הסוגריים מסביב לשכל

א. אחד הטיעונים הדמגוגיים של השכלתנות כלפי יריביה, נניח בעלי אמונה, היא הטענה שהאמונה מתנגדת לחשוב. (בגרסה הבכלל לא דמגוגית-מרקסיסטית: מנהיגי העמך האמוני מתנגדים שקהל מרעיתם יחשבו).

כשהאמת היא שהוויכוח הוא (בדרך כלל) לא על האם לחשוב, אלא מה הנחות היסוד של החשיבה.

ב. כל חשיבה מונחת בתוך סוגריים, בתוך הנחות היסוד של הדיון. לא רק האקסיומות השכליות במובנן הצר. כלומר לא רק קביעות שכליות שאינן זוקקות להוכחה מרוב שהן מובנות מאליהן, אלא מעטפת הדיון כולה. מעטפת זו היא רגשית (במובן של בלתי אמצעית) לא שכלית.

ג. גם לשכלתנות יש הנחות יסוד משלה. היא לא נולדה מן הים. בדרך כלל מעטפת הדיון שלה היא איזה קומון סנס שבתורו קשה להגדרה, והוא בעצם סך של המוסכמות התרבותיות של אותה התקופה.
לעיתים קרובות מתלווה אליו סקפטיות כלפי, ובכן, הרבה דברים שהם לא השכלתנות. סקפטיות במובן שכל דבר שחורג ממנה מוטל בספק כל עוד לא העניקה לו השכלתנות את אישורה.
במקרים נוספים קיים גם אתוס הפתיחות: היחשפות אל מגוון של דעות, אישית ושיטות מובילה את השכלתן אל האמת. אגב, זה אתוס קצת אירוני שכן במקרים רבים אותה אינטלקטואליות מתנשאת על ההמון, כלומר כופרת בסמכות הכמות.

ד. הגישות שאני מכיר, שמנגידות את השכלתנות לאמונת ישראל, לא שוללות את השימוש בשכל. הן פשוט(?) מציעות סוגריים אחרים.

בסוגריים הללו, אמונה, מסורת ונבואה מהוות מסגרת הדיון. הן לא צריכות את אישור השכל על מנת להתקיים. בתוך הנחות היסוד שלהן מתחולל הדיון השכלי. לפעמים הוא אפילו קצת משנה את גבולות הגזרה עצמם, אבל לא מפני שהוא השליט האבסולוטי והבלתי מעורער אלא מפני שגם הוא כוח וגם לו יש מקום בדיון.

ד. ב'נר מצווה' מבאר מהר"ל שלכל מלכות בארבע מלכויות ישנה מוטיבציה שונה למלוך. המלכות השלישית, הנמר בעל ארבע כנפיים, היא מלכות השכל. המוטיבציה שלה למלוך היא האבסולוטיות של השכל. השכל מבין את העולם, ומבחינתו ההבנה שלו היא מוחלטת, היא היא המציאות.

מלכות השכל אומרת: אתם יכולים לעשות מה שתרצו אבל כולכם צריכים לחשוב כמוני. למה? לא כי אתם טועים אלא כי אין משהו אחר. אפשר להתווכח איתי, בתוך גבולות הגזרה שלי, השכלתניוּת.

זו משמעות ארבע הכנפיים: החשיבה מקיפה את כל המציאות, ארבע רוחות השמים. וכיון שהיא חושבת על הכל, היא סבורה שהכל הוא מחשבה.

ה. ולכן, עבור בעלי השכל הטענה שהשכל הוא עוד כוח באנושיות, ולא הכוח - זו שערוריה. מבחינתם ביטול מעמדו של השכל כמונרך כל יכול הוא ביטול מלא שלו. אם השכל איננו טיראן, גם שווה בין שווים הוא לא יהיה.

ו. כלומר, כששכלתנים מאשימים שיטות אחרות בהתנגדות מוחלטת אל החשיבה, הם מעוותים את העמדה של הצד השני (מבחינתם הם אינם מעוותים, זו הפרשנות היחידה האפשרית). הם עושים זאת כשוט מונף כדי לאיים עליהם: או שתשתמשו בשכל בתנאים שלנו, או שלא תשתמשו בו בכלל. כופרים שכמותכם בכנסיית השכל.