א. בטוויטר צפות הטענות על "מערכת חינוך בקריסה", על בתי ספר בלי מורים מקצועיים שאין צפי מתי יגיעו להם מחליפים.
ב. ראשית, מודה שקשה לי לקחת ברצינות אנשים שמתריעים כל יום על קטסטרופה בנושא אחר רק כי קיימת ממשלה שאיננה לרוחם. אפשר ומותר להיות בקמפיין הלחצה אם אתה חושב שהממשלה היא אסון, אבל יש לזה מחיר: מבחינתי כל גולש שחי בקמפיין, איבד את האמינות שלו. אני מסרב להתרגש. הצרה היא שאחרי כמה שנים מטורללות יש יותר מדי מהז'אנר הזה.
אבל את הטענות האלו ספציפית, על קריסת מערכת החינוך, אני שומע כבר כמה שנים וממקורות שונים, אז אני מניח שיש בהן שמץ של אמת.
ג. בעבר הערתי שמבנה השכר הקשיח של משרד החינוך, גורם למצב האבסורדי שבפריפריה (המתונה) קל יותר להשיג מורים מאשר במרכז הארץ. טענה אחרת שעולה בזמן האחרון, ואני גם חווה על בשרי, היא שיותר קל למצוא מורים במערכת החינוך הדתית. למה? כי הציבור הדתי הוא פרימיטיבי נבער ולא יודע מה טוב לו, ולכן מאמין עדיין באידיאלים שבחינוך.
ד. הפמיניזם הדתי מלגלג בביקורת על הציבור הדתי בו כל בת מוסללת לחינוך מיוחד במקום לפיזיקה. שרוטי עולם הישיבות, או כאלו שמראש התנגדו לו, מזלזלים בגברים דתיים שנתקעו שנים בישיבה ולא רכשו מקצוע אמיתי עד שבסוף מצאו את עצמם בחינוך.
אני לא בהכרח בלתי מסכים שיש גרעין של אמת בטענות, אבל מאחר שהסיבה שמערכת החינוך הדתית חווה פחות את הבעיות המתוארות לעיל, היא בגלל כל אותם מוסללים מדוכאים - חשוב לשים לב לשני דברים.
ה. הראשון הוא שלתאר חינוך כמערכת אינטרסים סמויה (בנות דתיות מחונכות ל"אידיאלים", בנים דתיים מוסללים ללמוד בישיבה, ובעצם זו דרך למשטר אותם) - הוא מבט מבחוץ, שתמיד יחמיץ את מה שקורה מבפנים. והמבפנים הוא שמערכות "משטור" יוצרות ערך פנימי. במקרה הזה, באמת יוצאות דמויות אידיאליסטיות שמאמינות במה שהן עושות. לא תמיד ולא כולם, אבל הן קיימות.
המבט הביקורתי-מפרק מעדיף לשים את הדגש על אלו שנשברו מהמערכת, ולטעון שהן משקפות את האמת, ומתעלם מאלו שכן נבנו ממנה.
ו. הדבר השני קשור בשורשו לפתרון האלטרנטיבי לאידיאלים: כסף. שחררו את המערכת. אם ישלמו טוב על הוראה, הטובים ביותר יבואו.
לקפיטליזם שתי רגליים: אידיאל של חירות, וטענה פרגמטית להצלחה.
ההצלחה בנויה על גישה מבנית. דהיינו: לא הצלחנו לחנך את בני האדם להיות טובים, ומסוכן לבנות על זה, אז ניצור מערכת בה גם אם הם יהיו רעים ואגואיסטים, הכל עדיין יעבוד. (טענה דומה במבניות שלה, היא טענת המוסדות במדעי המדינה).
ייתכן שזה יעבוד, וייתכן שהאלטרנטיבה תהיה גרועה יותר. את כל זה אני מוכן לקבל לצורך הדיון. אבל חשוב תמיד לזכור, שלא תמיד תמריצים מספיקים.
