[אמ;לק: למה דווקא יגאל עמיר רצח את רבין ומה זה אומר או לא על הציבור הדתי לאומי]
א. לפני שנים שמעתי ברדיו ידיעה על מכלית דלק מאולתרת שהתפוצצה בתוך תחנת דלק מאולתרת. מיד אמרתי לעצמי - בטח בדואים. ואכן כך היה.
עד היום זו בעיני דוגמה טובה לכך שלעתים תרבות סופגת לתוכה אלמנטים מתרבות אחרת בצורה סלקטיבית. נניח לוקחת את הטכנולוגיה ולא את הרגולציה שבאה עם הטכנולוגיה. לעתים זה מאד הגיוני (חישבו לדוגמה על אוטובוסים עמוסים אשכולות של נוסעים במדינות עולם שלישי. בעיני זה מתבקש) ולעיתים זה נגמר בפיצוץ.
ב. הרב כותב שכשאדם דבק בצדיק הוא עלול לחקות גם את החסרונות שלו ולהיפגע מהם. בצדיק עצמו החסרונות האלו לא פוגעים, בגלל שחלקים אחרים באישיות שלו מפצים ומגינים עליו. למי שנדבק בצדיק אין את ההגנות האלו והוא נשאר רק עם החסרון. כי החיים לא בנויים כבדידים אלא כמכלול. אותו דבר יכול להזיק ויכול שלא להזיק, תלוי מה הקשר.
ג. נזכרתי בזה כשקראתי מאמר מעניין שדן למה דווקא יגאל עמיר רצח את רבין. אמ;לק: בשל היותו מהשוליים של הדתיות לאומיות, הוא ספג ערכי ימין משיחיים, ודחה את האלמנטים הממתנים של ממלכתיות ואמון בעם ישראל. השילוב הזה יצר גישה פנאטית שראתה ברצח פוליטי כלי לגיטימי.
ד. אף על פי שהמאמר שהיה הגון יחסית כלפי הציונות הדתית, עדיין (לאוזניי) היה מלא באי נחת מעצם קיומה. לאמור: אתם באמת לא רציתם את רצח רבין, לכם יש איזונים. אבל עצם קיומה של האידיאולוגיה המשיחית שלכם מאפשר שוליים כאלו. והרי שוליים תמיד יהיו. אין דבר כזה תרבות ללא שוליים.
ה. אלא שלכל אידיאולוגיה שוליים כאלו. לעתים הם רוצחים אחרים, לעיתים את עצמם, לעתים דוקרים מתוך שכרות. לעתים נזקים שאינם רצח. אין אידיאולוגיה שלא מצמיחה שוליים קיצוניים ובעייתיים. השאלה רק - האם זה שווה את המחיר? לאדם שלא מאמין ברווחים של השיטה,מאד קל להצביע על חסרונותיה ולקרוא לביטולה.
דלק הוא דבר מסוכן, טכנולוגיה עלולה להרוג. לא נוותר עליהם בגלל זה, אלא נאכוף תקינה, נציב איזונים. יום אחד, כך אני מאמין, נצליח ליצור עולם שכולו טוב. אבל בדרך לשם לא שופכים את התינוק עם המים.
א. לפני שנים שמעתי ברדיו ידיעה על מכלית דלק מאולתרת שהתפוצצה בתוך תחנת דלק מאולתרת. מיד אמרתי לעצמי - בטח בדואים. ואכן כך היה.
עד היום זו בעיני דוגמה טובה לכך שלעתים תרבות סופגת לתוכה אלמנטים מתרבות אחרת בצורה סלקטיבית. נניח לוקחת את הטכנולוגיה ולא את הרגולציה שבאה עם הטכנולוגיה. לעתים זה מאד הגיוני (חישבו לדוגמה על אוטובוסים עמוסים אשכולות של נוסעים במדינות עולם שלישי. בעיני זה מתבקש) ולעיתים זה נגמר בפיצוץ.
ב. הרב כותב שכשאדם דבק בצדיק הוא עלול לחקות גם את החסרונות שלו ולהיפגע מהם. בצדיק עצמו החסרונות האלו לא פוגעים, בגלל שחלקים אחרים באישיות שלו מפצים ומגינים עליו. למי שנדבק בצדיק אין את ההגנות האלו והוא נשאר רק עם החסרון. כי החיים לא בנויים כבדידים אלא כמכלול. אותו דבר יכול להזיק ויכול שלא להזיק, תלוי מה הקשר.
ג. נזכרתי בזה כשקראתי מאמר מעניין שדן למה דווקא יגאל עמיר רצח את רבין. אמ;לק: בשל היותו מהשוליים של הדתיות לאומיות, הוא ספג ערכי ימין משיחיים, ודחה את האלמנטים הממתנים של ממלכתיות ואמון בעם ישראל. השילוב הזה יצר גישה פנאטית שראתה ברצח פוליטי כלי לגיטימי.
ד. אף על פי שהמאמר שהיה הגון יחסית כלפי הציונות הדתית, עדיין (לאוזניי) היה מלא באי נחת מעצם קיומה. לאמור: אתם באמת לא רציתם את רצח רבין, לכם יש איזונים. אבל עצם קיומה של האידיאולוגיה המשיחית שלכם מאפשר שוליים כאלו. והרי שוליים תמיד יהיו. אין דבר כזה תרבות ללא שוליים.
ה. אלא שלכל אידיאולוגיה שוליים כאלו. לעתים הם רוצחים אחרים, לעיתים את עצמם, לעתים דוקרים מתוך שכרות. לעתים נזקים שאינם רצח. אין אידיאולוגיה שלא מצמיחה שוליים קיצוניים ובעייתיים. השאלה רק - האם זה שווה את המחיר? לאדם שלא מאמין ברווחים של השיטה,מאד קל להצביע על חסרונותיה ולקרוא לביטולה.
דלק הוא דבר מסוכן, טכנולוגיה עלולה להרוג. לא נוותר עליהם בגלל זה, אלא נאכוף תקינה, נציב איזונים. יום אחד, כך אני מאמין, נצליח ליצור עולם שכולו טוב. אבל בדרך לשם לא שופכים את התינוק עם המים.
