אנפין

לא כל אנפין נולדו שווים

נושאים באתר

ספרים כסחורה

בהסתברות גבוהה ספרים שאני רואה בתחנת קריאה ואולי אפילו בחנות ספרים — אינם יהלומים אלא עגבניות. וכשזה המצב בפועל, אבל ההרגלים לא התעדכנו בהתאם - תחנות מסירה. לא נעים לזרוק לפח אבל תכל'ס מה תעשה עם זה.

כ"ג טבת התשפ"ג

בגץ והאתוס הדמוקרטי

כי אם יש דמות לדמוקרטיה היום, היא דמות השיטוח המוחלט. לכולם יש זכות בלתי מעורערת ובלתי מותנית. ברגע שזה האתוס, אני כבר לא רואה שום הסבר, גם לא מעודן ומורכב, שיכול להצדיק איזושהי עליונות על הדמוס.

י"ב טבת התשפ"ג

הסוגריים מסביב לשכל

בסוגריים הללו, אמונה, מסורת ונבואה מהוות מסגרת הדיון. הן לא צריכות את אישור השכל על מנת להתקיים. בתוך הנחות היסוד שלהן מתחולל הדיון השכלי.

ד' טבת התשפ"ג

בג"ץ כשחקן פוליטי והקצנת השיח

החוק מנוסח כממוצע בין עמדות השמאל והימין. כשבית המשפט נוקט שוב ושוב פרשנות דווקאית ומאולצת לצד אחד הוא מאיין את עצם הפשרה. החוק, שבכנסת היה איזון בין ימין ושמאל, מפורשן כך שהפועל התקבלה עמדת השמאל.

א' טבת התשפ"ג

על בעיית הבחירה בלא ידיעה

אם אני צדיק משום שבחרתי לעשות מעשים טובים, ובה במידה יכולתי לעשות מעשים רעים - האם אני באמת צדיק? איזו מין צדקות זו, אם היא כל הזמן תלויה ועומדת, אם אחרי שמונים שנה בכהונה גדולה אפשר להפוך לצדוקי?

כ"א כסלו התשפ"ג

על החשיבות והצורך בטקס

טקס בא להשהות אותנו באירוע מסויים ומאפשר לנו לעכל אותו כדבר חשוב.

ט"ז חשון התשפ"ג

למה יצירות אידיאולוגיות הן מעפנות

יצירה היא כמו חוט חשמל. המבנה דומה פחות או יותר, השאלה האם הוא טעון במתח. עושר עלילתי יכול ליצור מטען. מורכבות אישיותית יכולה

ו' חשון התשפ"ג

מומחים צבאיים וניבוי הפעלת כוח

אבל אחרי ששיקללנו את כל זה, עדיין נשאלת השאלה - האם הפעלת הכוח תיעשה? האם ההחלטה תתקבל? מה תהיה עמדת הדרג המדיני? מה תהיה עמדת החברה הישראלית? האם יהיה להם את עמוד השדרה לצאת לפעולה או לא?

ה' חשון התשפ"ג

טוויסט אמוני על קפיטליזם

הגישה השניה, נקרא לה האמונית, מאמינה באידיאלים מצד עצמם. ההצדקה של אמנות טובה היא לא בגלל שמספיק אנשים רוצים אותה, אלא מתוך חשיבותה הפנימית. יש ערכים שנכונים בלי קשר לשאלה כמה יצביעו בעדם. אז למה לא מימון ממשלתי? כי אם לאמנות יש ערך, בסוף אנשים גם ירצו אותה.

כ"ט תשרי התשפ"ג

חלון למערב

החלון למערב - פנים רבות לו. הגונדורים זוכרים את נומנור, ממלכת בני האדם שהיתה קרובה אל הממלכה הנצחית במערב. אבל היא שקעה בגלל השחתת הלב שעברו הנומנוריאניים. דרכה הם זוכרים את בני הלילית ודרכה את הממלכה הנשגבת. הרגע בו עומדים הגונדורים ופניהם למערב הוא חלון אל שגב שהיה ואל שגב שאבד לעד.

כ"ג תשרי התשפ"ג

הרוסים עם הגב לדנייפר, או מה עושים עם אמונה חלקית

עשית, צריך להיות בעל אישיות נדירה, או לצלוח מאמץ יוצא דופן, כדי שלדומיננטיות התרבותית לא תהיה השפעה משמעותית עליך. שלא תשאל את עצמך מדי פעם: אבל אני בטוח בטוח שהקב"ה באמת קיים? שנכון לשמור תורה ומצוות? שההלכה מוסרית? יהיו לך תשובות, טובות יותר או פחות, אבל אפילו במקרה של 'טובות יותר' עדיין הלב ינקוף.

