אנפין

לא כל אנפין נולדו שווים

נושאים באתר

(גנץ תיאר איך הוא יורד לחומוסיה כדי

(גנץ תיאר איך הוא יורד לחומוסיה כדי "להתערבב" עם אנשים. הלגלוג על דבריו מלמד על מערכת הציפיות הלא מציאותית ממנהיגים בעולם דמוקרטי. מצפים מהם להיות בחבר'ה, להתערבב עם הציבור. להיות עממיים. אז הם מנסים - לא רק לשדר תדמית עממית אלא אשכרה להיות עממיים.

ב' אדר א' התשע"ט

שעמום מאומנות ותלונות על אומנות

וזה היה ההבדל. ישבו בפאנל משורר, סופר ואמן שגם אשכרה פתח בית ספר לאמנות חזותית. הם לא מבקרים אלא יוצרים. אז נכון, לא הסכמתי עם הרבה ממה שהם אמרו. חלקית מבחינה מוסרית ואמונית, וחלקית מבחינה אמנותית. אבל הביקורת שלי די ריקה כיון אני לא מציג אלטרנטיבה.

ל' שבט התשע"ט

על לימוד גמרא רלוונטי ועל היתכנותה של מחשבה יהודית מקורית

בעולם הישיבות הליטאי הקלאסי, נתפש לימוד האמונה (השקופע) כמקצוע שולי, לחלשים. לימוד תורה היינו גמרא והלכה.   עולם התורה הדתי לאומי ניסה לשנות את המצב, אבל במובן מסוים פשוט שיעתק אותו בעדינות. 

כ"ט שבט התשע"ט

הרגלי הקריאה בהארי פוטר

הסיפורים בשר הטבעות (מנקודת המבט של הדמויות עצמן) אינם אסקפיסטיים, אלא ממשיים ומשמעותיים. הסיפורים שדמויות מספרות הם סיפורים מכוננים. יש בהם מהיפה וממלא תקווה ויש בהם מהמבעית. אבל הם סיפורים *על העולם עצמו*. סיפורים מכוננים לגביו.

כ"ח שבט התשע"ט

צדיק גמור, בעל תשובה ושתי אסטרטגיות להשיג

צדיק גמור, בעל תשובה ושתי אסטרטגיות להשיג האמת. א. בהמשך לפוסט על בעל תשובה, נזכרתי באבחנה מבריקה של וויליאם ג'יימס. הוא אבחן שיש שתי אסטרטגיות שונות לרדת לחקר האמת. הראשונה אומרת "אני לא רוצה להבין שום הבנה מוטעית". השניה אומרת: "אני רוצה להבין כמה שיותר הבנות אמיתיות".

כ"ה שבט התשע"ט

האדם הוא חיה פוליטית. אחת המשמעויות של

האדם הוא חיה פוליטית. אחת המשמעויות של הקביעה הזו היא שקבוצות אנושיות משפיעות על האנשים שמרכיבים אותם. במקרים רבים, ההשפעה הזו היא ממתנת. לחברה אנושית יש מנעד של כלים שמבהירים לפרטים כיצד ראוי לנהוג או לא לנהוג. החל ממחמאות וכלה במשכורות גבוהות; החל ממבטים זועפים באוטובוס וכלה בבתי כלא.

כ"ד שבט התשע"ט

א. אור כרמי הביא בטוויטר כמה פסיקות

א. אור כרמי הביא בטוויטר כמה פסיקות של בתי משפט צבאיים נגד זורקי אבנים ערביים. באופן גורף הפסיקה נטתה להקל בחומרת המעשה. היא טענה שכיוון שיש המון זריקות אבנים, ובדרך כלל אין הרוגים, אז אי אפשר לטעון שזורק האבנים בהכרח התכוון להרוג. בעיני, הטיעון הזה מדגים יפה את הבעייתיות שבהחלת דין פלילי על סכסוך אתני.

כ"ג שבט התשע"ט

על פיתוח אג'ייל וחזרה בתשובה

צדיק גמור מנסה (ואולי גם מצליח) לייצר עולם בו יש כמעט אפס אחוז תקלות. בעולם קשיח כזה, על כל יתרונותיו, יש גם חסרונות. כי אתה לא נופל - אבל אם תיפול, מה יקים אותך?

