א. לפני כמה שנים שוחחתי עם תלמיד חכם ואיש חינוך. נושא השיחה היה על ההזדקנות המהירה בהייטק. על פי השמועות, אחרי גיל ארבעים תתקשה למצוא עבודה. נאנחתי ואמרתי לו שלפחות במקצוע שלו - חינוך - יש הערכה למבוגרים. הוא טען שהיום גם בחינוך העולם שייך לצעירים, והפתיע אותי כשהחל מתוך כנות לפקפק בעצמו בקול: האם היה מעדיף שלילד שלו יהיה מחנך צעיר או מבוגר.
ב. השיחה הזו ביאסה אותי מאד, כשהצליחה להגדיר לי תהליך: נדמה שככל שתוחלת החיים עולה, תוחלת משמעות החיים יורדת. האתוס המודרני מצליח להאריך את חיי האדם, ובד בבד לגרום לו להיות פג תוקף יותר מהר. הפער הזה נובע מהפרגמטיות של העולם המודרני.
ג. ברזל היא המתכת של הקרב, אבל לא פחות מזה, של טכנולוגיה. בניגוד לשלושת המלכויות שהמתכת שלהן אסתטית, המתכת של מלכות רביעית היא שימושית. לגישה הזו יש הצלחות מוכחות אבל גם כשלון סמוי.
בעולם שהטכנולוגיה בו מתעדכנת כל שנה, אין יתרון לניסיון של האדם המבוגר. להיפך: יכולת ההתחדשות של הצעירים נותנת להם זכות בכורה.
אבל השדה המרכזי בו נותן הניסיון יתרון הוא שדה לא פרקטי. הזקן יודע את אותם הדברים שיודע הצעיר, אבל עמוק ומורכב יותר. היה אמורא שהיה קם גם לפני זקנים גויים, כיון ש"כמה הרפתקי עדו עלייהו" (כמה הרפתקאות עברו עליהם). ניסיון החיים לא מלמד אדם משהו שימושי, אלא נותן לו פרספקטיבה אחרת על החיים. אבל שוב, זה רווח לא פרקטי. הוא לא מוחש וברור.
ד. בדומה לכך, ההתקדמות הטכנולוגית משכיחה מאיתנו לעתים שלא התלוותה אליה פריצה מוסרית יוצאת דופן. אנחנו הרבה יותר עשירים ובריאים מאבותינו. ספק גדול אם אנחנו מוסריים יותר. למעשה - אידיאולוגיות מרכזיות היום, מימין וגם משמאל, חשדניות מאד בנוגע ליכולת של האנושות להשתפר מוסרית.
ה. נכון, הטכנולוגיה שיפרה את חיינו. אבל זה השלב הראשון, בו אנחנו מעצבים את הכלים שלנו. השלב השני, בו הכלים מעצבים אותנו, הוא תכונת הפירור של מלכות רביעית.
עולם שמחשיב מאד פרקטיקה יצליח בה מאד. אבל להצלחה יש מחיר: ככל שאתה מרוכז בפרקטיקה אתה עלול לאבד את שאר הרוח. ככל שתהיה מרוכז בדברים שניתן למדוד, אתה עלול לאבד את השפות הבלתי מדידות.
ו. הרב חיים נבון כתב השבוע שבפרספקטיבה כמותית, כל הוויכוחים בין חסידים לליטאים, נניח, הם ניואנס חסר משמעות. זה נכון אם אנחנו מודדים את השאלה באופן כמותי, לפי מספר האנשים שאוחז בכל דעה.
אלא שכפי שמציגה "מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית", אם מדברים בשפה כמותית, כל הקיום האנושי חסר משמעות. יש הרבה יותר אטומים מבני אדם, ובנצח הכמותי כולנו מתים, אבק כוכבים.
ז.הההתאיינות שמייצרת חית הברזל מחזירה מלכות לבעליה בכך שהיא מכריחה את האדם להפנות מבט חזרה אל האיכות. תחושת הריקנות שנובעת מהשגים מעשיים עצומים ואפס השגים איכותיים. המלכות החמישית איננה חיה אלא אדם. ביתרון האדם על החיה, בעולמות האיכותיים - שם נמצאת גאולת המשמעות של המלכות, תחושת הקיום האנושית.