היו הבריות נושאים פניהם אל המְסַפֵּר והיו רואים בו אינסוף גוונים נוצצים ונעלמים. נמנו ואמרו: עוד סיפורים יש למלך בחדרי ליבו, כמניין ימות החמה וכוכבי השמים וכמנין הפרודות שביקום. אינו מספר לנו אך סיפור אחד, שלא ניפול על פנינו ונידום.
שחק המלך ואמר, לא כי עוד סיפור אחד יש. הסכיתו ושמעו. מיד היה העולם שותק ודומיה על פני תהום. נשאו הבריות קולם: היכן הוא הסיפור? החלו משוטטים מים עד ים וקוראים: היכן הסיפור? והיו עולים שמיים יורדים תהומות וביקשו: היכן הוא הסיפור? ענה קולם בהם כהד וענו בהם פסיעות רגליהם. היו רעבים ללחם וצמאים למים, ענו בהם הצמא והרעב. שאגו וצווחו בהם חולשת גופם ומים עד צווארם, והיה שיר החולשה והסער ממלא חללו של עולם. בנו מצפים רמים והיכלי חכמה לבקש את הסיפור, והיה מבטם מביט מסופו של עולם עד סופו, ומחשבותם רמות ונישאות.
עלו הקולות כולם וגבהו. בהמית שוועה רבה היה הסיפור מסתפר והולך, הלוך וגבור, הלוך וכביר. היו משבריו סוערים מלוא עולם, סותרים את הררי הסיפור משנים קדמוניות. נעקרו ההרים משורשם, אור חדש היה בוקע בעולם מבין מַשּׁוּאוֹת ההרים. שמים חדשים וארץ חדשה נגלו.
נשאו הבריות עיניהם למרום ושרו שיר חדש: אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. חזר המספר ושורר לעומתם: הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ, לאמי כתיב, לא זז מחבבה עד שקראה אמי. בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ד'.
דבָר אַחֵר, לָמָּה בֵּרְכָן בִּלְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת, שֶׁתּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְתֵרָה מִן הָעִקָּר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם לוֹקֵחַ מֵחֲבֵרוֹ לִיטְרָא שֶׁל בָּשָׂר וְאוֹמֵר לוֹ הוֹסֵף לִי, כַּמָּה הוֹסִיף לוֹ אוּנְקְיָא, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹסַפְתּוֹ יְתֵרָה מִן הָעִקָּר, כֵּיצַד, יִצְחָק הָיָה עִקָּר לְאַבְרָהָם, וּמַה שֶּׁהוֹסִיף לוֹ יוֹתֵר מִן הָעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וגו'. יוֹסֵף הָיָה עִקָּר לְאִמּוֹ, בִּנְיָמִין שֶׁהָיָה תּוֹסֶפֶת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר, מַה כְּתִיב: וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל וגו', הֲרֵי יוֹתֵר מִיּוֹסֵף. חִזְקִיָּה עִקַּר מַלְכוּתוֹ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּמַה שֶּׁהוֹסִיף לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִן הָעִקָּר, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁתּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְתֵרָה עַל הָעִקָּר. לְפִיכָךְ בֵּרְכָן בִּלְשׁוֹן תּוֹסָפֶת
ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי וגו' אָמַר לָהֶן הַיּוֹם אַתֶּם כַּכּוֹכָבִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, לָרֹב, אַתֶּם עֲתִידִים לִהְיוֹת דּוֹמִין לְרַבְּכֶם, כֵּיצַד, כְּתִיב כָּאן: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה, וּכְתִיב בְּיִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד לָבוֹא: וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, וּמַה מִּי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הֲרֵי הוּא כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם, מִי שֶׁעוֹבֵד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹתוֹ, וּמִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי אַבָּא לֶעָתִיד לָבוֹא עָתִיד מְחִצָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים לִהְיוֹת לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְהֵם שׁוֹאֲלִים לָהֶם מַה הֲלָכוֹת חִדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹם. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חֲנִינָא וְאַל תִּתְמַהּ אַף בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיְתָה מְחִצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין, שֶׁהָיוּ לִפְנִים מֵהַמַּלְאָךְ, וְהוּא מְכַבֶּה לִפְנֵיהֶם הָאֵשׁ.