כ"א שבט התשע"ט

א. כשהייתי תיכוניסט טיפש היה מחזור אחד

השמרנות סקפטית לגבי בינתו של אדם יחיד. החיים פשוט גדולים מדי. זו אחת הסיבות מדוע היא מעריכה את המסורת שכונסת בתוכה חכמה של דורות רבים, ששווה יותר מהשטיק של האדם החכם של הדור הנוכחי.

י"ד שבט התשע"ט

לעבור ארבעה רמזורים בדרך מנקודה א'

לעבור ארבעה רמזורים בדרך מנקודה א' לנקודה ב' זה הרבה או קצת? תלוי. אם מדובר על הדרך מהבית לגן כשאתה גם ככה באיחור לעבודה - זה המון. אם מדובר על נסיעה מגוש דן לעמיעד - ___ לפני כשבע שנים, בהחלטה מהירה מהיום להיום, עברנו דירה לצפון.

י' שבט התשע"ט

(הרהור לא מחייב: יש איזה רגע בו

(הרהור לא מחייב: יש איזה רגע בו ההתנגדות למעשה/מחשבה מסויימים הופכים מדיעה אזוטרית לקונצנזוס. מהרגע הזה המחאה היא לא גבורה אלא וירטו סיגנלינג. בשלב הבא לפעמים כבר מביך לעשות את זה במקום בו ההתנגדות טריויאלית (- "היי! אני נגד עבדות!" - דא?) לכן ההתנגדות עוברת לאיזורים חברתיים אחרים בה ההתנגדות עדיין איננה קונצנזוס, והמהפכן מרגיש מהפכן.

כ"ו טבת התשע"ט

[אמ;לק: למה דווקא יגאל עמיר רצח את

[אמ;לק: למה דווקא יגאל עמיר רצח את רבין ומה זה אומר או לא על הציבור הדתי לאומי] א. לפני שנים שמעתי ברדיו ידיעה על מכלית דלק מאולתרת שהתפוצצה בתוך תחנת דלק מאולתרת. מיד אמרתי לעצמי - בטח בדואים. ואכן כך היה.

כ"ו טבת התשע"ט

(אני מוצא את עצמי מעורב ומתווכח לגבי

(אני מוצא את עצמי מעורב ומתווכח לגבי "הימין החדש". הרבה מעבר לוויכוחים לגבי הליכוד, בטח ש"ס או העבודה. הסיבה הפשוטה היא שגם אם במובנים רבים התנתקתי, והמפדל היא כבר לא הבית שלי - הציבור הוא עדיין הציבור שלי. ונפתלי בנט הפך בשמונה שנים האחרונות לחלק מהסחל'ה הזו.

כ"ד טבת התשע"ט

(אם יש טענה שאני לא מבין, היא

(אם יש טענה שאני לא מבין, היא שבנט השתמש בבית היהודי ואז זרק אותה. בנט הגיע לבית היהודי כשהיא מדשדשת לפחות שתי קדנציות. לא רלוונטית. הוא הרוויח ממנה פלטפורמה, הם הרוויחו עוד שתי קדנציות בחיים. Win win situation

כ"ד טבת התשע"ט

הצלחתי להגדיר לעצמי שחלק מהספקולציות שרצות בפיד

הצלחתי להגדיר לעצמי שחלק מהספקולציות שרצות בפיד כשיש עוד כל כך הרבה זמן עד הבחירות/סגירת הרשימות, קיימות כי הן עונות על פנטזיה. כלומר, כל עוד רשימות לא סגורות אנשים יכולים לפנטז על התסריט הפוליטי/המפלגה המושלמת בעיניהם, זו ששום רבב לא נגע בה והיא 100% הם. אז הפנטזיה הפוליטית שלי - רחוקה מאד ממאה אחוז של מה שאני מאמין בו, אבל נחמדה דיה - שיש לה היתכנות (קלושה) לקרות:

כ"ג טבת התשע"ט

למה אולי אחוז החסימה הוא מנגנון ראוי

למה אולי אחוז החסימה הוא מנגנון ראוי (הרהור שהפך ליותר מדי רלוונטי הערב). א. מדי כמה זמן עולה השאלה איך ייתכן שהחרדים משיגים מה שהם רוצים. נו, זה כי הם לשון המאזניים. אבל למה בעצם? למה החרדים ילכו עם הימין נגד השמאל או להפך, ו(כמעט אף פעם) השמאל לא ילך עם הימין נגד החרדים?

כ"א טבת התשע"ט

(והיום בפינתנו: "אני שוחט פרות קדושות")

א.

