(הרהור לא מחייב: יש איזה רגע בו ההתנגדות למעשה/מחשבה מסויימים הופכים מדיעה אזוטרית לקונצנזוס. מהרגע הזה המחאה היא לא גבורה אלא וירטו סיגנלינג.
בשלב הבא לפעמים כבר מביך לעשות את זה במקום בו ההתנגדות טריויאלית (- "היי! אני נגד עבדות!" - דא?) לכן ההתנגדות עוברת לאיזורים חברתיים אחרים בה ההתנגדות עדיין איננה קונצנזוס, והמהפכן מרגיש מהפכן.
רק שבהרבה מקרים זו כבר לא גבורה של מעטים נגד רבים, אלא עוד אחד מאלף האופנים בהם הרוב מפעיל את כובד המשקל שלו על המיעוט.
בקיצור, משלב מסויים במהפכה אתם לא גיבורים, אתם סתם בון טון. יכול להיות שאתם צודקים באלף אחוז: אותי זה דוחה)
בשלב הבא לפעמים כבר מביך לעשות את זה במקום בו ההתנגדות טריויאלית (- "היי! אני נגד עבדות!" - דא?) לכן ההתנגדות עוברת לאיזורים חברתיים אחרים בה ההתנגדות עדיין איננה קונצנזוס, והמהפכן מרגיש מהפכן.
רק שבהרבה מקרים זו כבר לא גבורה של מעטים נגד רבים, אלא עוד אחד מאלף האופנים בהם הרוב מפעיל את כובד המשקל שלו על המיעוט.
בקיצור, משלב מסויים במהפכה אתם לא גיבורים, אתם סתם בון טון. יכול להיות שאתם צודקים באלף אחוז: אותי זה דוחה)