אנפין

לא כל אנפין נולדו שווים

נושאים באתר

מי אני ? (ב) - על 'המדריך לימים הקרובים' ו'הקבוע היחידי'

מי אני ? (ב) - טונות ספויילרים ל'המדריך לימים הקרובים' ו'הקבוע היחידי'.א. 'הקבוע היחידי' ממשיך לשאול "מי אני", אבל מהצד השני של המטבע - בעוד 'המדריך לימים הקרובים' עסק בנפש ובחוויה, הקבוע שואל: באיזה מובן הגוף שלי הוא אני? אלו שתי שאלות שונות, שההבדל ביניהן ניכר קודם כל באופן. יש הבדל בין האופן בו צורכים חוויות לאופן בו מחליפים גוף.

ג' סיון התשע"ח

מי אני? (א)

מי אני? (א) (על "המדריך לימים הקרובים". ספויילרים וזה)

א' סיון התשע"ח

בין ממלכתיות לשמרנות

לפני כשנתיים נשלח למעצר חייל שסירב להכנס לאירוע צבאי שכלל שירת נשים. התגובות של העולם הדתי היו מזועזעות ודיברו על צביעות: בשם אידיאולוגיה ליברלית אתה כופה על אנשים לעשות דברים; החייל לא מנע מאיש לעשות דבר, הוא לא פוצץ את האירוע אלא יצא ממנו בעצמו, וכו'.   בקליפת אגוז, אירוע זה מייצג תהליך של שעוברת האליטה הליברלית בישראל. תהליך אותו אפשר לכנות "מילוי העגלה הריקה". 

כ"א אייר התשע"ח

אז למה "אור בצל"? בגלל "אורייתא" ובגלל "תל אביב"

אז למה "אור בצל"? בגלל "אורייתא" ובגלל "תל אביב" אני ודומיי, לא-מבינים-במוזיקה שכמותנו, אוהבים את אביתר לא בגלל מהלכים מוזיקליים משוגעים או חדשנות נועזת אלא בגלל שהוא מספר סיפור, שהוא בעצם חייו. (בפועל או לא, זה פחות חשוב). ובהקשר הזה, הסתכלות סלקטיבית על שלושת השירים האלו מספרת סיפור. ראשית אביתר חוזר בתשובה והכל אורות. מה זה אורות? "כמה עומק יש בלי גבול בנחמה".

י"ט אייר התשע"ח

עוד על לימוד האמונה

(לגבי לימוד תורה לנשים, אני משתדל לא לחות דעה לגבי מה שאין לי דעה עליו בעצמי (להבדיל מדעה של רבותיי), מה שכן חשוב לי (שוב. ושוב) הוא להעיר הערה צדדית. בדיונים הללו, לפחות עבור חלק מהדנים, ברור שלימוד תורה אמיתי הוא לימוד גמרא. לימוד אמונה הוא פינאטס, הוא נחמד, אבל מי לומד תורה באמת - מי שלומד גמרא.

ט"ז אייר התשע"ח

מכל האמירות בדיון הערב על כנס הרבנים, המעניינת ביותר היתה זו מוכת ההלם

מכל האמירות בדיון הערב על כנס הרבנים, המעניינת ביותר היתה זו מוכת ההלם: איך ייתכן?! באיזה עולם זה נשמע לך הגיוני?! היא מעניינת כי, בחייאת, זו עמדה שהיתה סופר מיינסטרים לפני כמה עשורים בציבור הדתי לאומי, ועד היום היא המיינסטרים ואם לא אז יש מיינסטרים שהיא לגיטימית.

ט"ו אייר התשע"ח

בעקבות דברי שלמה פיוטרוקובסקי - למה דווקא סביב הסוגיה של מעמד האישה

בעקבות דברי שלמה פיוטרוקובסקי - למה דווקא סביב הסוגיה של מעמד האישה יתפצל הציבור הדת"ל. בשביל שיתרחש פיצול כזה צריכים כמה תנאים. לדוגמה שכל צד יהיה מספיק גדול. אני לא מתיימר לדעת אם אכן שני הצדדים גדולים מספיק, ושאצליח לחשוב על עוד אינספור תנאים אחרים. לכן אני לא מתיימר לחזות שיהיה פיצול, אלא שאם יהיה פיצול, הסוגייה הזו תהיה במוקד שלו.