(והיום בפינתנו: "אני שוחט פרות קדושות") א. יש לי זיכרון ילדות בו אני יושב וקורא ספר של צמרמורת¹ על אנשי זאב. ברקע התנגן שיר שהיום כבר אין לי מושג מהו. לא יודע אם השיר הטביע את החוייה בספר או הספר בשיר, אבל איכשהו מהתמהיל הזה נוצרה חוייה שזכורה לי עשרות שנים אחר כך.

י"ח טבת התשע"ט

א. פעם, לפני היות הרובוטים, היו בובות

א. פעם, לפני היות הרובוטים, היו בובות קפיץ. אתה מותח קפיץ על ידי סיבוב מפתח. הוא משתחרר לאט לאט ומניע דברים. לדוגמה, גורם לבובה ללכת. בספר המקסים "העכבר וילדו", מוצא נווד בפח האשפה בובת קפיץ של עכבר רוקד עם בנו. הוא מניח אותם על האדמה, באמצע רחוב, ומותח את הקפיץ כדי שהם "ילכו" לאורך הרחוב. בכך נפתחת ההרפתקה הגדולה שלהם.

י"ז טבת התשע"ט

א. היה היה פעם ב"עלילות לוט" פרק

א. היה היה פעם ב"עלילות לוט" פרק שהסתיים בישיבה בחדר המתנה אצל הרופא, פחות או יותר במלים האלו: "וכך ישבנו שלושתינו: אני וסימון ומואיז הקטן" אני עדיין זוכר את התחושה שצפה בי כשקראתי את המשפט הזה. מגניב! הרעתי בתוך תוכי: עוד מישהו מכיר את השיר הזה!

ט"ו טבת התשע"ט

א. יודעים מה זה "ספאסט נישט"? זה

א. יודעים מה זה "ספאסט נישט"? זה ביטוי באידיש שמשמעותו "לא שייך". תחת הכותרת הזו נכנסים לא מעט מעשים ש"לא שייך" שחרדי יעשה. החל מלרכב על אופניים וכלה בלשאת תיק גב ספורטיבי¹. האיסורים הללו לא מתבססים על הלכה אלא על "כך לא ראוי". חרדי לא עושה זאת נקודה.

י' טבת התשע"ט

זו אבחנה מרתקת ומדוייקת, ולצערי לא הכי

זו אבחנה מרתקת ומדוייקת, ולצערי לא הכי נפוצה. הגישה של קיטלוג או תסקיר של דיעות היא בדרך כלל גם בעייתית וגם שגויה. בעייתית - כי יש בה יומרה חבויה שהופכת את עורך הסקירה לנעלה על כל השיטות שהוא סוקר גם יחד. שגויה - כי את עיקרה של כל גישה הוא לא באמת תופס. בקיצור, תקראו.

ו' טבת התשע"ט

ברזל ומודרנה

נדמה שככל שתוחלת החיים עולה, תוחלת משמעות החיים יורדת. האתוס המודרני מצליח להאריך את חיי האדם, ובד בבד לגרום לו להיות פג תוקף יותר מהר.

ב' טבת התשע"ט

מלכות ההרס הארוכה

איך אפשר ליישב בין ההסבר שמלכות זו היא ההרס בהתגלמותו, לבין אורך קיומה, ועוד ביחס למלכויות אחרות? ממי שעיקר עניינה הרס היינו מצפים לקריסה מהירה ומפוארת, לא לשרידות מרשימה.

א' טבת התשע"ט

מלכות רביעית - המלכות המתיכה

המלכות רביעית היא הכוח שכולל את כל הכוחות האחרים ומתיך אותם לכדי אישיות אחת. היא גם גוף, גם נפש וגם שכל. מה שמייצג את האיחוד המשולש הוא הדיבור: כוח בו נפגשים שלושת רבדי האישיות. כלומר מלכות רביעית, יותר מהראשונה והשלישית, היא בעלת יומרה של כוליות.

ל' כסלו התשע"ט

מלכות השכל - השלטון המקיף

א. מלכות בבל החריבה את בית המקדש הראשון, מלכות רומי את השני. מלכות פרס ומדי היתה קיימת בעיקר כשבית המקדש לא היה קיים ולהיפך - דווקא נתנה יד להקמתו. מלכות יוון היא היחידה שמחללת אותו. כלומר משמרת את קיומו ומנסה לנכס אותו אליה. במילים אחרות. מלכות יוון היא היחידה שנלחמת לשנות את הקדושה ולא רק למחוק אותה.