ז. כמו שכלכלנים עצמם אומרים, 'תמריצים' הם לא מילה חופפת לחלוטין ל'כסף'. לבני אדם יש עוד תמריצים חוץ מגובה המשכורת. כבוד נניח. נוחות. מה שכלכלנים פחות אוהבים להודות בו, הוא שיש לכסף כוח מאכל שמפורר תמריצים אחרים.
ככל שהאתוס של ישראל הופך להיות מעצמת סייבר, ככל שכל אידיאל אחר מתפורר תחת משקל האינדיבידואליזם, וככל שהמשכורות בהייטק מאמירות, ככל ש - ואני סתם זורק מילים כאן - הייטק הופך להיות המחלה ההולנדית של ישראל - ייתכן שקפיטליזם פשוט לא יספיק בשביל לייצר מערכת חינוך טובה. הרי גם אם ניתן לכל מורה משכורת הייטק, עדיין לעמוד מול כיתה הוא תפקיד מאתגר בהרבה מאשר לשבת מול מחשב.
כן, תיתכן כמות כסף דמיונית שתשלם על כל חסרון שיש בהוראה. אבל כשמה כן היא, דמיונית. קפיטליזם לא מבטיח שבכל מצב יהיה לך מה שתרצה, אלא איפטום מסויים של השוק. בחברה שמעריכה אידיאלים, תחושת המשמעות משמשת תחליף למשכורת גבוהה. בהעדר הערכה לאידיאלים, ייתכן שאופטימום השוק יהיה עדיין מערכת חינוך חולה.
אגב, גם אם הבעיה איננה המשכורת אלא יחס ההורים למורים. ובכן, גם תרבות כבוד למורים לא מעוצבת על ידי כסף.
ח. (כאן גם הערה על מחאת ההייטק. באתם ואמרתם "אנחנו המגזר היצרני! אנחנו מחזיקים את המדינה! לכן מגיע לנו זכות יתר במוסדות השלטון!". סבבה. אבל מה בדיוק השדר? יש לנו כסף לכן יש לנו יותר כוח? צודקים לחלוטין. כל מה שאתם משדרים בזה הוא "עיזבו אתכם מאידיאלים, בואו למקום בו עושים כסף וצוברים כוח וככל הנראה גם משקל יתר מוסרי(?)" ובכן, נחשו מה, המורים שמעו אתכם ורוצים גם).
ט. יש מדרש שמעסיק אותי בזמן האחרון, על מה העולם מבוסס:
תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת שֶׁרוֹאוֹת וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה רוֹאוֹת; עוֹמְדוֹת וְאֵין יוֹדְעוֹת עַל מָה הֵן עוֹמְדוֹת. הָאָרֶץ עַל מָה עוֹמֶדֶת? עַל הָעַמּוּדִים…עַמּוּדִים? עַל הַמַּיִם…מַיִם? עַל הֶהָרִים…הָרִים? בְּרוּחַ …רוּחַ? בִּסְעָרָה…סְעָרָה? תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
שימו לב שככל שמתקדמים, הבסיס הופך להיות פחות ופחות מוצק ועובר להיות אמורפי: מים, רוח, סערה. הדברים המוצקים כמו חוקי השוק עומדים על בסיס אמורפי בהרבה. יום אחד אנסה להרחיב על זה, אבל בינתיים נדבר על דעת רבי אלעזר בן שמוע. הוא אומר שהעולם עומד על עמוד אחד, וצדיק שמו. אם אפשר להעמיד את העולם על בסיס אחד, הוא לא יהיה כוחות השוק או סייבר. הוא יהיה מידה טובה, צדקות. אי אפשר לבנות על בני אדם שיהיו טובים, אבל ספק אם אפשר להסתדר בלעדיהם.
י. אני לא טוב יותר מאחרים. כידוע אני לא מחנך אלא עובד בסייבר סייבר. הבעיה, כמו כמעט תמיד, איננה אצל היחיד אלא רוחבית בתרבות. מה כן אפשר לעשות, מינימום? להפסיק להסתכל בעיניים מעריצות על ההייטק ומזלזלות באותם צו"לים שהולכים לחינוך כי ככה הסלילו אותם.
