א. לעניות דעתי, כוחו של הסיפור של ר' נחמן על ההינדיק הוא שר' נחמן מתאר אבל לא שופט. העובדות ברורות: בן המלך חושב שהוא הינדיק; החכם לא משכנע אותו שהוא טועה, אלא משכנע אותו שהינדיק יכול לנהוג כאדם. ר' נחמן לא אומר לנו מה השיפוט הנכון של מקרה כזה. האם בן המלך התרפא באמת או לא.
חוסר השיפוט של הסיפור מאפשר לקחת אותו לכל כיוון. האם השיטה המעין ביהביוריסטית של החכם ריפאה את בן המלך או לא? מה נחשב בכלל 'ריפוי'?
ב. אבל אולי אפשר לקחת את הסיפור לדיון מעט שונה: מה היה קורה אם החכם היה אומר לבן המלך בבת אחת שאפשר גם ללבוש בגדים וגם לשבת בשולחן וגם לאכול אוכל טוב ועדיין להישאר הינדיק? האם גם במקרה כזה הטיפול היה עובד?
ג. האינטואיציה הפשוטה היא שבמקרה כזה בן המלך לא היה נענה לחכם. השינוי היה גדול מדי והוא היה מתנגד. רק כשהחכם מחמם את המים לאט לאט, הצפרדע מוכנה להתבשל.
על פי הבנה זו, הדרך המהירה והדרך האיטית מביאות לאותו סיום. בסוף הוא היה בן מלך שתופס את עצמו כהינדיק אך מתנהג כבן מלך.
כל זה בתיאוריה, כן? בפועל, בדרך האיטית בן המלך משתף פעולה ובדרך המהירה כנראה שלא, אז מזל שהחכם הלך על האיטית. אבל תיאורטית אם בן המלך היה במצב רוח לשינויים מהירים, לא היה שום הבדל מבחינת התוצאה.
ד. אבל אפשר להבין את המתרחש אחרת: האיטיות לא באה רק לשכנע את בן המלך התמים שלא שם לב איך הוא גולש במדרון החלקלק. היא באמת יוצרת שינוי מסוג אחרת.
נניח שבן המלך היה בקטע של שינוי מהיר. נניח שהיה בבת אחת יושב על השולחן ולובש בגדים וכו'. מה היה קורה לו? אולי אחרי שבוע הוא היה נשבר וחוזר מתחת לשולחן. אולי היה נשאר לבוש אבל מרגיש שבגד בהינדקיות שלו. אולי היה מפתח פיצול אישיות. המעבר היה קפיצה שמפצלת את האישיות שלו לשני אובייקטים נפרדים: בן המלך וההינדיק. עכשיו צריך לבחור את הראשון או את השני, או אולי אשפוז כפוי.
ה. כשהחכם הולך עם בן המלך שלב אחרי שלב, הוא מאפשר לו אינטגרציה בין ההינדיק לבן המלך. הוא בעצם מעביר אותו שכנוע סטייל פרדוקס הערימה: אם כשאתה רק לובש בגדים אתה עדיין הינדיק, לעשות עוד צעד אחד והתיישב ליד השולחן ולא מתחתיו, עדיין לא גורם לוותר על ההינדיקיות. התהליך המהיר היה מכריח את בן המלך לבחור. התהליך האיטי מאפשר לו לשבת על כס המלוכה ועדיין להיות הינדיק.
ו. בשלב הזה ראוי לחדד שפרדוקס הערימה לא בהכרח עובד. לפעמים ללכת עקב בצד אגודל לא מצליח ליצור אינטגרציה. לפעמים מתישהו ברור לך שזו כבר ערימה ולא כמה אבנים, אפילו שהלכנו צעד אחר צעד. אבל לפעמים זה כן יכול לעבוד.
לעומת זאת, תהליך זריז, לקפוץ בבת אחת - עלול בהרבה לגרום לשבר וריסוק, גם במקרים בהם עקב בצד אגודל כן יעבוד.
ז. אחת הטענות המטעות ביחס לחרדיוּת היא שהיא לא יכולה להתיימר להיות המשך"היהדות הישנה" מאשר, להבדיל, הרפורמה נניח - כיון שהיא תגובה למודרנה, ממש כמו הרפורמה.
כדי להבהיר את עוקץ ההטעיה, נדמיין לעצמנו אדם שחי שלושים שנה על מי מנוחות: משפחה, ילדים, עבודה, כפר שהוא לא יוצא מהגבולות שלו. יום אחד מזעזע את חייו משבר - בטחוני, כלכלי, רפואי או אישי. כעת ניצבת מולו קשת של אפשרויות איך להגיב למשבר. חלק מהאפשרויות יותר סולידיות: להמשיך להתנהל בהתאם לחייו הישנים, ולשנות את מה שנצרך כדי להתאים למשבר. אחרות יותר רדיקליות כמו לעזוב את משפחתו, להמיר דת, לעקור מאירופה לאמריקה.
האם כל הבחירות שוות מבחינת הנאמנות שלו לחייו של לפני המשבר? האם נכון לומר שכולן הן המשך, או לא המשך, באותה הרמה? ברור שיש בחירות עליהן נאמר "זה אותו יוסי, פשוט כזה שהגיב למשבר", ואחרות בהן לא נהסס להשתמש בסופרלטיבים כמו "הוא בנאדם שונה לגמרי".
