פוסטים בנושא מפייסבוק

לכבודו של יום אני מביא מקור אהוב עלי מדרשות הר"ן, הן כי הוא שינה לי את מה שחשבתי בבורותי על מה ש"כל הראשונים" חושבים והן כי הוא מציג גישה אחרת מזו המקובלת (?) על מה זו רוחניות והיחס בינה לבין חומר.

נראה לי פשוט בדברי שר' נחמן שצדיקים מהסוג הראשון עדיפים. אבל מה קורה כשלא? כלומר מה קורה אם יש לנו בחירה (נניח) בין אדם שתורתו קטנה, ולכן דעתו נוחה עם הבריות - לבין אדם שתורתו גדולה אבל הוא עוד לא - ואולי אף פעם לא- מצליח להעמיק את מעשיו כך שיתנהל בנחת עם הבריות?

במלים אחרות, הסובייקטיבי יכול גם להיות אוניברסלי (בלי להפוך אותו לאובייקטיבי). הוא מסוגל להיות שפה שמגשרת בין האדם לקב"ה, לעצמו וגם לאחרים. אפשר לדבר בו על משהו מחוץ לי, לדון בו עם אחרים וכו'

אנדרדוס וחוזרים בתשובה

כהמשך לפוסט הקודם על חוזרים בתשובה ככלי חינוכי, נזכרתי במשהו שכתבתי על אחד המערכונים של אנדרדוס מהמופע האחרון (2)
במערכון (ספויילרים החל מעכשיו) מופיעה רבנית גנרית במופע גנרי של "הייתי חילוניה עמוק בבוץ ראיתי את האור חזרתי בתשובה".

הרהור מאד לא אפוי:

מוסדות דתיים משתמשים בחוזרים בתשובה ככלי חיזוק פנימי ויח"צ: הנה, תראו, הוא הכיר את העולם החילוני הכי טוב שאפשר וחזר בתשובה.

הלגלוגים על גישה כזו מוכרים, אבל לאור כמה מקרים מתוקשרים מהשנים האחרונות פתאום חשבתי שאולי הרציונל מאחורי הצעד הוא קצת פרוגרסיבי: אם אמן/סלב היה חילוני ועבר להיות דתי הרי שזו בהכרח התקדמות, כלומר נכון יותר וממילא גם יציב.

א. אנשים שלומדים 'פשט תנ"ך' מנגידים את עצמם בדרך כלל כניגוד לאלה שבאים מתוך 'הנחות יסוד' ללימוד. אבל האמת היא שאין לימוד בלי הנחות יסוד.

(מניטו מסביר שכל אדם אומר אמירה אחת בחיים שלו. הוא חוזר עליה בהמון ווריאציות וניואנסים אבל כשמסתכלים במבט מקיף, רואים שכלל חייו הם אמירה אחת. ממנה הוא בא ואליה הוא שב.
[בהקשר הזה, אנשי כנסת הגדולה היו ייחודיים בזה שאמרו שלושה דברים]

בעיני, את התופעה הזו רואים גם אצל זמרים (singer songwriter) אצל סופרים - וגם אצל כותבי טורי דעה.

א. תארו לעצמכם שופט כדורגל שמוציא כל הזמן כרטיסים צהובים להפועל, ואף פעם לא למכבי.

ברור שיש עוול בכך שהוא לא מוציא כרטיסים למכבי. אבל האם יש עוול בכך שהוא כן מוציא להפועל (בהנחה שהם באמת עברו עבירה)?

אפשר לטעון שזה לא עוול - להוציא כרטיסים זה מה ששופט אמור לעשות. עליו לשפר את דרכיו בכל הנוגע להוצאת כרטיסים למכבי.

כאן אני חוזר לטענתי מאתמול, על המבוקש בלימוד אמונה. כיוון שהמבוקש איננו עצם ידיעת הדברים אלא הפנימיות שלהם, עמל באמונה צריך להיות מופנה לכיוון הזה. יש גבול לכמה בקיאות, הקפה וסדר יכולים לקדם אותך. זה כמו לרוץ לרוץ על ציר הX ולקוות שזה איכשהו יקדם אותך על ציר הY.

על לימוד האמונה - המבוקש בלימוד

א. הייתי בחור צעיר בישיבה הגבוהה שעבר חוויה מוזרה: לא הבינו אותי.
הרבנים שלי היו תלמידי חכמים. הם ידעו הרבה גמרא והרבה אמונה, יותר משאדע בימי חיי. עדיין, הם לא הבינו אותי.