א. מלכות בבל החריבה את בית המקדש הראשון, מלכות רומי את השני. מלכות פרס ומדי היתה קיימת בעיקר כשבית המקדש לא היה קיים ולהיפך - דווקא נתנה יד להקמתו. מלכות יוון היא היחידה שמחללת אותו. כלומר משמרת את קיומו ומנסה לנכס אותו אליה. במילים אחרות. מלכות יוון היא היחידה שנלחמת לשנות את הקדושה ולא רק למחוק אותה.
ב. כבר הסברנו שהמלכות הראשונה - מלכות הנפש, - כוללת במובן מסוים את שאר המלכויות והיא השורש של יצר השלטון בכלל. ברשותכם לא אעסוק במלכות השניה, מלכות הגוף. גם מהר"ל בנר מצווה פחות עוסק בה. נדלג ישירות למלכות השלישית, זו של השכל.
כמו הנפש, גם השכל מתיימר לכלול את כל הכוחות האחרים. אם הנפש היא השורש של כוח השלטון, הרי השכל מקיף אותו על ידי הבנה. הוא מבין גם את שאר שלושת המלכויות. זו הסיבה שיש לו ארבע כנפיים, כנגד ארבע רוחות. הקפה זו הופכת אותו למתמודד הישיר עם עם ישראל כמייצג את האחדות, את קולו של הקב"ה בעולם.
ג. הטענה של השכל כנגד ישראל קשורה לדיון על האחדות והריבוי אותו הזכרנו בפוסטים הקודמים. השכל טוען שכל ייצוג תוך עולמי לקב"ה הוא תמיד חלקי, וממילא לא יכול לתבוע שום בלעדיות. להדגמת הטענה מהר"ל משתמש בדוגמה של אב ובן. זו אולי הקרבה הכי הדוקה בעולם - אבל גם בה יש פירוד. יש את האב ויש את הבן. הבן הוא רק ייצוג אחד, מסויים, של האב. במובלע מרמז מהר"ל למנהג הנפוץ של בנים להתמרד מול האב.
מלכות השכל טוענת - גם אם אתם בנים של הקב"ה, אתם רק בנים. גם אתם מפורדים ממנו, גם אתם עלולים להחמיץ לחלוטין את הקשר ביניכם. לא סתם עם ישראל חוטא בעגל מיד אחרי מתן תורה. כי עם כל הכבוד לקשר, הוא לא יכול להתיימר לייצג את הקב"ה. גם הוא רחוק ממנו.
ד. למה מכל המלכויות דווקא השכל טוען את טענת הפירוד המוחלט? אין זה משום שהוא נחות מהן. להיפך. דווקא משום שהוא המלכות הכי רוחנית ומקיפה. הוא יושב בכורסה ומפליג במחשבתו, מקיף את כל העולם, כל התרחישים וההסתברויות - ובשום מקום הוא לא מוצא דרך לעקוף את העקרון השכלי הזה: הנברא תמיד נפרד מהבורא, כי זה נברא וזה בורא. זה בן וזה אב.
לכן כל כך חשוב ליוון לא להחריב את הקודש אלא לטמא אותו. יש רוח, יש גובה, האדם מסוגל להיות יותר מהגוף שלו ואפילו יותר מהנפש שלו. אבל הוא לעולם יישאר כלוא בעולם הנברא, מנותק מהקודש.
ה. התשובה של הקב"ה לקושיה המאד אמיתית הזו היא "ואנכי לא אשכחך". כל ניסיון להשיג את הקב"ה מתוך העולם ייכשל. תנועה מלמטה למעלה תתקל בתקרת הזכוכית שאיבחן השכל. אבל יש דרך אחרת: הקב"ה יוזם את הקשר.
"אנוכי ה' אלוקיך" איננו ציווי אלא קביעת עובדה. הקב"ה לא אומר "קבלו את אלוקתי עליכם, ואז אהיה לכם לאלוקים", אלא - נתון, אנוכי ה' אלוקיך. הקשר הראשוני בין הקב"ה והאדם לא מתחיל ממעשי האדם ולכן לא תלוי במגבלות האנושיות.
ו. כי בסופו של דבר, תקרת הזכוכית שהשכל מתאר משחקת גם היא על המגרש האנושי. ההכרח שהעולם חייב להיות נפרד מהקב"ה, גם הוא עוד איזו מגבלה אקסיומטית של השכל האנושי, שהקב"ה משוחרר גם ממנה. מלכות השכל חושבת שאין עליון מהשכל, ולכן מתיימרת שאין קודש ואין קשר אמיתי בין הקב"ה לעולם ולא ייתכן שיהיה. שלא ייתכן שיהיה בעולם מה שמייצג את הקב"ה, אלא רק אינספור צדדים שכל אחד הוא רק פינה חסרת יומרה. בכך היא שוללת מהקב" ה את היכולת להתגלות באופן מסויים, מרוכז, מיוצג על ידי שחקן על הבימה ולא רק כבימאי של המחזה כולו. אבל הקב" ה נעלה גם על קביעה זו, והוא בחר להופיע בעולם אל עם ישראל, על ידי תורתו.
