מה בינה מלאכותית מייתרת

(אמ;לק: מה בינה מלאכותית מייתרת, איך זה קשור להיפר אקדמיזציה ומודל יופי של עידן השפע)

א. אני כבר לא מספיק לעקוב אחרי השיטפון של בינה מלאכותית. הישג רודף הישג וכלי רודף כלי. אולי כשישקע כל הקצף נוכל להבין מה באמת קורה. בינתיים, מחשבה שמתחילה במבחני הסמכה.

תוכנות בינה מלאכותית (מעכשיו, ב"מ), הצליחו לקבל ציון טוב בהרבה מבחני הסמכה שנחשבים קשוחים, כמו מבחן הסמכה לרפואה וכדומה. האם מחר ב"מ תייתר את מקצוע הרפואה? 
אני חושב שלא, ועדיין הנה נקודה ראשונה: בעקבות ב"מ התברר שהמשימה "לעבור מבחני הסמכה" איננה המשימה "להיות רופא". העובדה שב"מ יכולה לעבור את המבחנים לא אומר שהיא באמת יכולה להחליף רופא. 

אבל ההצלחה של ב"מ לעבור את המבחן מדגישה מתח בין הדבר עצמו (רופא) לייצוג שלו (מבחן). המתח קיים כבר זמן רב, ב"מ מציפה אותו בכל חומרתו.

ב. במדינת ישראל של היום כדי להפוך לרב אתה צריך (בין השאר) לעבור מבחני רבנות. בעולם קדום מעט יותר הדבר נעשה על ידי הסמכה: מישהו שהוא כבר רב, המליץ עליך שאתה ראוי להיות רב בעצמך. 
איזו שיטה עדיפה? מבחינה עקרונית ברור שהסמכה עדיפה על מבחן. רֵבּ שִימֵען שסומך את יוסף יודע עליו ומכיר אותו הרבה יותר לעומק. הוא מכריז עליו כרב על סמך משהו אמיתי ומייצג בהרבה מאשר מבחן.

אלא מה? ששיטה כזו מתאימה יותר לעולם קהילתי. בעולם מודרני, מתועש, המוני בהרבה, יש חסרונות עקרוניים בשיטה כמו סמיכה: אין קריטריון אובייקטיבי, יש נפוטיזם וכן על זו הדרך. בדיוק לכן עברנו למבחן מייצג, אובייקטיבי. בשיטה זו, הפער בין הדבר לייצוג שלו גדול יותר, אבל כמערכת קל לנו יותר לנהל משרות באופן כזה. 
וזה היה נכון, גם אם גבה מחירים, עד בערך לפני חצי שנה.

ג. במדינת ישראל יש גם היפר אקדמיזציה. ריבוי תארים. לכאורה, דבר מבורך - שכמה שיותר אנשים ייחשפו לעולם המחשבה והמחקר. בפועל, הרחבת בסיס הלומדים באקדמיה לא בהכרח הרחיבה את בסיס אלו שמתאים להם ללמוד בה. לכן בהרבה תארים יש לא מעט עבודה בעיניים. לא קניית תואר בלטביה, אלא סטודנטים שעוברים תואר, מגישים עבודות. וכל זה, תסלחו לי, הוא די ברברת. 

ד. כשנחשפתי לעולם האקדמי (לפחות של מדעי הרוח, במדעי הטבע המצב כמובן מורכב יותר) התחלתי להפנים לאט לאט שבשביל לכתוב - לא רק ממ"נ, אלא גם מאסטר, ואולי אפילו דוקטורט - אין חובה שיהיה לך חידוש, הבנה מעמיקה או רחבה. צריך מספיק סבלנות ועמידה בכללים על מנת שתמלא מאה ומשהו עמודים עם מספיק הערות שוליים לפי ההנחיות. 

כמובן שהטענה איננה שאין דוקטורטים חדשניים או מעמיקים. כל מה שאני טוען שלתחושתי הדלה - אין צורך להיות כזה כדי לקבל ציון עובר על העבודה. נכון, בדיוק לכן אף אחד לא באמת מתפעל ממנה. לא ייפתח לאדם כזה אופק תעסוקתי בתוך האקדמיה. העבודה פשוט תיקבר באיזה ארכיון והוא והמוסד ימשיכו הלאה בחייהם.

במלים אחרות - הרחבת האקדמיה לא בהכרח הרחיבה את החדשנות או העומק. מי שהתאימו קודם לאקדמיה, גם עכשיו יכתבו חידושים. מי שלא התאימו, ופעם בכלל לא היו לומדים באקדמיה, היום לומדים בה ולא מחדשים דבר. 
מה כן קרה? במקום להרחיב את הדבר עצמו, את הלמדנות, העמקנות והחידוש, הרחבנו את הייצוג שלו: את היכולת לכתוב כאילו יש לך אחד או יותר מהנ"ל. נתנו כללים שמי שעומד בהם הוא 'אקדמאי'.

