צדיק גמור, בעל תשובה ושתי אסטרטגיות להשיג האמת.
א. בהמשך לפוסט על בעל תשובה, נזכרתי באבחנה מבריקה של וויליאם ג'יימס. הוא אבחן שיש שתי אסטרטגיות שונות לרדת לחקר האמת. הראשונה אומרת "אני לא רוצה להבין שום הבנה מוטעית". השניה אומרת: "אני רוצה להבין כמה שיותר הבנות אמיתיות".
ב. במבט ראשון אלו שני ניסוחים שונים לאותו רציונל. אבל האמת היא שיש ביניהן פער משמעותי. שכן, מה עושים כאשר ישנו תחום בו קשה או בלתי אפשרי להגיע לוודאות מקסימלית?
הגישה הראשונה תנקוט שעדיף לא לדון ולחקור יותר מדי בנושא. כיון שמה שמנחה אותה הוא "כמה שפחות לטעות", היא מעדיפה לא לומר כלום ולא להיכנס למצב של ספק טעות.
הגישה השניה תנקוט שעדיף כן לחקור ולהבין ככל שידינו משגת. שכן, לא נמנע את עצמנו מלהבין ככל הניתן באיזה נושא שלא יהיה, גם אם חלק מהתובנות תהיינה שגויות.
ג החלוקה הזו אמנם לא לחלוטין דומה לצדיק מול בעל תשובה, כפי שתיארתי בפוסט הקודם. אבל יש דמיון כל שהוא. המוטיבציה שמניעה את הצדיק היא "לא לטעות". כדי לעמוד בה הוא יוציא הרבה אנרגיות ויבנה את חייו כך שיתקרבו כמה שיותר לאידיאל הזה.
לעומתו, בעל תשובה גם ירא מהחטא. אבל (כך הוא טוען) יש לא לחטוא, ויש לבנות את כל חייך סביב החששות לא לחטוא. הוא לא בונה את חייו סביב השלמות,אלא סביב הניסיון והעשיה. הוא יודע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. לכן את האנרגיה הוא משקיע בלבנות אישיות שתדע להתאושש מנפילות. לדעת לצמוח מהן.
א. בהמשך לפוסט על בעל תשובה, נזכרתי באבחנה מבריקה של וויליאם ג'יימס. הוא אבחן שיש שתי אסטרטגיות שונות לרדת לחקר האמת. הראשונה אומרת "אני לא רוצה להבין שום הבנה מוטעית". השניה אומרת: "אני רוצה להבין כמה שיותר הבנות אמיתיות".
ב. במבט ראשון אלו שני ניסוחים שונים לאותו רציונל. אבל האמת היא שיש ביניהן פער משמעותי. שכן, מה עושים כאשר ישנו תחום בו קשה או בלתי אפשרי להגיע לוודאות מקסימלית?
הגישה הראשונה תנקוט שעדיף לא לדון ולחקור יותר מדי בנושא. כיון שמה שמנחה אותה הוא "כמה שפחות לטעות", היא מעדיפה לא לומר כלום ולא להיכנס למצב של ספק טעות.
הגישה השניה תנקוט שעדיף כן לחקור ולהבין ככל שידינו משגת. שכן, לא נמנע את עצמנו מלהבין ככל הניתן באיזה נושא שלא יהיה, גם אם חלק מהתובנות תהיינה שגויות.
ג החלוקה הזו אמנם לא לחלוטין דומה לצדיק מול בעל תשובה, כפי שתיארתי בפוסט הקודם. אבל יש דמיון כל שהוא. המוטיבציה שמניעה את הצדיק היא "לא לטעות". כדי לעמוד בה הוא יוציא הרבה אנרגיות ויבנה את חייו כך שיתקרבו כמה שיותר לאידיאל הזה.
לעומתו, בעל תשובה גם ירא מהחטא. אבל (כך הוא טוען) יש לא לחטוא, ויש לבנות את כל חייך סביב החששות לא לחטוא. הוא לא בונה את חייו סביב השלמות,אלא סביב הניסיון והעשיה. הוא יודע שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. לכן את האנרגיה הוא משקיע בלבנות אישיות שתדע להתאושש מנפילות. לדעת לצמוח מהן.