ח' תשרי התשפ"ג

שכלתנות, פרטיקיולריות וחמלה

אמפתיה לא מתעוררת מאיזה מבט מרוחק וקר. כל עני הוא סיפור עצוב, אבל על אחים ושכנים אני מרחם, להם אני קם לעזור. זה לא באג אלא פיצ'ר. חמלה באה מקרבה, ממשית או דמיונית

כ"ז אלול התשפ"ב

הוגים גדולים וקוהרנטיות

להתרשמותי הרבה פעמים הוגים גדולים אינם קוהרנטיים. זה חלק מגדולתם. להכיר את המציאות כפי שהיא לא בהכרח ייצור קוהרנטיות. אולי כן היקף ואחדות, אבל אלו נוצרים גם, ואולי דווקא על ידי צרימות ודיסוננסים.

כ"ד אלול התשפ"ב

בשבח חוסר הקוהרנטיות

קוהרנטיות היא, בסוף, אוברייטד. כשהכתם נשאר על הקיר למרות כל הניסיונות להפטר ממנו, הוא מלמד אותך משהו על עצמך שחורג מהתפיסה העצמית. החריגה מבטאת אמת אחרת, לא מערכתית אבל עדיין אמת

כ"ג אלול התשפ"ב

כלכלה היא כן עניין ערכי

אלא שרמת לימודי מתמטיקה ואנגלית, והנגזרת מהם, מה גובה היכולת שלך להשתכר, היא בסוף החלטה ערכית. השאלה אם ישראל תהיה עשירה בחומר וענייה ברוח, או להפך, היא לחלוטין החלטה ערכית.

י"ח אלול התשפ"ב

השפעה על החברה דרך מוסדות

המציאות, החומרית וגם החברתית, היא בהמה עקשנית. לא תשכנע אותה לשנות מסלול בעזרת כמה מלים. הצורך להשתלב במוסדות הוא החובה להכות שורשים. כדי שהמציאות תשתנה צריך להיות מחובר אליה באמת.

י"ז אלול התשפ"ב

חוק, פרשנות וזלא"ד

אפילו להדיוט משפטי קל לזהות מתי פרשן מפליג אל התחומים הללו. ככל שהנימוקים מתייחסים פחות ללשון החוק ויותר מדברים בשפה כללית כמו "עקרונות היסוד של השיטה ", "אין זה סביר", "חוסר מידתיות", אות הוא שאנחנו משייטים בשולי הפרשנות, בואכה העריצות.

ד' אלול התשפ"ב

א. החוקים פשוטים: על חוף הים יש שני מוכרי ארטיקים; כל אחד מהם יכול לעמוד איפה שירצה; מי שרוצה לקנות ארטיק ילך למוכר הכי קרוב. איפה כל אחד מהמוכרים יעמוד? ב. נסתכל על זה נאיבית ונניח שבהתחלה כל אחד עומד בקצה אחר של החוף. הקונים יתחלקו ביניהם חצי חצי.

ב' אלול התשפ"ב

מה המטרה בלימוד תורה

וכך, יש שתי סוגי פעילויות חסרות מטרה, הפוכות לחלוטין ברמת המשמעות שלהן. הראשונה היא פעולה סתמית, סתם לבזבז זמן ואנרגיה. השניה היא פעולה שהכל ממוקד בה

א' אלול התשפ"ב

כמות ופילק

הפילקיות קרובה לשטחיות אבל בעלת מאפיינים שונים: היא מדברת על חוסר משמעות שבא מתוך חוסר הקשר. אני יודע אבל לידע אין איפה להיות ממוקם.

י"ד אב התשפ"ב

אספוד בכל שנה מספד חדש

המשותף בין כל האירועים שאתם כן זוכרים — בגדול חגים ומועדים מדרבנן ואפילו דאורייתא — הוא האופי האמוני שלהם

י"ג אב התשפ"ב

כקאטו הזקן אחזור שוב: מדינה ישראל בוחרת בחרפה, תמורת דחיית הקץ והארכת אשליית שפע חומרי. לצערי אני חושש שהיא תזכה בחרפה ומלחמה גם יחד.