ט"ו אייר התשע"ח

מפת הייתישם של כל המקומות

בשנה האחרונה, מתוקף תפקידי "אבא שעובר על הספרים של הילדים", נתקלתי בז'אנר שבהעדר שם אחר אפשר לקרוא לו "ז'אנר המלים המודגשות" אלו ספרי ילדים קלילים בדרך כלל, שמשתמשים הרבה בויזואליה. זה מתחיל בהדגשה של מילות מפתח כמו כישופ או תהום ונגמר בלצייר את השורות על הדף בכל הצורות האפשריות.

י"ד אייר התשע"ח

בין מטרה לחשיבות

אם אנחנו לומדים שלמשהו יש תכונה טובה, אנחנו נוטים לעיתים לספח אליו עוד כל מיני תכונות של טוב. לדוגמה, הטוב שבחומריות. יש תורות חסידיות (וגם אצל הרב) שמתארות איך דווקא העולם החומרי הוא מטרת הבריאה. הרי מלאכים ושרפים מספיק רוחניים. ככל שכן לאין תכלית הקב"ה. החידוש של העולם הוא שיש יצורים חומריים שעובדים את השם - וזה, אוהו חידוש.

י' אייר התשע"ח

מצרפי המקרים

א. הדבר הבולט ביותר ב"מצרפי המקרים" הוא שיואב בלום פשוט נהנה ממה שהוא עושה. מצרפי המקרים הוא קודם כל ספר מגניב. לא מגניב מוחצן של מי שבא לעשות שופוני על חבר'ה, אלא מגניב כמו שמגניב להצליח לגרום לדפדפן לעשות משהו שאף אחד לא חשב שאפשר. כמו שזה מגניב לתכנת קיט של רובוט כך שיעביר את הכביסה ממקום למקום. מגניב של הישג, של שהצלחתי לגרום למשהו לקרות.

ח' אייר התשע"ח

ביקורת חיובית על הארי פוטר

בחול המועד חזרתי מעט לגילטי פלז'ר הראשי שלי, הלא הוא הארי פוטר, ומסתבר שלפחות אחד מאתנו השתנה:

כ"ה ניסן התשע"ח

מ: "ניסויים הוכיחו שאין בחירה חופשית. בעצם מנגנונים ביולוגיים הכריעו

מ: "ניסויים הוכיחו שאין בחירה חופשית. בעצם מנגנונים ביולוגיים הכריעו לך מראש מה תעשה". ח: "רגע, מה עם זה שכולנו חווים את עצמינו כבוחרים?" מ: "אשליה ביולוגית. מנגנון אבולוציוני שנועד לשפר את התפקוד שלך" ח: " כלומר כל בני אדם באופן עקבי חווים את עצמם כבוחרים וכולם חיים תחת אשליה"? מ: "בהחלט, זה מה שהמדע הוכיח!" ח: "הרשה לי להציע היפותיזה חילופית?"

כ"ה ניסן התשע"ח

הבריון של ארצ'ר

ראשית, הבריון נכנס לבית של הווארד וממלא את כל המטבח. זה דימוי, כמובן: איש איננו ממלא מטבח שלם, אבל בריון שפולש אליך כדי לבצע סחיטה - כן ממלא את המטבח. מטאפורית.

כ"ג ניסן התשע"ח

הפיד ליברטריאני שלי געש עד לאתמול בעקבות פוסט של הלל גרשוני על למה הוא

הפיד ליברטריאני שלי געש עד לאתמול בעקבות פוסט של הלל גרשוני על למה הוא לא ליברטריאן. אמ;לק: הגישה הזו היא נגיטבית ולא פוזיטיבית ואין לה ערכים לומר על המציאות. התגובות אמרו, פחות או יותר, אין הכי נמי. זו אידיאולוגיה פוליטית, לא רוחנית. אלו כללי משחק, לא גישה עקרונית. אתה יכול להיות ליברטריאן -ו. ודתי, ליברלי, חרדי - וואטאבר. זה כל היופי.

