א. האירועים באירואסיה לא מסתיימים, פוטין זורק לקלחת הדמים עוד מאות אלפי מגויסים חסרי הכשרה, בשר תותחים פר-אקסלנס. הלב נכמר, והשכל, לפעמים, מתקומם נגד התחושה.
ב. הוא, השכל, טוען ככה: ישנם אירועים נוראיים, מרחצי דמים, במקומות אחרים שלא מקבלים אותה תשומת לב. במדינות ערביות, אפריקאיות, דרום אמריקאיות, אסייתיות - ולאף אחד לא אכפת. מלחמה בין שתי מדינות סמי-מערביות, הו-הו.
אם היה אכפת לך מכולם, ניחא. עכשיו, כשאכפת לך באופן סלקטיבי, זה סתם וירטו סיגנלינג. סתם מוסריות אופנתית. אין בזה שום טעם מוסרי ולא רגש אמיתי. כאילו, הרגש אולי אמיתי, אבל שטותי. תוצר של עיוורון וציות למוסכמות.
ג. קשה לי להסביר עד כמה אני חסר סבלנות לטענות מהמין הזה. מין אובר התחכמות שבאה להכחיש את רגשי הלב.
מילא אם התחושות האלו היו מובילות למעשים מטופשים והרסניים, כאן אולי המקום של השכל להתערב. אבל עצם הרגש הזה הוא אמיתי ויש לו מקום.
ד. כן, ממבט אוניברסלי שכלתני חובק כל, טרגדיה היא טרגדיה היא טרגדיה. אבל אמפתיה לא מתעוררת מאיזה מבט מרוחק וקר. כל עני הוא סיפור עצוב, אבל על אחים ושכנים אני מרחם, להם אני קם לעזור. זה לא באג אלא פיצ'ר. חמלה באה מקרבה, ממשית או דמיונית (במובן בטוב של דמיונית, כן?).
מי שבא ומוחק את החמלה אל מי שקרוב, בשם טענה אוניברסלית, לא מרוויח שום דבר. הטענה "או שתחמול על כולם או שתחמול על אף אחד" - בתשעים ותשעה אחוז מהמקרים תסתיים באף אחד.
ה. מי שליבו נשבר בגלל מה שקורה באוקראינה הוא אדם טוב יותר ממי שליבו גס בכל. כמובן שעדיף להתקדם למדריגה בה גם רעב בניגריה נוגע לו ללב. אבל גם עבור מי שלא הגיע לרמה הזו יש עניין ברמה הקודמת. היא לא טיפשית או מזוייפת.
ו. אני מסכים שלפעמים רואים את הזיוף: כשהחמלה על הקרוב-דמיונית מדלגת על הקרוב ממשית. כשאתה חש קרוב יותר לאוקראינים מאשר לבני עמך. לדוגמה, כשאתה עוקב אחרי מאורעות המלחמה בדובאנס יותר מהגל המטורף של פיגועים ביהודה ושומרון. או כשאתה לא חומל על הרוסים שפוטין משליך לתוך מטחנת הבשר של הפלישה, כי זה מגיע להם, למה לא התקוממו קודם - בעוד שביום יום העמדה שלך היא שצריך לחמול על הערבים האומללים שהשלטון שלהם כופה עליהם סכסוך דמים עם ישראל.
אבל הביקורת על מקרים כאלו באה מאותו עקרון ממש - כי אתה מדלג על הפרטיקולרי בשם איזה כלל אוניברסלי.
ז. מעבר לביקורת כזו, כשהשכל גוער בלב בשם איזה עיקרון אוניברסלי, הרבה פעמים יש בתנועה הזו משהו מעקר. השכל הורג משהו אמיתי בשם תביעה כללית שיש בה גרעין של אמת אבל בפועל מצמיתה את המציאות. לא רק שמותר לחמול על עניי עירך ולא על עניים אחרים - זה גם עדיף. זה יתרון מוסרי על פני מי שבשם השכל לא חומל בכלל. אל תהיה חכם יותר למה תישומם.