י' אב התשפ"ב

בינה מלאכותית, יופי ופִּילְק

הנטיה הראשונה היא לשאול מה יקרה לאמנים, מה יהיה על הפרנסה שלהם. די ברור שבינה מלאכותית תכרסם בתעשיית היצירה מלמטה: אתרי תמונות סטוקים כנראה כבר די מתים, וגם יוצרים של תמונה עבור 5 דולר. האם בינה מלאכותית תתחזק דיה כדי ליתר אמנים ברמות גבוהות יותר? י"א. אבל אפשר לשאול שאלה קצת אחרת: מה יקרה לאמנות. האם הפִּילְק יטביע אותנו בשטף מהמם כזה של יופי שיבליע גם אמנות 'אמיתית'?

ו' אב התשפ"ב

עוד על דאלאי ב. הגבלות מלאכותיות. כדי למנוע תמונות בעייתיות, צרות חוקיות ורגולטריות, המנוע חוסם מלאכותית כל מיני חיפושים. כך לדוגמה, אסור להכניס שמות של חברות/אנשים, ולכן לכתוב הייאו מייאזקי יחסום את השאילתא. (אם אתם רוצים ציורים בסגנון, צריך לכתוב in style of). אסור גם כלי נשק ולכן החיפוש לא יכול לכלול rifle, וגם blade. (אבל sword כן, משום מה).

ה' אב התשפ"ב

מישהו מעוניין ברשמים שלי מההייפ החדש, Dall-e? (כן אני יודע שאתם לא מעוניינים וזה בסדר) למי שלא יודע, דאלאי הוא מנוע בינה מלאכותית ליצירת תמונות. כותבים לו חיפוש, כלומר טקסט שמתאר את התמונה, והוא מייצר לך אחת חדשה לפי התיאור. בכמה פוסטים הבאים אסקור אספקטים שנחשפתי אליהם מהאלגוריתם, במהלך השימוש החינמי של חמישים חיפושים.

ה' אב התשפ"ב

האם ידע מועיל לנו או פוגע בנו?

לא רק אנשים מסויימים שלא למדו מספיק נפגעים מאשליית הידע: ישנם תחומי ידע בהם איש לעולם (ככל הידוע לנו) לא יוכל לדעת מספיק. תחומים בהם גם ואולי בעיקר האדם המומחה נמצא תחת אפקט דאנינג-קרוגר.

ד' אב התשפ"ב

אוקראינה ואי האמון בתקשורת העולמית

ישנה שכבה שלמה של אליטות שתפקידן תלוי כולו באמון שנותנים בהם ככאלו שלא נוקטות צד. כשאליטות כאלו תופסות צד במשחק, הצד השני מפסיק לתת אמון בנייטרליות שלהן, לעתים קרובות בצדק

ג' אב התשפ"ב

כוונה ראשית

'כוונה ראשית' אומרת: נכון שיש לי סלט של דחפים וסיבות לעשות משהו. בכל זאת אפשר להצביע על סיבה אחת מרכזית. (או שתים או שלוש, לא חשוב). גם בלימוד תורה יש לי מניעים אגואיסטיים, גם בארוחת צהריים יש לי מניעים נעלים. בכל זאת יש הבדל ברור ביניהם, וההבדל הוא בכוונה הראשית.

כ"ה תמוז התשפ"ב

דינמיקה של שינוי תרבותי

ככל שהכוח הכמותי מתגבר, יותר ויותר דמויות מהקאסטה הנחותה יצטרפו לאליטה בקצב מהיר והיכולת לחַבְרֶת אותם תלך ותרד. ככל שסביבך יש יותר אנשי ימין, אפילו ימין שזז לשמאל, הלחץ החברתי ממך ירד והבועות הדתיות באליטה ילכו ויגדלו.

י"ח תמוז התשפ"ב

האם כל מה שצריך הוא עבודה קשה?

הרי השוק החופשי לא משלם למי שמתאמץ אלא לזה שנותן ערך. אם לא למדת מספיק תתקשה ליצר ערך. אולי אם תלמד ארבע שנים מדמ"ח, אבל למי יש זמן וכוח כשכבר צריך להתפרנס ואי אפשר לגור אצל ההורים?

ח' תמוז התשפ"ב

עקרון ההפרכה, האמת, והיכולת לדון

תיאוריות סוציולוגיות עלולות לשנות את התנהגות מושאי המחקר מעצם קיומן (ובעיקר, פרסומן). תיאוריה כזו עלולה להיות נבואה שמגשימה או מכשילה את עצמה.

ו' תמוז התשפ"ב

התבגרות והיכולת לשאת

התבגרות מעניקה לך את היכולת לשהות עם ולפעול ב. לא להכריע באופן שימעך את המציאות או יציע פתרון בטעם קרטון.