י"ח ניסן התשע"ח

ג. "אבל בלי הגיון מה תגיד לאדם שנולד דאעשניק? הא?".

ג. "אבל בלי הגיון מה תגיד לאדם שנולד דאעשניק? הא?". לא, כי עם הגיון יש לך מה לומר לו? המחשבה כאילו ויתור על הגיון והתפלספות היא ויתור על הסיכוי לשכנע מישהו לשנות באופן משמעותי את דעתו היא אשליה. אותו כנ"ל לענות לאפיקורוס שבקרבך. לא שאי אפשר לענות. אפשר, אבל מתוך הנחות היסוד שכבר קיימות אצלך.

י"ד ניסן התשע"ח

מה מרתק אותנו בקסם? המעוף שלו, הרז שבו. אנחנו נושאים עינינו אל קסם

מה מרתק אותנו בקסם? המעוף שלו, הרז שבו. אנחנו נושאים עינינו אל קסם שיגאל אותנו מהעולם האפרורי, הפוסט-נבואי. שישחרר אותנו מהבדידות האורבנית שלנו . שהרי לא מתאים שאנחנו אנשי המערב נאמין באלוקים או בגאולה. הקסם הוא צורה מכובדת של מפלט מהסופיות והקטנות של החיים.

י"ג ניסן התשע"ח

...ומיום ליום מתחדד לי עד כמה צדק ריה"ל כשהוא תיאר מהו דיבור:

...ומיום ליום מתחדד לי עד כמה צדק ריה"ל כשהוא תיאר מהו דיבור:

י"ג ניסן התשע"ח

הדברים שהרב חיים נבון אומר פשוטים כדבעי. הנחות היסוד הן לא דבר ניתן

הדברים שהרב חיים נבון אומר פשוטים כדבעי. הנחות היסוד הן לא דבר ניתן להוכחה. דיון הגיוני רק מתקדם מהן הלאה (לא פעם על ידי הוספת עוד הנחות יסוד), הן עצמן לא ניתנות להוכחה הגיונית.

י"ג ניסן התשע"ח

("מיטב השיר כזבו" ב"המקום שבו אנו צודקים" הוא הבלעת האלטרנטיבה.

("מיטב השיר כזבו" ב"המקום שבו אנו צודקים" הוא הבלעת האלטרנטיבה. כי האלטרנטיבה לאדמת החצר הרמוסה איננה אדמת שדה מתוחחת ומעניקה חיים, אלא ריק מוחלט ואפס. הפריביליגיה לא להיות צודק באה רק כשמראש "המחשבה על א-לוהים היא אי במערבולת". רק כשיש אדמה, כשיש מקום, כשיש מי שיענה לרגליים שלך שמחפשות לנוח - אז אפשר להתחיל לדבר על מקום בו יש ספקות.

י"ב ניסן התשע"ח

אני לא יודע מה יצמח מהמקום בו אנו צודקים, אבל מהמקום בו אנחנו מצטטים

אני לא יודע מה יצמח מהמקום בו אנו צודקים, אבל מהמקום בו אנחנו מצטטים כל היום את "מהמקום בו אנו צודקים" תצמחנה בעיקר קלישאות.

י' ניסן התשע"ח

- "אני לא אוהב בפנטזיה ובמד"ב את זה שהעולם שלהם הוא בדיוני"

- "אני לא אוהב בפנטזיה ובמד"ב את זה שהעולם שלהם הוא בדיוני" - "הוא לא בדיוני, הוא מבוסס על עולם אמיתי אחרי שמחקו פרטים מזהים"

ו' ניסן התשע"ח

(זורק מחשבה אקראית:

(זורק מחשבה אקראית: הרב מיכי הצביע פעם על כך שבפיזיקה יש שמות לתופעות רק אם הן מסדר ראשון או שני. נניח - מהירות היא קצב שינוי המקום. תאוצה היא קצב שינוי המהירות. בעקרון אפשר לדבר על קצב שינוי התאוצה - ואפשר גם ליצג את זה מתמטית - אבל אין לזה *שם* בפני עצמו[1].

