מפת הייתישם של כל המקומות

בשנה האחרונה, מתוקף תפקידי "אבא שעובר על הספרים של הילדים", נתקלתי בז'אנר שבהעדר שם אחר אפשר לקרוא לו "ז'אנר המלים המודגשות"
אלו ספרי ילדים קלילים בדרך כלל, שמשתמשים הרבה בויזואליה. זה מתחיל בהדגשה של מילות מפתח כמו כישופ או תהום ונגמר בלצייר את השורות על הדף בכל הצורות האפשריות.

האינסטינקט שלי היה מיד נגד. סתם מניפולציות, לא ספרות. במחשבה שניה תהיתי לעצמי למה בעצם. אם הדפוס היום מקל על תעלולים וויזואליים, למה לא להשתמש בהם?
ונראה לי שסבבה, תשתמשו, אבל זה לא אוכל אלא תבלין ואתם שופכים אותו כמו כורכום במטבח מרוקאי. אז ידוע שילדים אוהבים כמה שיותר מתוק. אני כמבוגר פחות מתלהב.

זה היה רק תירוץ לספר שסוף סוף פגשתי ספר פנטזיה מז'אנר ההדגשות שלא היה ילדותי ומעצבן אלא פשוט כיף: "המפה של כל המקומות". (תודה ל ציפי על ההמלצה)
הוא לא מחדש בטירוף, הדמויות די גנריות והמסרים שלו, אפעס, קלישאתיים (דברים שהיו מעצבנים אותי לפני שנתיים). אבל הוא כתוב טוב, יש לו כמה המצאות מבריקות. (העלילה היא מרדף אחרי מפה שמחולקת לחלקים. כל חלק נמצא במקום בעל אופי מסוים. לכל חלק במפה יש יכולות מתאימות. קווסט נהדר, בקיצור). אני נהניתי, הילדים רבו מי יגמור אותו בשלוק אחד.

מה שכן, אין לי הרבה תובנות ממנו, אבל נראה שלילדים זו חוויה טובה.

#על_הספרות