כ"ט כסלו התשע"ט

מלכות הנפש - שורש השלטון

האופן בו אדם חווה את העולם הוא תובעני ושתלטני ברמה שאין הווא אמינא שיהיה אחרת. האדם נברא יחידי. כלומר שברובד עמוק מאד באישיות שלו הוא חש ביכולת להקיף הכל. שכל העולם יכול להכלל בבת אחת, להאסף לתוך ידיו. 

כ"ח כסלו התשע"ט

אחדות וריבוי

א. אחד הנושאים שהעסיקו את הפילוסופים היווניים הוא המגוון שקיים בעולם. אם הבורא הוא אחד, איך ייתכן שהעולם כל כך מגוון ומלא בקצוות שונים ואף סותרים: אש ומים, טוב ורע. היה מתבקש שמבורא אחד ייברא עולם אחד.

כ"ז כסלו התשע"ט

אופיין של ארבעת המלכויות

גם בנר מצווה מהר"ל מדבר על ארבע מלכויות כארבע צדדים. אבל כשמהר"ל מפרט את כל הצדדים, מתברר שקשה להכניס אותם לסכימה סימטרית. מתברר שזה לא שניים מול שניים. אולי זה אחד מול שלוש, אולי אחד מול אחד מול שניים. הארבע המתמטי המופשט שלנו הולך ומתמלא אפשרויות וגוונים.

כ"ו כסלו התשע"ט

על הארבע

כפתיחת הדיון על חנוכה, מביא מהר"ל את דברי חז"ל שישנן ארבע מלכויות. על פי ההסבר שלו אין הכוונה לארבע מלכויות קונקרטיות, אלא לארבעה ארכיטיפים.

כ"ה כסלו התשע"ט

הנמר המכונף וקרן השור

כשהקב"ה האינסופי ברא עולם סופי, נוצרה בעולם כפילות. מחד, עולם זה הוא מגוון ורב פנים כשיקוף של האינסופיות האלוקית. מנגד, גם ה"אחד"יות של הקב"ה מחפשת דרך להופיע בעולם. 

כ"ד כסלו התשע"ט

מטוטלת הדורות והפרמידה של מאסלו

א. הפירמידה של מאסלו היא טענה לפיה יש לאדם צרכים בכמה רמות: מהבסיסית ביותר (אוכל, מחסה) למורכבת/מופשטת יותר (אמנות, פילוסופיה). כשצרכים של רמה בסיסית לא מסופקים ברמה נאותה, אדם לא יכול לגלות עניין בקומות הגבוהות יותר. אם אתה רעב או חסר קורת גג, לא תתעניין בקאנט או שלינג. הסתייגות מהדגם תצריך פוסט נפרד. אם נניח שכן נקבל אותו, הוא יוצר תנועת מטוטלת מעניינת.

י"ט כסלו התשע"ט

דוכי כתב שאמנות נתפשת כדבר חסר חשיבות,

דוכי כתב שאמנות נתפשת כדבר חסר חשיבות, כמשהו לא פרקטי ולכן לא גברי. ומעיין בתגובה הוסיף גם על הגישה מזלזלת כלפי עולמות של רוח בכלל. מה היחס שלי לטענות, בתור אחד שהרבה מהונו מושקע בעולם התורה? והרי גם זה עולם של רוח, עולם עדין/מעורפל, כמו אמנות או מדעי הרוח. התחושה שלי מורכבת. כי יש שתי סיבות שונות שגורמות לזלזול בעולם הרוח.

י"ז כסלו התשע"ט

(בעולם של זכויות הפרט, המונח "בגידה" מאבד

(בעולם של זכויות הפרט, המונח "בגידה" מאבד הרבה מהמשקל שלו, אם לא נעלם כליל. ואני לא מדבר רק על נישואין. כמו שחוזר וצווח הרב חיים נבון שכיום יש יותר סנקציות על מי שמפר חוזה, מאשר על מי שמחליט להתגרש. לשם השוואה - כמו שאוהב להזכיר דוויד פילאבין - אצל דנטה הגיהנום העמוק ביותר שמור לבוגדים)

י"ג כסלו התשע"ט

ולבסוף, חשד: אולי ההפרדה בין אזרחים לחיילים

ולבסוף, חשד: אולי ההפרדה בין אזרחים לחיילים שכל כך חשובה לנו ואנחנו מזדעזעים כשהיא מופרת, לא יושבת על מישור מוסרי ואף לא מעשי, אלא מתפקדת במישור הרגשי. ההבדלה בין חייל לבין אזרח מאפשרת לנו לבדל בין העולמות וליצור בועה אזרחית, סטרילית, בה המוות לא נוגע. כשנלבש את המדים ונצא לשדה הקרב, אנחנו יודעים שהמוות מרחף מעלינו. כשפשטנו אותם וחזרנו הביתה - סר מר המוות.