ד' ניסן התשע"ח

גזרה שווה טוב טוב

א. למה נשים מתות דווקא בשעת לידתן? הגמרא בשבת דנה בנושא ומביאה שש תשובות שונות. העקרון בכל התשובות האלו דומה, אבל לכל אחת הניואנס שלה. בגדול אפשר לסכם אותן ב"השטן מקטרג בשעת הסכנה", או משהו כזה - אבל הגמרא לא מסכמת אותן אלא מביאה שש זויות.

כ"ח אדר התשע"ח

(כפי ששר הטבעות (הסרט) והארי פוטר (הספר) הכניסו את הפנטזיה למיינסטרים,

(כפי ששר הטבעות (הסרט) והארי פוטר (הספר) הכניסו את הפנטזיה למיינסטרים, כך גם חדרי בריחה הפכו את הקווסט מקטע מוזר של גיקים למשהו, ובכן, סוג של מאגניב. בקטע נוסטלגי משהו, יש בשינוי הזה, לגבי, חמצמצות מסויימת. כי מבחינתי כילד חלק מהקסם של להיות גיק היתה המחתרתיות שבזה. הכרתי פלוס מינוס עוד שני גיקים, בדרגות שונות. כל היכרות עם אחד חדש היתה סוג של אינטימיות, של סוד משותף.

כ"ד אדר התשע"ח

מכה עוברת, מילה נשארת

דווקא משום שהאמירה הזו נכונה היא מטעה. כשאנחנו משווים בין פגיעה פיזית לבין עלבון, אנחנו מעוותים את העולם וחושפים את עצמנו לסכנות.

כ' אדר התשע"ח

הרמב"ם תלה את אמונת העם במשה במעמד הר סיני: העם האמינו שהוא שליח מאת

הרמב"ם תלה את אמונת העם במשה במעמד הר סיני: העם האמינו שהוא שליח מאת הקב"ה ולא מכשף, רק בגלל מתן תורה. לעומת זאת, לשיטת ריה"ל יציאת מצרים היא הוכחה טובה דיה שהקב"ה שלח את משה. מתן תורה בא להוכיח משהו אחר - שהקב"ה מדבר עם אדם. כלומר, גם אחרי שעם ישראל מאמין שהקב"ה עושה ניסים, הוא לא מאמין שאדם יכול לקבל ממנו ציווי.

י"ח אדר התשע"ח

חולית: משיחיות וסמים

(**אזהרת ספויילר ל"השאלה האחרונה" של אסימוב ואיכא דאמרי לחולית של פרנק הרברט**) אחד משלושת הספרים הגדולים של דור הפרחים - לצד שר הטבעות ו"גר בארץ נוכריה" - הוא הספר "חולית". רק ממרחק השנים אני פתאום מתרשם מחדש (ולאו דווקא לטובה) מהחיבור שיש בו בין מיסטיקה, משיחיות, ראיית הנולד וסמים.

י"ז אדר התשע"ח

הומלסים ופריבילגיות

להומלסים יש פריבילגיות. אם הם צועקים עליך אתה תשתדל לא להתעמת. אם הם חוסמים את דרכך אתה פשוט תעקוף במקום לגעור בהם: "סליחה, אדוני? מה נראה לך שאתה עושה?" 

י"ז אדר התשע"ח

אולי תובנה שנשתלה בי מהפיד שנה שעברה, אבל קפצה לי אתמול בהפטרה: שמואל

אולי תובנה שנשתלה בי מהפיד שנה שעברה, אבל קפצה לי אתמול בהפטרה: שמואל אומר לשאול שנצח ישראל לא ינחם (יתחרט) כי הוא לא אדם להתחרט. וזה נאמר כמה פסוקים אחרי שהשם אומר לשמואל ניחמתי ששמתי את שאול מלך

י' אדר התשע"ח

מחיר עוגן

נניח שאתם הולכים לקנות טוסטר. נכנסים לחנות הראשונה, והמוכר אומר לכם - מאה ועשר ש"ח. מרימים טוסטר אחר והוא אומר לכם - זה? זה שמונים ש"ח. אוקיי, סבבה והכל, אתם מעדיפים את הזול בשלושים שקל, נכון? קונים אותו ומרוצים.