ה. בדיוק אל המרווח הזה נכנסת ב"מ בסערה. כי לעמוד בכללים, בדיוק כמו לענות למבחני הסמכה - ללעוס את החומר ולירוק אל הדף - היא יודעת לא פחות טוב ואולי יותר.

כן כן, אני חשוף לכל התלונות על זה שבינה מלאכותית כותבת שטויות. הנקודה היא שגם אם זה מצב קבוע, ב"מ עדיין הופכת את אמנות החירטוט להרבה יותר פשוטה. אתה עדיין יכול לבקש מג'יפטפוט לקחת שני משפטים ולהפוך אותם לפסקה, או לכתוב לו בערך את המקור והוא יישר אותו לפי הכללים האקדמאיים. אז תצטרך להשגיח על הפלט, אבל במקום שעתיים זה ייקח לך עשר דקות.

ו. אני מניח שכאן כבר ברורה הבעיה: אם קל כל כך לחרטט, מה בעצם הערך של מאה עמודי עבודה אקדמית? תארו לעצמכם מצב אבסורדי בו אני כותב כמה נקודות, נותן לב"מ להפוך אותן לדף וחצי של תוכן, ושולח למשקיע. יודעים מה יעשה המשקיע? יזרוק אותו חזרה לב"מ שתתמצת לו את הדף וחצי לכמה נקודות.

כל התהליך הזה מבהיר שלחירטוט כשלעצמו כבר אין ערך. אולי היה לו ערך פעם כסיגנלינג שאני יודע לכתוב לפי כללים. אולי היה איזה עקרון הכבדה. אבל הב"מ באה ואומרת: חבר'ה, הדף וחצי הזה מלא באוויר חם. בעצם הוא תמיד היה.
(קוראים מתמידים: אם זה מזכיר לכם פִּילְק אז כן, בדיוק, ב"מ הרבה יותר טובה מבני אדם בפִּילְק)

ז. אומרים שבעולם העתיק מודל היופי היה שומן. מי ששמן יותר יפה יותר. זה הגיוני בעולם שלפני עידן השפע, בו להצליח לא להיות בתת תזונה היה הישג חשוב. אז להיות שמן? הישג כביר. 
בימינו, המצב הפוך. הכי קל להיות שמן ומאד קשה להישאר רזה. אז אידיאל היופי התהפך.

הב"מ עושה לעולם התוכן את מה שהשפע עשה לאידיאל היופי. לכתוב ארוך כבר לא מעיד עליך כלום. כל אחד יכול לעשות את זה. בוא נראה אותך כותב משהו תמציתי וקולע. יותר מזה, בוא נראה אותך מחדש.

ח. וכאן העסק הופך למדכא עוד יותר, כי להיות מחדש זה מאד מאד קשה. חידוש ועומק הם הישגים שלא נענים לכללים. קשה מאד ללמד אותם, אי אפשר לשבור אותם לשלבים פשוטים. האקדמיה עלולה לחזור להיות מקום ליחידי הסגולה שכן יודעים איך. לתקופה מסוימת הפער בין הפלבאים לאצילי המחשבה התמלא על ידי תווך ביניים של גינונים אקדמאיים, חזות אקדמית, גם בלי חידוש. ב"מ ניפצה את העמדת הפנים הקולקטיבית הזו.

ט. אני לא חושב שב"מ "תיקח לנו את המשרות!!!1". חישבו על עולם בו לכל רופא יש ביד אפליקציה שעוזרת לו לזכור את כל החומר הרפואי. האם בעולם כזה התפקיד שלו יתייתר? בדיוק להפך, עכשיו הוא יוכל במשמרת אחת של מיון להספיק הרבה יותר ועל הדרך אולי לחקור על נושאים רפואיים חדשים. 

אבל ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, יותר ויותר מלאכות אוטומטיות ורוטיניות נתפסות על ידי מכונות מכל סוג. לבני אדם תמיד יהיו משרות חדשות, אבל הן תהיינה יותר ויותר מורכבות ויצירתיות. זה נשמע כמו גן עדן למי שהוא יצירתי ומורכב. אבל להרבה מאד אנשים אין את ההון הזה. הם רוצים שיתנו להם משימה שניתן ללמוד וללמד, שאפשר לשבור לחלקים פשוטים. וב"מ עומדת לכבוש הרבה מהאזורים האלו.