י"א כסלו התשע"ט

על דיני מלחמה ומוסר

על דיני מלחמה ומוסר [אמ;לק: הסבר למה דיני מלחמה אינם מבוססים על מוסר קוהרנטי, אלא על פרגמטיות, ולמה בסוף הם כן הופכים לתביעה מוסרית. כמו כן, ההשלכות של המהלך הזה] א. הבהרה ראשונה על מוסר: הטיעון המוסרי הכי טוב הוא "ככה". למה אסור לרצוח? ככה. הדבר הזה הוא אינטואציה מוסרית והוא בערך הדרך הכי בסיסית להכיר במוסר. כמו אקסיומות של החשיבה.

י' כסלו התשע"ט

סיטואציית בני הערובה, או למה באמת אין פתרון לעזה

באמת אין פתרון לעזה, אבל זו לא גזירת גורל, אלא פועל נובע מהתפישה התרבותית הישראלית, וזה לא עניין של ימין ושמאל

ח' כסלו התשע"ט

(שאלה שאיכשהו הגיעה לשולחני כמה פעמים לאחרונה:

(שאלה שאיכשהו הגיעה לשולחני כמה פעמים לאחרונה: האם מתאים לי (השואל) להיות מתכנת? כתשובה על זה יש לי רק את הניסיון האישי המוגבל שלי, אבל בקצרה אני רוצה להצביע על שני דברים שעושים מישהו למתכנת (או לפחות מפתח WEB).

א' כסלו התשע"ט

(אז היום מישהו העיר שקל לטעון נגד

(אז היום מישהו העיר שקל לטעון נגד שימוש בסמארטפון, אם הטוען חי בבועה, נניח בישיבה, ולא נמצא ב"חיים". (נניח עבודה). כי מי שאשכרה עובד לא יכול לבחור בחירה כזו. יש לי כמה מחשבות אודות טענה זו, או דומותיה, אבל הערה אחת: ואם תתעקש לא להשתמש בסמארטפון, מה יקרה? יעיפו אותך מהעבודה? נניח שכן. ואז מה יקרה? לא תהיה לך משרה שווה בהייטק. נניח.

כ"ו חשון התשע"ט

עוד משהו:
ריה"ל מתאר את דיני כשרות

עוד משהו: ריה"ל מתאר את דיני כשרות כחלק מדיני טומאה וטהרה. אין לי מושג אם זו עמדה נפוצה בראשונים, אבל יוצא מזה משהו מעניין. טומאה מתרחשת סתם כך, בעולם. מוות, לידה, שרץ וכדומה. אבל *איסורים* סביב טומאה תמיד קשורים לקודש. (למיטב זכרוני, אשמח לדוגמאות הפוכות)

כ"ג חשון התשע"ט

על טעם מצוות הפאה (קצת) לפי ריה"ל.

על טעם מצוות הפאה (קצת) לפי ריה"ל. א. בתחילת מאמר שלישי, מתאר ריה"ל את חיי החסיד. הוא חולף ביעף על שורה ארוכה של מצוות שהחסיד מקיים. בתוך רשימת הציוויים האלוקיים (אם תרצו, מצוות שבין אדם למקום) הוא מביא במקומות נפרדים, שתי רשימות. הראשונה: מעשר ראשון, שני ועני. השניה: ערלה, נטע רבעי ופאה.

כ"ב חשון התשע"ט

פוסט מודרניזם טוב ליהודים?