ו' אדר התשע"ח

שיטת כוזרי: מהי עבודה זרה

ריה"ל נוקט במאמר ראשון בכוזרי שהעגל לא היה עבודה זרה אלא ניסיון לעבוד את השם דרכו. תמיד יש צורך במומנט חומרי לרכז סביבו את העבודה, הוא טוען, וזה לכתחילה. גם בית כנסת הוא משהו חומרי. מה ההבדל? ההבדל אליבא דריה"ל הוא הציווי: על המשכן צווינו ועל העגל לא, דבר שמשתלב עם הטענה הכללית של מאמר ראשון ואכמ"ל.

ג' אדר התשע"ח

(אגב, יש שני סוגי ביקורת על הגות פוסטמודרניסטית שלא מומלץ לשלב:

(אגב, יש שני סוגי ביקורת על הגות פוסטמודרניסטית שלא מומלץ לשלב: א. אין שום דבר הגיוני בשיטה שאומרת שאין שיטות. ב. מה זה הקשקשת הפוסטמודרניסטית הזו, אי אפשר לחלץ ממנה אפילו קביעה אחת קוהרנטית)

כ"ט שבט התשע"ח

על חסידות, ליטאיות והתנשאות

על חסידות, ליטאיות והתנשאות אחד הספרים שקראתי בילדותי תיאר את תולדות החסידות בראשיתה, מהזווית החסידית. זכורים לי תיאורים עשירים איך היהדות הליטאית היתה אליטה מתנשאת שזלזלה בפשוטי העם. אלה, שחיו בעיירות קטנות ומבודדות בלי דקה לעשות משהו שהוא לא, נניח, ניהול בית המרזח - קיבלו יחס מזלזל מצד תלמידי החכמים. היהדות הליטאית קידשה את הלימוד ואלה היו עמי ארצות, ולכן בדיוטא הכי נמוכה.

כ"ח שבט התשע"ח

הרחבות על #מכים_שורשים - (ב)

הרחבות על #מכים_שורשים - (ב) 5. על כל המהלך שלי עד עכשיו אפשר לענות שההסברים של הספר לא באו להחליף את המסורת, אלא לתת לה גב. ההסבר השכלי, המופשט, לא ישכנע את מי שהמסורתיות שלו הזדעזעה, אלא ייתן למי שהמסורת שלו עדיין קיימת, הרגשה של גב אינטלקטואלי. במלים אחרות, המסורתנות לא באה ליצור את המסורתיות יש מאין, אלא להיאבק במי שמפורר אותה.

כ"ו שבט התשע"ח

הרחבות על מכים שורשים (א)

הרחבות על מכים שורשים (א) הטור שלי על #מכים_שורשים לא היה ממצה. בכל זאת, אלף מאה מילה. כאן אני חופשי לעשות כרצוני אז אנסה להרחיב על המהלך ועל הטיעונים העיקריים, בניסיון לפתוח מעט את הקלישאות שלי. (יצא אלפיים חמש מאות מילה, אז אחלק לשניים)

כ"ו שבט התשע"ח

פוסט מודרניזם

אני מנסה לפרוש כאן כמה הרהורים על פוסט מודרניזם. כיון שאני עצלן, אני לא משקיע וקורא עשרות ספרים, מה שאני טוען כאן איננו עמדת הפוסט (אם יש דבר כזה), אלא שברי אמירות והאופן בו הבנתי אותן. התנצלותי מראש וזה. וכמובן, זה שאני מסביר את הפוסט לא אומר שאני מסכים איתו וכו'. א. מישורי הסבר