ח. יהי רצון שאם כבר היה עוד סייקל של בשביעית מלחמות, נזכה גם לבמוצאי שביעית בן ישי בא.
ב. הוא, השכל, טוען ככה: ישנם אירועים נוראיים, מרחצי דמים, במקומות אחרים שלא מקבלים אותה תשומת לב. במדינות ערביות, אפריקאיות, דרום אמריקאיות, אסייתיות - ולאף אחד לא אכפת. מלחמה בין שתי מדינות סמי-מערביות, הו-הו.
אם היה אכפת לך מכולם, ניחא. עכשיו, כשאכפת לך באופן סלקטיבי, זה סתם וירטו סיגנלינג. סתם מוסריות אופנתית. אין בזה שום טעם מוסרי ולא רגש אמיתי. כאילו, הרגש אולי אמיתי, אבל שטותי. תוצר של עיוורון וציות למוסכמות.
ג. קשה לי להסביר עד כמה אני חסר סבלנות לטענות מהמין הזה. מין אובר התחכמות שבאה להכחיש את רגשי הלב.
מילא אם התחושות האלו היו מובילות למעשים מטופשים והרסניים, כאן אולי המקום של השכל להתערב. אבל עצם הרגש הזה הוא אמיתי ויש לו מקום.
ד. כן, ממבט אוניברסלי שכלתני חובק כל, טרגדיה היא טרגדיה היא טרגדיה. אבל אמפתיה לא מתעוררת מאיזה מבט מרוחק וקר. כל עני הוא סיפור עצוב, אבל על אחים ושכנים אני מרחם, להם אני קם לעזור. זה לא באג אלא פיצ'ר. חמלה באה מקרבה, ממשית או דמיונית (במובן בטוב של דמיונית, כן?).
מי שבא ומוחק את החמלה אל מי שקרוב, בשם טענה אוניברסלית, לא מרוויח שום דבר. הטענה "או שתחמול על כולם או שתחמול על אף אחד" - בתשעים ותשעה אחוז מהמקרים תסתיים באף אחד.
ה. מי שליבו נשבר בגלל מה שקורה באוקראינה הוא אדם טוב יותר ממי שליבו גס בכל. כמובן שעדיף להתקדם למדריגה בה גם רעב בניגריה נוגע לו ללב. אבל גם עבור מי שלא הגיע לרמה הזו יש עניין ברמה הקודמת. היא לא טיפשית או מזוייפת.
ו. אני מסכים שלפעמים רואים את הזיוף: כשהחמלה על הקרוב-דמיונית מדלגת על הקרוב ממשית. כשאתה חש קרוב יותר לאוקראינים מאשר לבני עמך. לדוגמה, כשאתה עוקב אחרי מאורעות המלחמה בדובאנס יותר מהגל המטורף של פיגועים ביהודה ושומרון. או כשאתה לא חומל על הרוסים שפוטין משליך לתוך מטחנת הבשר של הפלישה, כי זה מגיע להם, למה לא התקוממו קודם - בעוד שביום יום העמדה שלך היא שצריך לחמול על הערבים האומללים שהשלטון שלהם כופה עליהם סכסוך דמים עם ישראל.
אבל הביקורת על מקרים כאלו באה מאותו עקרון ממש - כי אתה מדלג על הפרטיקולרי בשם איזה כלל אוניברסלי.
ז. מעבר לביקורת כזו, כשהשכל גוער בלב בשם איזה עיקרון אוניברסלי, הרבה פעמים יש בתנועה הזו משהו מעקר. השכל הורג משהו אמיתי בשם תביעה כללית שיש בה גרעין של אמת אבל בפועל מצמיתה את המציאות. לא רק שמותר לחמול על עניי עירך ולא על עניים אחרים - זה גם עדיף. זה יתרון מוסרי על פני מי שבשם השכל לא חומל בכלל. אל תהיה חכם יותר למה תישומם.
ח. יהי רצון שאם כבר היה עוד סייקל של בשביעית מלחמות, נזכה גם לבמוצאי שביעית בן ישי בא.