ח. כמו כל חברה ואידיאולוגיה רציניות, החרדיות מורכבת משתי שכבות: הליבה העקרונית והמעטפת הקונקרטית שלה. הליבה העקרונית של החרדיות היא לייצר חברה של שומרי תורה ומצוות ויראי שמיים. המעטפת הקונקרטית מורכבת מעוד שלל החלטות ומעשים שנועדו לתמוך בליבה העקרונית¹.
עכשיו, קל להבין שאם השינויים שהחברה עוברת פוגעים בליבה, היא מאבדת את זהותה וכבר לא יכולה להתיימר להיות ההמשך של הדורות הקודמים. מנגד, נראה לנו ששינויים מתבקשים במעטפת לא אמורים לגרום לאיבוד הזהות. זה בדיוק ההבדל בין הליבה לבין המעטפת, לא?
לענ"ד אפשר לטעון שגם שינוי במעטפת עלול לגרום לאיבוד הזהות, כשההבדל תלוי באופן: מהיר או זהיר.
ט. תארו לעצמכם שמחר בבוקר קמים כל רבני הציבור החרדי ומכריזים: חרדי יכול ללמוד לימודי ליב"ה מלאים ולהתגייס לצה"ל ועדיין להיות חרדי לכל דבר ועניין. החלום הורוד של כל מי שהמתח בין חרדים לחילונים מטריד אותו.
הכרזה כזו, בבת אחת, יכולה למוטט את הציבור החרדי.
ראשית, התסריט הזה חסר היתכנות כי שינוי כזה רדיקלי לא באמת יתקבל פה אחד והציבור יחצה במלחמה מכוערת סביבו. אבל גם בתסריט המאד תיאורטי של פה אחד - סיכוי גבוה שרבים יתמוטטו. וודאי מבחינה דתית, ואפילו מבחינה נפשית. הם יסתכלו על הדור החרדי הקודם ולא יצליחו לעשות אינטגרציה בין האבות לבנים. התוצאה תהיה פיצול חריף מדי. אצל רבים השינוי ייתפס כשבר שמשמעותו שכל החרדיות התאיינה וממילא יראת השמים התאיינה².
אפשר לזלזל בתגובה הזו ולראות בה טפשות או איבון. לא מוסכם אבל לא על זה באתי כרגע להתווכח. לטענתי, דווקא התקדמות עקב בצד אגודל, בה הדור הבא ילך רק צעד אחד וילבש בגדים, והדור הבא ילך רק עוד צעד ורק ישב ליד השולחן - התקדמות כזו תאפשר אינטגרציה. כל דור יסתכל על הדור שלפניו וירגיש המשך שלו ומשום כך ישמר תחושת מסורת.
י. כביכול, מה שמהפכן חרדי צריך לעשות כשהוא יוזם שינוי, הוא להזכיר לעצמו שהמיינסטרים לא מסכים איתו. לזכור כל הזמן שהוא המורד, לא בראש מורם ובהתלהבות אלא מתוך הבנה שלהיות מורד הוא חסרון, מחיר שעליו לשלם למען התיקון הנכון. אם יפעל כך, יש דווקא יותר סיכוי שהתיקון יתקבל, ויתקבל בלי לשבור את תודעת ההמשכיות שיראת השמים של הציבור תלויה בה.
י"א. כל ההקדמה הקצרה הזו באה להגיב לדברי החכם @Shlomo Pyutrekovs שכתב שלשום שבמקום פתרונות עמוקים לבעיות של החברה החרדית, ההנהגה מציעה פתרונות שהם יותר כמו שסתומי לחץ, להקל על קשיים נקודתיים. אני לא מכיר מספיק את המציאות כדי לחלוק על השיפוט, רק מצביע על זה שלפעמים "פתרונות נקודתיים" יכולים גם להביא למצב הרצוי בסוף, פשוט דרך הרבה פחות זעזועים
י"ב. לסיום חשוב לציין כמה הסתייגויות:
הנחת היסוד של הדיון היא שהמטרה איננה לשבור אלא לתקן. מי ששונא את החברה החרדית ורואה בה בעיה עקרונית אכן יבוא לשבור. ו(לטעמי במקרים אחרים) גם למהפכנות יש מקום בעולם.
בכיוון אחר לגמרי, יש עוד דרכים לעשות אינטגרציה של השינוי. לדוגמה, דמויות שמגשרות על הפער. כלומר שהקונצנזוס סביבן ו/או גדולתן מאפשרת להן לעשות צעדים מהירים יותר.
ולבסוף, אם נחזור לסוגיה הקונקרטית, האם מצד האמת (מה שכיניתי הליבה) אין התנגשות עקרונית בין חיי יראת שמים, תורה ומצוות - לבין לימודי ליבה? כי אם ישנה התנגשות עקרונית, אפילו צעדים קטנים יכולים להיות בעצם מדרון חלקלק/ צפרדע במים חמים. בעיני לא כל כך ברור מאליו שאין התנגשות כזו, אבל זה לפוסט אחר.
________
¹ אני שם כאן בצד כמה הערות על היכולת לדעת איפה עובר הגבול בין הליבה לבין המעטפת הנצרכת, ובין המעטפת לסתם שטויות לא נצרכות. גם אדלג על היחס בין הטענה הזו לסכימת #האמת_מתגלה_בענן. ספויילר, לא סותרות
² אשאיר למומחים שמכירים את הציבור החרדי מבפנים לקבוע אם כבוד תלמידי חכמים ודעת תורה חזקים דים כדי למנוע מהציבור החרדי שבר כזה — ממילא כל זה תיאורטי.