כ"ו שבט התשע"ח

(הפרשה מזהירה שהמלאך שילווה את עם ישראל לא יסלח לחטאים שלהם. רש"י

(הפרשה מזהירה שהמלאך שילווה את עם ישראל לא יסלח לחטאים שלהם. רש"י מסביר את הסיבה: הוא לא יכול לסלוח כי הוא רק שליח. בתמצית, זו הטרגדיה של תלמידים-של שמתנהגים יותר בנוקשות מאשר הרב שלהם. הטרגדיה איננה שהם טועים, אלא שהם צודקים. באמת לרב שלהם יש סמכות שלהם אין)

כ"ה שבט התשע"ח

מחיר השמרנות

הטור שלי על "מכים שורשים", הספר החדש של הרב חיים נבון.התפרסם בעיתון בשבע, במדור החדש "עיונים". ~~~~

כ"ג שבט התשע"ח

בדו שיח בין הקב"ה ועם ישראל, שלשמו משה עולה ויורד מההר כמה פעמים,

בדו שיח בין הקב"ה ועם ישראל, שלשמו משה עולה ויורד מההר כמה פעמים, מוקדש נתח מכובד לאזהרה שלא יעזו לעלות (או להתפרץ, או להרוס) אל ההר. ולמדנו מזה שני דברים: ראשית, שהקב"ה מניח שהם כן ירצו להתפרץ.הקשר של האדם לקב"ה הוא דבר אליו יש להשתוקק. עלייה רוחנית היא דבר שהכי הגיוני בעולם לרצות. גם אם ציוו אותך ושמו גדר ואיימו במוות, עדיין צריך לבדוק שלכולם זה ברור.

י"ח שבט התשע"ח

בין דתי ואנושי (והערה על תורת המוסר)

בתוך עולם מחושבן של תכליות אפשר למצוא מקום כמעט להכל, חוץ מלדבר אחד: אין מקום לחוסר חשבון. אפשר ללכת לעשות כל פעילות שתרצה - בתנאי שהפקיד המדוייק שבשולי המחשבה שלך ימשיך להשגיח בדממה אפורה, במדידה של דקות על דף משבצות.

ט"ו שבט התשע"ח

(משלל הזכויות האנושיות ננטשה זכות אחת חשובה. איש לא שלל אותה מאיתנו,

(משלל הזכויות האנושיות ננטשה זכות אחת חשובה. איש לא שלל אותה מאיתנו, אנחנו הזנחנו אותה. הזכות הזו היא הזכות לא להגיב, לא להביע דעה. לא לספר לכולם מה דעתי על הסערה הנוכחית. ראשית, כי דעתי לא כל כך חשובה ולא כל כך מקורית. לא יקרה כלום אם אסתום קצת את הפה, במחילה.

י"ב שבט התשע"ח

האסופית

"האסופית" היתה כנראה אחד ממקורות ההזנה המרכזיים של הילד המדומיין שהייתי (יחד עם שר הטבעות והסיפור שאינו נגמר). הילדה הג'ינג'ית שמעדיפה דמיונות על חברים ורומנטיקה על מציאות, היא דמות שמעניקה הבנה וטפיחה על השכם לכל מי שהעולם הפנימי שלו מעסיק ומסעיר אותו הרבה יותר מהמציאות בחוץ. וזה, פחות או יותר, כל מה שהבחנתי בו כילד. אבל קריאה מחודשת מעלה כמה נקודות נוספות.

ט' שבט התשע"ח

על מונופול, תמחור טורפני ושיווי משקל נאש

על מונופול, תמחור טורפני ושיווי משקל נאש טוב, קודם כל, על פי גרפים שמסתובבים במרשתת, 90% מאוכלסיית האינטרנט משתמשים בגוגל כמנוע חיפוש. זה לגבי הפוסט הקודם. עכשיו אני רוצה לטעון שגוגל היא מונופול, שהיא טורפת עסקים קטנים, ושבסוף - אף על פי שאנחנו אולי מקבלים מוצר קצת יותר טוב - אנחנו משלמים על החינם הזה בכסף.

ד' שבט התשע"ח

קראתי לאחרונה פוסט של מישהו שהעלה על נס את הפרובינציאליות של חלקים

קראתי לאחרונה פוסט של מישהו שהעלה על נס את הפרובינציאליות של חלקים מהציבור הדתי לאומי, אלו שתופסים את עצמם כאליטה העולה, הדבר הבא בישראליות. נראה לכם? הוא גיחך, רוב הציבור הישראלי בכלל לא יודע שיש דבר כזה דתיים לאומיים. מבחינתם אלו חרדים חפיפניקים או משהו.