ד' תמוז התשפ"ב

למה הפסקתי להאמין בדיון הוגן

שום 'איך' אינו מוחלט. הוא לכוד בסוגריים גדולים של 'מה'. כל עוד אתה עונה לאותו 'מה' רחב, אתה נשפט כְראוי לאיך. מי שחורג מהספקטרום הזה מואשם בהיותו טיפש או רשע ו'נענש' בהתאמה על ידי בוז או תיעוב.

ט"ז סיון התשפ"ב

בשבח הלימוד בליל שבועות

כנגד הטיעון השני אני רוצה להזכיר שהסתמי כמעט תמיד בולע את המיוחד. המחשבה שאם נעביר את הלילה ליום, הצביון יהיה דומה, רק יותר טוב, היא קצת נאיבית.

י"ג סיון התשפ"ב

למה הציבור משנה את דעתו

אנשים שמתנגדים ללכלוך והפיח של ל"ג בעומר היו כל השנים. בהחלט נכון לשאול למה דעתם תפסה פתאום (או לאט לאט) הד ציבורי. מה הסיבה הנוספת

ט"ז אייר התשפ"ב

ל"ג בעומר והפחד מהתנטוס

הנאה מאש היא הנאה של כוחניות, כמעט של תנטוס. אנחנו נהנים מהאנרגיה שמייצרת פעולה הורסת. בתחנת כוח לאנרגיה הזו יש מטרה שמעניקה לה משמעות. במדורה ההתענגות היא על עצם האנרגיה.

ט"ו אייר התשפ"ב

מי אשם?

נתון קונפליקט בין התרבות היהודית לזו המודרנית. האדם מוצא את עצמו לחוץ בין שתי תביעות סותרות. אם הוא מנסה גם לגדל משפחה גדולה וגם לעמוד בסטנדרט לכל ילד הוא עלול לקרוס. איך אפשר לפתור את הקונפליקט?

י"א אייר התשפ"ב

אמן על החיים

לכן שני הרבדים בשיר קשורים אחד לשני. בעולם בו אין לי אתוס להעניק לילדים שלי, טעם לחייהם - בעולם כזה אני גם אתמלא אשמה על שהבאתי אותם לעולם. החיים כשלעצמם לא מצדיקים את עצמם וממילא אם ילדתי ילד אני עושה לו עוול.

י' אייר התשפ"ב

דיון תחת הנחות יסוד משותפות

דיון פלורליסטי כל הזמן מציג בפני נקודות מבט חדשות (האמנם?) אבל ריבוי נקודות מבט לא מסייע לרדת לעומקם של הדברים, לדעת אותם במובן של חיבור. יש לי המון קופסאות מסודרות על מדפים בראש. זה חשוב וכמות בסוף מתרגמת לאיכות, אבל לפעמים כדאי לזכור שגם איכות מתורגמת לאיכות.

ז' אייר התשפ"ב

פלא אחרי אובדן הפלא

בסוף הרי המטוס מעופף בשמים. אולי מבחינת השכל ההתפעמות היא בשאלה איך זה קורה, אבל לב ההתפעמות היא בתעופה עצמה. ההבנה איך המעוף קורה רק מגדילה את הפלא. ראו איזו תשלובת עצומה — כלכלית, מדעית והנדסית — צריך כדי להגיע אל הפלא. זהו פלא של יש מאין הנבנה יש מיש.

ד' אייר התשפ"ב

השפעות תרבותיות כשדות כוח

וזה יתרון נוסף בהבנת השפעות תרבותיות כשדות כוח: ההבנה שכמה מהם יכולים להתקיים במקביל ובחפיפה. המציאות יותר מורכבת מאשר "אם השדה הזה כולל הוא אמור להשפיע על כולם ואם לא רואים השפעה על כולם הוא לא מקיף". תרבות משפיעה על האדם כמו כמה שדות כוח שונים ולעתים מנוגדים. השַקוּל הסופי הוא סך כל השדות, הקירבה של האדם אליהם וגם (ברמה מוגבלת) הבחירה שלו לנווט ביניהם.

א' אייר התשפ"ב

הראשונים לאמץ ואלה שבאים אחר כך

במשך חג הפסח עלו להר הבית כאלפיים ומשהו יהודים. זה הרבה יותר מפעם² אבל זו עדיין קבוצה מאד קטנה. רובה ככולה הם עדיין (להבדיל) הראשונים לאמץ את העליה להר. אלו הם משוגעים לדבר או קרוב לכך. ההתנהגות של הקבוצה הזו היא לא מנבא טוב למה יקרה אם תנועת העלייה להר תתרחב.

