א. יש חשש שמוזכר אצל חז"ל, חשש מיוחד לצדיקים: "לבזבז" את הזכויות שלהם, על טוב העולם הזה. אם יהיה לצדיק טוב מדי, אולי הוא חי חיים טובים בעולם הזה, על חשבון העולם הבא. יש מקרים שהחשש יותר מובן. לדוגמה, חנינא בן דוסא שהיה עני, התפלל לפרנסה, וקיבל רגל זהב מהשולחן שלו בגן עדן. במקרה כזה יש חשש כי לכאורה הוא פועל לטובתו האישית, למען חיים כלכליים נוחים יותר, ומפספס את העיקר הרוחני. מבלבל בין עיקר לטפל.
ב. אבל את אותו חשש מזכיר המדרש גם לגבי אברהם. הוא חושש שמא נאכלו זכויותיו, כי ניצל מכבשן האש וניצח את ארבעת המלכים. כאן לא מדובר בכלל ברווח אישי. אברהם עושה את הדבר הנכון מול נמרוד ומול המלכים שחטפו את אחיינו, הקב"ה מסייע לו במעשים הטובים שהוא עושה, ומציל אותו מצרות שלא היו קורות אלמלא היה צדיק. למה שזה יגרע מזכויותיו? אין פה שום צורך אישי, בטח שלא אגואיסטי.
ג. אולי אפשר לומר, שלקבל שכר של עולם הבא בעולם הזה, הוא לא עניין של להמיר אושר רוחני תמורת שניצלים בעולם הזה. המשמעות שונה לחלוטין.
עולם הבא הוא העולם האידיאלי, כפי שאמור להיות. בעולם כזה חנינא בן דוסא אמור לחיות בעושר. אברהם אמור לנצח את נמרוד. לקבל שכר עולם הבא בעולם הזה, פירושו שהעולם הזה מתנהל לפי הכללים האמיתיים, כלומר אלו של העולם הבא.
ד. רגע, זה נשמע די טוב, לא? במקום שהעולם הזה יתנהל בכללים הדי דפוקים שלו, הוא יתנהל יותר כפי האמת המוסרית. לא נשמע כמו משהו רע, למה הצדיקים חוששים מתסריט כזה?
הדרך הראשונה והמורגלת לענות על השאלה היא שנכון שעולם הבא אמיתי יותר מעולם הזה, אבל העולם הזה קיים, על כל חסרונותיו ופגמיו, אז כנראה יש סיבה לקיומו (כל גישה והתשובה שלה לשאלה "מה הסיבה"). לעבוד קשה על העולם הזה במשך אלפי שנים עד כדי תיקונו המוחלט הוא דבר חיובי. אבל שהמציאות האידיאלית "תשתלט" אליו ותאיין אותו - מפספס את המטרה שלשמה בכלל יצאנו להרפתקה הזו. גם אם העולם הזה הוא שלב זמני, הוא שלב זמני נצרך, וצריך לתקן אותו על פי החוקים שלו.
ה. ההסבר הזה נכון מצד עצמו, אבל קשה לפרש איתו את החשש מאכילת הזכויות. כי לפיו הדבר ממנו חוששים הוא פגיעה בעולם הזה. ולפי פשט דברי חז"ל, החשש הוא מפגיעה בעולם הבא.
לכן אפשר אולי לומר משהו אחר: כשמתרגמים את העולם הבא לעולם הזה, יוצא עולם מתוקן, אבל בסטנדרטים ובקנה המידה של עולם הזה. בעולם כזה אברהם מנצח את נמרוד ואת ארבעת המלכים. וזה טוב, אבל מי אמר שזה הכל? אולי עולם הבא מכיל אופק הרבה יותר רחב מאשר רק לא להיזרק לכבשן האש?
לאכול בעולם הזה את שכר העולם הבא פירושו לקחת את הלהט האינסופי של עולם הבא, ולהמיר אותו בפתרון הקרוב. לשכוח את האופק כי הגענו לאיזשהו קו סיום.
ו. רגע, אז מה כן? פונדמנטליזם? לוותר על תיקון העולם הזה, על מטרות קונקרטיות, מפחד שהם יסתירו את האופק הרחב?
זו התשובה של הקב"ה לאברהם. הוא אומר לו: כָל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה חִנָּם עָשִׂיתִי עִמָּךְ. יש ארוחות חינם. אפשר גם לדבוק באופק המלא של עולם הבא, ועדיין לראות ניצוצות ממנו בעולם הזה. אנוכי מגן לך - גם מפני שמיכת המשאבים הקצרה של העולם הזה שמניחה שאי אפשר גם וגם, והחוק העליון הוא חוק הטריידאוף. גם תינצל מהכבשן בעולם הזה, וגם תשמור על אופק פתוח לעולם הבא.
#הרהורים_על_סדר_הלימוד, גבורות ד' פרק ו'
פחות