ד' שבט התשע"ח

כתבתי לפני כמה שבועות על שניים שבאו אל סנסיי ג'י - סאס שחייב שיוכיחו

כתבתי לפני כמה שבועות על שניים שבאו אל סנסיי ג'י - סאס שחייב שיוכיחו לו כל דבר וליב שנותן בו אמון. ועיקר הדיון התנהל סביב השאלה "מה עדיף להיות, סאס או ליב", אבל יש זווית אחרת: לו אני סנסיי ג'י, באיזו שיטה אני נוקט? מוכיח ומראה כל טענה, או פשוט אומר את הדברים? (וההקשר הוא: אני כותב עכשיו משהו. האם להוכיח כל דבר או פשוט לומר אותו? אני כבר לא בטוח מה הדרך הנכונה יותר)

ב' שבט התשע"ח

האם לכתוב סיפור על חרדי חמדן זו השמצה? הבעת עמדה לגטימית? בכלל לא עמדה

האם לכתוב סיפור על חרדי חמדן זו השמצה? הבעת עמדה לגטימית? בכלל לא עמדה או מסר אלא סיפור? הובכן, זה תלוי. אם יש לי סיפור עם גיבור משלנו (חילוני, "בסדר") ומולו איזה חרדי-גנרי מרושע שאפילו שם אין לו, זו די אנטי-חרדיות בוטה. העובדה שזו לא דמות ממשית אלא דמות גנרית מראה שאין מדובר ב"חרדי" אלא ב*החרדי* כאבטיפוס לכל החרדים כולם.

א' שבט התשע"ח

איך הנורמה שהבעל אמור להיות מבוגר יותר מהאשה (או בגיל שלה) משפיעה על

איך הנורמה שהבעל אמור להיות מבוגר יותר מהאשה (או בגיל שלה) משפיעה על כמות ההצעות לכל צד? בוא נניח כמה הנחות: א. גבר מחפש אישה צעירה ממנו. אישה- גבר מבוגר ממנה. ב. יש בערך 50% - 50% בכל שכבת גיל. ג. כל שכבת גיל גדולה יותר מהקודמת (הן הנשים והן הגברים).

א' שבט התשע"ח

בין התנגדות לחסידות

יהודה יפרח כתב: "הרב טאו מחק כליל את האתוס החסידי של "מבשרי אחזה אלוה". הוא מספר לך שכל מה שנדמה לך שאתה יודע על עצמך הוא אשליה. התוצאה היא חוסר אמון מוחלט של האדם באינטואיציות, בתחושות הבטן, ברגשות ובמחשבות שלו...זוהי תודעה ליטאית קלאסית: יש 'שכל של תורה', והוא טרנסצנדנטי, חיצוני לנו, לא מושג, רחוק מ'שכל של בעלי בתים', ולכן הדרך היחידה לפענח את המציאות היא הטקסט."

י"ז טבת התשע"ח

על עצמאות מול אחריות ועל ההבדל בין צרכים לבין הערכה.

על עצמאות מול אחריות ועל ההבדל בין צרכים לבין הערכה. בפוסט מיום שישי, בו קראתי למאה אחוז עשיה ואפס אחוז תלונות על במערכת הקיים - בנימין טען שזה בדיוק ההבדל בין קפיטליזם וסוציאליזם. למרות שההשוואה מתבקשת, רגשות האנטי שלי והעובדה שהפיד לי מוטה חזק לצד הקפיטליסטי, דוחפים אותי לנסות לבדל בין השניים.

י"ב טבת התשע"ח

רק רוצה להעיר עוד הערה, מכיוון אחר - לא מצד הוויכוח האידיאולוגי.

רק רוצה להעיר עוד הערה, מכיוון אחר - לא מצד הוויכוח האידיאולוגי.

י"א טבת התשע"ח

Loading