(הרהור שאני לא בטוח בו בנושא רגיש. קחו עם עוד שני קורטי מלח)
א. האם נכון שנסלח לגרמניה על השואה? אני רוצה להציע שלפחות עבור אורח מחשבה רווח היום השאלה הזו בכלל לא מתחילה.
כי מי זו "גרמניה" ומיהם "אנחנו"? הגרמנים שעשו את השואה בפועל כבר מתו או נפטרו מזקנה ברובם המוחלט. היהודים שעברו את השואה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, במצב די דומה. אז אין כאן "אנחנו" שעברו את השואה ולא "הם" ימ"ש שעשו אותה.
האופן היחיד בו השאלה הזו מתחילה הוא אם יש דבר כזה "אנחנו" ו"הם" - אני יהודי, משמע אני נושא את נטל אי הוויתור, או אי הסליחה. הוא גרמני ולכן נושא את נטל האשמה.
ב. במלים פשוטות - האם היותי חלק מהעם היא עובדת בעלת משקל או חסרת משקל בואכה בלתי קיימת. האם ישנו לפחות מישור מסויים בו אני יהודי ולא רק יצחק.
אם לא, לא רק שאין משמעות לסליחה, גם אסור באיסור חמור לסלוח. מי אתה שתסלח? איך אתה מעז בכלל לדון בשאלה חמורה כזו, כשהקשר שלך למקרה כמעט לא קיים? אדולף רצח את שימעון ואתה בא ואומר שאתה סולח? מה החוצפה הזו?
ג. כבר בשלב הזה, עבור גישה לא מבוטלת בציבור היהודי, השאלה לא מתחילה. אבל זה לא נעצר כאן.
כי אפשר לבוא ולומר - אני יהודי, אני חלק מהעם הזה. זו הקהילה שאני משתייך אליה. גם זה עדיין לא מספיק. כי השאלה באיזה אופן אתה שייך אליו: באופן וולונטרי-מסורתני-נחמד, או באופן של הכרח וכפיה, של "אני שייך לעם הזה בעל כורחי".
כל עוד מדובר בפולקלור, בבחירת המקורות שלי, סבבה שתעשה את זה באופן וולונטרי. כשמדובר ביחסי עוול ואשמה - הקשר צריך להיות מהותי. איך תפיל את עול האשמה על מי שלא עשה את העוול, רק בגלל השתייכות וולונטרית שלו לקבוצה? ובאיזה זכות ההשתייכות הוולונטרית שלך מקנה לך זכות לדבר על סליחה?
א. האם נכון שנסלח לגרמניה על השואה? אני רוצה להציע שלפחות עבור אורח מחשבה רווח היום השאלה הזו בכלל לא מתחילה.
כי מי זו "גרמניה" ומיהם "אנחנו"? הגרמנים שעשו את השואה בפועל כבר מתו או נפטרו מזקנה ברובם המוחלט. היהודים שעברו את השואה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, במצב די דומה. אז אין כאן "אנחנו" שעברו את השואה ולא "הם" ימ"ש שעשו אותה.
האופן היחיד בו השאלה הזו מתחילה הוא אם יש דבר כזה "אנחנו" ו"הם" - אני יהודי, משמע אני נושא את נטל אי הוויתור, או אי הסליחה. הוא גרמני ולכן נושא את נטל האשמה.
ב. במלים פשוטות - האם היותי חלק מהעם היא עובדת בעלת משקל או חסרת משקל בואכה בלתי קיימת. האם ישנו לפחות מישור מסויים בו אני יהודי ולא רק יצחק.
אם לא, לא רק שאין משמעות לסליחה, גם אסור באיסור חמור לסלוח. מי אתה שתסלח? איך אתה מעז בכלל לדון בשאלה חמורה כזו, כשהקשר שלך למקרה כמעט לא קיים? אדולף רצח את שימעון ואתה בא ואומר שאתה סולח? מה החוצפה הזו?
ג. כבר בשלב הזה, עבור גישה לא מבוטלת בציבור היהודי, השאלה לא מתחילה. אבל זה לא נעצר כאן.
כי אפשר לבוא ולומר - אני יהודי, אני חלק מהעם הזה. זו הקהילה שאני משתייך אליה. גם זה עדיין לא מספיק. כי השאלה באיזה אופן אתה שייך אליו: באופן וולונטרי-מסורתני-נחמד, או באופן של הכרח וכפיה, של "אני שייך לעם הזה בעל כורחי".
כל עוד מדובר בפולקלור, בבחירת המקורות שלי, סבבה שתעשה את זה באופן וולונטרי. כשמדובר ביחסי עוול ואשמה - הקשר צריך להיות מהותי. איך תפיל את עול האשמה על מי שלא עשה את העוול, רק בגלל השתייכות וולונטרית שלו לקבוצה? ובאיזה זכות ההשתייכות הוולונטרית שלך מקנה לך זכות לדבר על סליחה?
