(הרהור שני על #גבירה_וערפל. אזהרת ספויילרים, אם כי בעיני חווית הסיפור לא תתמעט בגללם: הוא לא מבוסס על מתח והפתעה ורוב המִפנים מאד מתבקשים. הדגש הוא על איך ולא על האם, אז לבחירתכם)
האיפיון הראשון שמתבקש לגבי הגבירה, הוא של גיבורת על.
א. כמו הרבה גיבורי על, הגבירה היא יתומה. טוב, זו לא חוכמה כי חצי מספרות הפנטזיה לילדים היא על יתומים. אבל אצל הגבירה היתמות היא מניע — הן מעשי וגם פסיכולוגי — להפיכתה לפורעת חוק. ולא סתם אלא התימה המוכרת של ויג'ילנט במסיכה: גיבור העל שהוא גם פורע חוק, המסתיר את זהותו מפני החוק והפושעים כאחד. מישהו בקהל אמר באטמן?
כמקובל, המסכה של הגבירה הופכת גם לסמל שמייצג אותה. מצד שני, הזהות הכפולה של הגבירה, עם מסיכה ובלי, מסבכת את הרומן שלה לבלי התר. וגם כאן, הזהות הסודית מול הרצון לאהבה הם תימה מוכרת בז'אנר גיבורי העל, אותה פורשים לדוגמה ספיידרמן וסופרמן, כל אחד בדרכו.
ב. כמו כל גיבור קומיקס יש לגבירה כוח על. רק שכוח העל שלה הוא לא יכולת לחימה (גם בו היא מחוננת, מסתבר) אלא זכרון צילומי בואכה מושלם. בעזרת הזיכרון הזה היא מצליחה להיכנס לאי השאזאין או למצוא את הדרך אל משאול. (לכן היא גם כל כך נחרדת מהניסיון של משאול לקחת לה פיסות מהזכרון: שכחה היא הקריפטונייט שלה). וכמו גיבור על יש לה גם טריקים ויכולות-משנה. לדוגמה היכולת לשכנע את זרמי הים לנוע לפי בקשתה.
ג. מהפרספקטיבה של ז'אנר גיבורי העל, מאד מתבקש לקרוא את גבירה וערפל כסיפור מקור (אוריג'ין). כלומר הקשת העלילתית בה מונחים על הלוח חיילי המשחק העיקריים - הגיבור והנבל, הבסיס הסודי (הטירה של פלאטש) האהוב ודמות העוזר המוכשר.
זו בעיני הסיבה שלא מעט קוראים סיימו את הספר ואמרו: מחכים לספר הבא של הגבירה. כי זה רק אוריג'ין, מה קורה אחריו?
סיפור המקור הזה נגמר במפתיע במותה המבויים של הגבירה. לכאורה, שבירה של קונספט האוריג'ין. למעשה, גם תימת המוות וגם תימת הפרישה חוזרות הרבה אצל גיבורי על. רק שהמוות תמיד מבויים והפרישה תמיד זמנית.
ד. במבט הציני, ברור למה ספיידרמן אף פעם לא ימות באמת: כי אם כן, ממה יתפרנסו מארוול (אוקיי, סוני) מכאן ואילך?
מבט פחות ציני ישאל: הניחא לגבי מוות של הגיבור — למה כל החזרות-בתשובה של הנבלים תמיד זמניות? למה גם אחרי שמרפאים את חצי פנים הוא חייב לחזור ולהשחית את פניו? נכון, גם כאן לא היו מכירות בלעדיו, אבל למה בעצם? מתברר שהגורם היסודי הוא לא תאוות הבצע של תאגידים, אלא הרצון האנושי שמכונן אותה. אנחנו כבני אדם מחפשים את האקשן של טוב ורע.
ה. דניאל פידלמן אבחן פעם את ספרות גיבורי העל כגלגול של מיתוסים עתיקים: סופרמן הוא אל השמש, באטמן מפיל כל פעם את הג'וקר אל תהומות גות'האם והוא מגיח ממנה שנית. אנג'ל תמיד נוצר טהור ותמיד מושחת בגלל ש Fallen angel הוא מיתוס חזק כל כך במערב.
אם כן, החזרתיות של הקומיקס, שבגללה אף דמות לא באמת מתה ולא באמת פורשת, היא החזרתיות של הגורל. גורלו של לוקי לבגוד. גורלו של ספיידרמן להיות חצוי בין האלטר אגו המוכשר שלו לבין חיי היום יום העניים. ג'יין גריי חייבת למות (או להיות מוקרבת) שוב ושוב.
ו. בנקודה הזו גבירה וערפל סוטה מהתבנית של גיבורי העל (כפי שהוא סוטה מתבניות סיפוריות אחרות). המוות המבויים הוא כנראה חד פעמי והפרישה, אם תקרה, כנראה תהיה לנצח. כדי לחדד למה, כדאי שנחזור למיתוס אחר שהסיפור שובר: משאול.
התימה של X שממלא משאלה היא בעצמה מיתוס. משאול נענה למאפיינים החוזרים של המיתוס הזה: הכמות המוגבלת של המשאלות והעובדה שהמשאלה עלולה להתהפך עליך.
ז. ילד אי נתקע במשאול כי היו לו יותר מדי משאלות והוא לא ידע להכריע ביניהן. שוב, דילמה קלאסית של מיתוס המשאלה. כדי לעזור לו הגבירה פותרת את הדילמה ברמה הכמעט טכנית: בוא נמצא ניסוח של משאלה אחת שיגשים לך את כולן.
זה נשמע כמו רמאות. כמו חוסר הבנה למניעים העמוקים שמאחורי המיתוס של משאלה אחת. אבל לגבירה לא אכפת: אלו בסך הכל חוקים, היא אומרת. חוקים אפשר לעקוף.
ח. בעצם, הגבירה משתמשת בויג'ילנטיות שלה כדי לעשות האקינג למיתוס גיבורי העל בעצמו. מי אמר שחופש חייב להיות בים, היא שואלת בסוף. האם אני יכולה להשתחרר גם מהתכתיב הזה. אם בתחילת הספר היא אומרת לנסיך שאפשר לבחור גם במה שחייבים, בסופו היא מחליטה שלא תמיד חייבים. האם אני לכודה בסיפור שלי כגיבורת על, נהדר ככל שיהיה — או שאני יכולה לתת להבנה המוסרית שלי לשנות אותי ולחרוג מהמעגל הדטרמיניסטי של אולימפוס גיבורי העל.
ט. במובן הזה הגבירה קוראת תיגר על אתוס המעגל הנצחי ומציעה ברצינות שבחירה אישית יכולה להוביל לתשובה שלימה ואולי אפילו לגאולה.
