א. אחד הנושאים שהעסיקו את הפילוסופים היווניים הוא המגוון שקיים בעולם. אם הבורא הוא אחד, איך ייתכן שהעולם כל כך מגוון ומלא בקצוות שונים ואף סותרים: אש ומים, טוב ורע. היה מתבקש שמבורא אחד ייברא עולם אחד.
הם יצאו מתוך הנחת יסוד כזו: מאחד יכול לצאת רק קונספט אחד. אש היא חמה, אז היא מייצרת רק חום. נכון שאש יוצרת תוצרים הפוכים: ממיסה שעווה ומקשה את העץ. אבל ההבדל בין התגובות נעוץ בהבדלים בין הגופים שחוממו. האש עצמה עושה דבר אחד.
לעומת האש, כשהבורא ברא את העולם, הוא לא עבד עם אלמנטים נתונים בעלי תכונות שונות. הוא התחיל מאפס. אז איך יצא עולם בעל הפכים? מתוך שניות שקיימת בתוך הבורא? את זה הפילוסופים לא היו מוכנים לקבל. אין שניות בבורא.
ב. מהר"ל ניגש אל השאלה מהכיוון השני: בוא נניח שמבורא אחד כן יצא נברא אחד. מה התוצאה הסופית? שניים: בורא ונברא. אז גם בפתרון שלכם, הפילוסופים, לא מציל אותנו מהשניות.
הטיעון של מהר"ל אינו רק משחק במספרים. יש לו גם תוך: במקרה של נברא אחד, הוא מקבל את תכונת המושלמות של הבורא. אבל בעוד שאצל הבורא המושלמות היא חלק מאינסופיותו. המושלמות של הנברא איננה אינסופית אלא סופית. השילוב של סופיות ושלמות יוצר קונכיה אטומה, פתטית ביומרה שלה לשלמות. אין שניות גדולה מזו: נברא שתקוע בתוך עצמו.
ג. לכן, אומר מהר"ל, ההיגיון הוא בדיוק הפוך. מאחד יוצא דווקא ריבוי. המגוון ומערבולת צבעים אינסופית, הם תרגום קרוב בהרבה למושלמות של של הקב"ה. ריבוי הפנים שאין בו שורה תחתונה הוא הקצוות הפרומים שדווקא בהתפרשות שלהם פתוחים בהרבה אל האינסופיות של הבורא. דווקא משום שאין בהם האשליה שהם מושלמים, הם לא קונכיה אטומה.
ד. גם גישה זו לא חפה מבעיות. גם אם הבנו שבכל הנוגע לנבראים סופיים, גוונים עדיפים על אחדות, עדיין בסוף תכונת האחדות נעדרת מהעולם. פן חשוב של הבורא נעדר מהבריאה. מה עושים איתו?
הפתרון של מהר"ל מתייחס גם לקושי זה, והוא מורכב יותר מהגרסה המופשטת שהצגתי למעלה. הצגת הגרסה המורכבת יותר, אני מקווה, תיעשה תוך כדי הסברת המאבק בין ישראל לבין שתי המלכויות האחרונות. אני תקווה שאוכל להרחיב עליו בנרות הבאים.