כ"ה ניסן התשפ"ב

פסח ככל הלילות כולם

בפרספקטיבה של שנים אני לאט לאט מבין שליל סדר הוא לא רק מה שקרה לפני שבוע, אלא לילה שחוזר כל שנה, שוב ושוב. פסח מבקר אותי כל שנה, וכל ביקור קצת שונה, אבל ההיכרות שלי איתו לא התחילה שנה שעברה ובעז"ה לא תסתיים שנה הבאה. כל לילות הסדר הם שלשלת אחת ארוכה, כפשוטו.

כ"ד ניסן התשפ"ב

עליה להר הבית, מעלה ומעשה

האם המעשה קודם למעלה. דהיינו האם (תמיד) לא מחכים למדרגה רוחנית ומקיימים כל ציווי בלי להתייחס למצב האדם\העם. בקיצור, האם חטא המעפילים הוא בעיה או פתרון. הראשונים יאמרו שמעשים ללא מדרגה מתאימה ישחיתו את האדם, והאחרונים אומרים שאחרי המעשים יימשכו הלבבות

י"ט ניסן התשפ"ב

קולקטיביזם, ניידים ונייחים

החוויה שלו את הקולקטיביזם, באופן בלתי אמצעי, מלמדת אותו משהו על הכוח של קבוצתיות. לעומתו, מי שמכוח סביבה מולדת או מבחירות על רקע אופי פנימי, בחר או הוסלל לחיי anywheres, חווה בעוצמה גבוהה בהרבה את השפעת החירות האנושית, ויניח שלאורך זמן היא תפעל יותר בחוזקה מאשר קולקטיביזם

י' ניסן התשפ"ב

אות ורעש, כמות ואיכות

תפיסה של פרטים היא מיקס אות-רעש. והיא לא "יותר מציאותית" מאשר האות המבורר מהרעש (תפיסה של כלל). יש באות המבורר איכות נוספת, נבדלת ובעיני ברוב הפעמים גבוהה יותר, מאשר במידע המעורבב. העובדה שיש כמה דרכים לפרשן לא משנה את החשיבות שיש בזיהוי האות.

ד' ניסן התשפ"ב

מאבק בין קולקטיבים

לעומתה, מאבק בין קולקטיבים בעייתי בהרבה. הקולקטיב מספק מאגר גדול בהרבה של יחידים שמוכנים להפעיל אלימות, שכן גם אנשים נורמטיביים בחיים הפרטיים יהיו מוכנים להיקרא לדגל האלימות כשהנושא הוא קולקטיבי. בגלל ההשפעה של האווירה הציבורית על היחיד, בגלל תכונת הקריאה-לדגל, פוטנציאל האלימות גדול בהרבה. מלחמה נגד אותם יחידים עלולה להלהיט את הרוחות של הציבור ובכך לגרור עד יחידים למעגל האלימות. בכך פוטנציאל ורוחב האלימות גדל עוד יותר.

כ"ח אדר ב' התשפ"ב

מהבטן ומהראש

א. אם לא השתנה משהו דרמטי בישראליוּת, את התקופה הקרובה ילוו שתי גישות. האחת, מתלהמת, מהבטן, פשטנית ולא רואה מורכבויות. השניה מעודנת, משכילה עושה חילוקים ישיבתיים בין דעאש הקיצונים לחמאס המתונים.

כ"ז אדר ב' התשפ"ב

נתינת שם כאילוף המציאות

כשאני קורא לימי החורף הסוערים ביותר בשם, אני שם עליהם זרקור, ובד בבד גם מבדל בינם לבין שאר ימות השנה. אם קודם היה לי חורף עם ימים סוערים יותר ופחות, עכשיו יש לי מצד אחד חורף סבבה, ומצד שני כמה 'סערות' — אירועים מתוחמים בזמן בהם יש בלגן רציני

ד' אדר ב' התשפ"ב

קץ ההיסטוריה

רואים? מטיחים אנשי טעם החיים באנשי קץ ההיסטוריה, הדוגלים בעצם הקיום. רואים? ניסיתם להחניק את המפלצת של טעם החיים כדי לקבל גן עדן אבל לא באמת הצלחתם. הקשתות הזהובות סימאו את עיניכם מלראות שטעם החיים עדיין חי ובועט, גם אם מתחת לפני השטח. 

ג' אדר ב' התשפ"ב

Loading