[תגובה על מאמרה של אוריה מבורך ב"השילוח"] ... אני רוצה להציע עמדה נוספת. לשם הניים-דרופינג נכנה אותה פוסט-פוסט-סטרוקטורליסטית אף שאפשר לטעון שהיא ותיקה בהרבה. עמדה זו תתקדם צעד נוסף על פני הד"ל, ותחלוק גם על ב': ישנה אמת כולית, אבל היא לא מופיעה מתוך האובייקטיביות אלא מתוך הקונטינגנטיות. האמת בהא הידיעה קיימת, ואפשר לפגוש בה, אך לא מחוץ להקשר, אלא מתוכו. מי קבע שאמת כולית יכולה להופיע רק מחוץ להקשר? מי אמר שרק אובייקטיביות היא כולית? אולי גם סובייקטיביות יכולה להיות כזו?

י' חשון התשע"ט

א. לאורך 'דעת תבונות' מבדיל רמח"ל בין

א. לאורך 'דעת תבונות' מבדיל רמח"ל בין שתי הנהגות. האחת היא הנהגת המשפט, של שכר ועונש. אדם מקבל טוב או רע לפי המעשים הטובים או הרעים שלו. השניה היא הנהגת הייחוד. בהנהגה זו הקב"ה מנהל את העולם לפי רצונו, אל הכיוון בו יהיה ה' אחד ושמו אחד. הנהגה זו פועלת בלי לכבול את עצמו, כביכול, לבחירות בני האדם.

ו' חשון התשע"ט

הרהורים על אבולוציה (בעקבות "רובים, חיידקים ופלדה")

(אמ;לק: אני עושה כאן "אחורה פנה" מהטענה שלי שאבולוציה ובריאת העולם יכולים בקלות ללכת יחד, סטייל "הקב"ה בחר לברוא עולם בצורה התפתחותית". הסיבה איננה מעשית אלא יותר מוסרית. אגב, הפוסט הזה הוא בעצם המשך לרשומות שלי על "רובים, חיידקים ופלדה")

ו' חשון התשע"ט

היתה לראש

אמונה שנלמדת כך איננה ספרינט של תשעים מטר, אבל גם לא ריצת מרתון. הדימוי הכי טוב שעולה בי הוא איכר שמנכש ומעשב, חורש וזורע. עובר ארבע עונות חקלאיות על שלל מטלותיהן ועל היופי שבהן. בבוא החורף - מהיבול של השנה הקודמת זורע את השדה של שנה הבאה. מתחדש ומשתנה, קשוב ותוהה תמיד, אבל מצמיח עוד ועוד, במעגל חיים מאומץ, איטי, פורה ובשל

י"ז אלול התשע"ח

מנין שהקב"ה מתפלל

א. כל דיבור על הקב"ה גורר בעקבותיו בעיות. ואני מתכוון כל דיבור.

י"א אלול התשע"ח

רצח האב של אסימוב

(ספויילרים ל"קצה מוסד" ו"המוסד והארץ" של אסימוב) בעקבות דיון על פוסט של משה רט, עלה בדעתי שאסימוב עשה משהו שאפשר לתאר כרצח האב המפואר ביותר בהיסטוריה.

ל' סיון התשע"ח

על העצלנות

אדמו"ר הזקן, ממש בתחילת התניא, מדבר על חלוקה של היצרים לפי ארבעת היסודות. אש -גאווה. מים - תאווה, רוח - ליצנות, עפר- עצלות. הגם שנראה לי מובן שאלו ארבע קשיים מידותיים איתם האדם מתמודד, הרי בכל הנוגע לרוח ועפר (ליצנות ועצלנות) יותר קשה להבין, בוא נאמר, מה התאייווה שבזה. עצלנות היא לא תאייווה. היא פשוט, ובכן, עצלנות.

כ"ט סיון התשע"ח

עוד על יתרונות החובה מול הוולנטריות

(אמלק: ביחסים בין בני אדם, דווקא החובה מאינת את את תחושת הנתינה של הנותן, וממילא רגשות הקבלה והבושה של המקבל)

כ"ה סיון התשע"ח

עוד על קהילתנות מול ממלכתיות

ברשותכם, אני חוזר לדיון על המאמר שלי לגבי קהילתנות מול ממלכתיות ולביקורת שהושמעה עליה:

כ' סיון התשע"ח

נספחים (ספויילרים ל"המדריך לימים הקרובים"):

נספחים (ספויילרים ל"המדריך לימים הקרובים"): א. בכל שלושת הספרים של יואב בלום יש אותה דמות: דמות אדם לא יוצלח, ההוא שמחוץ למעגלי החיים. ב"מצרפי המקרים" זה פחות בולט, יותר ב"הקבוע" והכי ב"המדריך".

ג' סיון התשע"ח

Loading