א. מהר"ל עוסק לא מעט במספרים ובמשמעויות שלהם. עיסוק במספרים משמח את מי שאוהב ללמוד אמונה של סכימות וטבלאות. קצת פחות את מי שמחפש תוך ועומק .
ב. כדי להתמודד קצת עם הקושי הזה, נביט על המשמעות של המספרים ארבע ושש. בעקבות דברי מהרל, פעמים רבות מספרים אלו מוסברים כציר מספרים דו מימדי או כקובייה בעלת שש פאות.
הבעיה עם משלים כאלו היא ההשטחה של הצדדים. ארבעת (או ששת, או שני) הצדדים הופכים להיות משהו מופשט במובן הריק. ארבע קווים חסרי ממשות. בעיקרון אפשר לסובב אותם איך שתרצה. ארבעת הקודקודים סימטריים לחלוטין משום שכל אחד מהם סך הכל ממלא תפקיד של "עוד אחד מארבע".
ג. גם בנר מצווה מהר"ל מדבר על ארבע מלכויות כארבע צדדים. אבל כשמהר"ל מפרט את כל הצדדים, מתברר שקשה להכניס אותם לסכימה סימטרית. מתברר שזה לא שניים מול שניים. אולי זה אחד מול שלוש, אולי אחד מול אחד מול שניים. הארבע המתמטי המופשט שלנו הולך ומתמלא אפשרויות וגוונים.
ד. אעשה כאן דרוש קצר שמסתמך גם על דברי מהר"ל בהגדה של פסח, ואטען שארבע אינו מבנה סימטרי. אולי בסוף יש סימטריה כלשהי של שנים מול שניים, אבל זה רחוק מלהיות דמיון מוחלט.
ה. בתחילה יש אחד. יותר נכון: האחד. הוא לא נכלל בארבע, אלא מתעלה מעל לחלוקה שלהם. כיון שהוא אחד אמיתי, הוא כולל את כל הפנים שבעולם בצורה הכי עוצמתית שיש, בלי שהדבר יפגע באחדותו.
האחד הזה מצמיח טוען לכתר הייצוג. מישהו שמתיימר להיות השליח של האחד. וגם הוא, כמו רבו, אחד. הוא דוגל בהקפת כל הכוחות. אבל כיוון שהוא אחד ולא האחד, האחדות שלו מחייבת להוריד מעט את הווליום. הוא מייצג את כל הצדדים שכלל האחד, בכך שהוא מפשר ביניהם.
ו. יש מי שלא מקבלים את הייצוג הזה. הם אומרים "אולי אתה אחד, אבל את הלהט פספסת". לכן כנגד השליח של האחד צצים שני מתחרים. כל אחד מהם מייצג צד במציאות, ומייצג אותו במלוא העוצמה. כפי שהשליח ניסה לייצג את האחדות, הם מייצגים את העוצמות, וממילא תופסים צד. ממילא הם שניים. הם לא שותפים, הם לעתים אויבים מרים. כל אחד מהם תופס צד בלהט וטוען שהוא המייצג האותנטי של האחד.
מה ההבדל ביניהם? בגדול אחד טוען שהעיקר הוא עוצמת הכמות. לדוגמה, חכמת המונים. השני דוגל ביתרונה של האיכות האצילית. בני אדם יחידים, במובן של נעלים.
ז. אז מגיע הרביעי. הוא מביט על שלושת הכוחות האלו - האחדות ושני צדדי הריבוי - ופוסק שכל זה לא מייצג את האחד. אני מבין את שלושתכם וכולכם נכשלתם. יש דרך אחרת לייצג את האחד, והיא עוברת דרך נזק, דרך השמדה של כל מה שאתם מכירים ואוהבים. רק באין יימצא דמיון אל האחד. כל ניסיון אחר יישאר חלקי.
ח. שימו לב איזה יופי: הגענו לארבע. אלו בעצם ארבע מלכויות. אבל לא נוצרה לנו שושנת רוחות מיכנית וריקה. יש לנו ארבע פנים.
ח. רגע, אבל מהר"ל עצמו מדבר על ארבע רוחות. אז אם תיארת משהו שאיננו סימטרי, אתה לא מסתדר עם הפירוש שלו עצמו!
בשפה העברית, ארבעת הרוחות אינן סימטריות. הן תמיד מתוארות על ידי אדם שפניו למזרח. לכן מזרח נקרא גם קדימה, מערב הוא אחור, ודרום הוא ימין.
כשממקמים על פני שושנת הרוחות אדם יש לנו לפנים ולאחור, ימינה ושמאלה. עכשיו, ימין ושמאל מתפקדים כזוג (עם שונות ביניהם: חזק וחלש) אבל קדימה-אחורה לא. קדימה איננו זוג של אחורה אלא ניגוד מוחלט שלו. בהרבה מובנים קדימה, ימינה ושמאלה הם שלושת הכיוונים הממשיים, ואילו אחור הוא הנוכח נעדר, מה שמגיח כצל מעבר לכתף.
י. מהר"ל מציין לגבי שלושה מהמלכויות באיזה אופן הן חזקות יותר מהאחרות. מלכות הנפש היא המלכות החזקה ביותר כיון שמלכות הגוף שקועה מדי בתוך עצמה, ואילו מלכות השכל מופשטת מכדי שתשלוט היטב בעולם. מלכות הנפש היא ראש הזהב כי היא בעלת השליטה החזקה ביותר. כי בעצם, שלטון הוא קודם כל מושג נפשי.
מלכות השכל מקיפה יותר מכולן. לכן יש לה ארבע כנפיים, כנגד ארבע רוחות השמים. לכן היא מתמודדת ישירות עם עם ישראל וטוענת להבנה והחלפה שלו.
מלכות רביעית מקיפה את שלושת כוחות האדם - גוף רגש ושכל. לכן המדרש אומר שהיא שקולה כנגד כולן.
שימו לב שכל אחת מהן היא "יותר מאחרות" (ולא רק "שונה מאחרות") - ואף על פי כן לכל אחת מהן יתרון בעל אופי שונה שנגזר מתכונתה המיוחדת. זו אינה סימטריה מיכנית. גם אם בסוף הן מקובצות לארבע, כל אחת מהן ייחודית.
(אגב, מה היתרון של מלכות הגוף על אחרות? אולי פשוט אין כזה. דווקא כי כל אחת קיימת לעצמה, הן לא חייבות "להשלים סריה" ביחד בכל נושא)
