א. בפוסט הקודם (לפני פסח) טענתי שמה שמבדיל בין ניו אייג' שטחי למבנה עמוק הוא הזמן והמֵשֶך. חכמת הזיקנה, שהיא רוויה בחיים שלמים והופכת את השטוח לרב מימדי.
זה טיעון מתסכל שכן אין דרך לעקוף או לפתור אותו. אם אני צעיר, אחיה לי חיים שטחיים עד גיל שבעים.
ב. כדברי הראשונים, אני רוצה להציע שמה שמגשר ביננו לבין המצב המלא יותר, או הצידה לדרך שלנו, היא המסורת.
זה נשמע כמו סיסמה: מה ההבדל בין הצעיר בן שלושים שמצטט טקסטים של זקנים והוא לא משיג את העומק, לאדם שמסתמך על המסורת - דהיינו נסתמך על, ובכן, דברי הזקנים?
ג. כשצעיר הודי מצטט מימרות הינדואיסטיות, הוא לא אומר אותן בחלל הריק. הוא חי בתוך תרבות שצמחה מתוך והצמיחה את אורח החשיבה ההינדואיסטי. המיתוסים הללו הם המיתוסים שלו, קונספט החשיבה הזה טבעי לו, הזקן עם משפטי החכמה הוא זקן השבט, או האב הקדמון, לא מישהו סימבולי בספר אקזוטי.
באופן כזה, כבר כעת, בגיל שמונה עשרה, יש לו שייכות (אמנם חלקית) לעומק של המשפטים והמילים. הם לא לחלוטין קריקטורה שדופה. אמנם, העומק לא ממש שלו, אבל גם לא זר לו. הוא כמו שתיל צעיר ביער עבות: שנים רבות יעברו עד שבצמרת שלו תהיה גבוהה וענפה, אבל כבר עכשיו משהו מהוד היער נסוך עליו.
ד. לעומתו, ספר הדרכה בשקל שמבוסס על חכמת הטאו, דומה (מקסימום) לשתיל בלב מדבר. אין לו הקשר או הוד. החכמה הזו זרה לו וממילא אין לו השקה לעומק שלה. הזקן איננו הזקן שלו. המיתוסים אולי מרגשים אבל מתנשאים כמו הרים בצד השני של הגלובוס, לא כמו שרשרת הרים שגדלת בצילה.
ה. האם ניתן לאמץ, או להכנס לתוך, תרבות זרה? וודאי שאפשר, אבל זה דורש יותר מאשר רפרוף קליל. מעשים שבכל יום שאנשים מאמצים תרבות אחרת, או מוטיבים ממנה. אבל מה שעבור יליד התרבות הוא פשוט, עבור המהגר מצריך מאמץ רב והשקעה. אם אלו נעדרים, אנו נסוגים שוב אל השטחיות.
#על_הניו_אייג #היה_קודם_בטלגרם
זה טיעון מתסכל שכן אין דרך לעקוף או לפתור אותו. אם אני צעיר, אחיה לי חיים שטחיים עד גיל שבעים.
ב. כדברי הראשונים, אני רוצה להציע שמה שמגשר ביננו לבין המצב המלא יותר, או הצידה לדרך שלנו, היא המסורת.
זה נשמע כמו סיסמה: מה ההבדל בין הצעיר בן שלושים שמצטט טקסטים של זקנים והוא לא משיג את העומק, לאדם שמסתמך על המסורת - דהיינו נסתמך על, ובכן, דברי הזקנים?
ג. כשצעיר הודי מצטט מימרות הינדואיסטיות, הוא לא אומר אותן בחלל הריק. הוא חי בתוך תרבות שצמחה מתוך והצמיחה את אורח החשיבה ההינדואיסטי. המיתוסים הללו הם המיתוסים שלו, קונספט החשיבה הזה טבעי לו, הזקן עם משפטי החכמה הוא זקן השבט, או האב הקדמון, לא מישהו סימבולי בספר אקזוטי.
באופן כזה, כבר כעת, בגיל שמונה עשרה, יש לו שייכות (אמנם חלקית) לעומק של המשפטים והמילים. הם לא לחלוטין קריקטורה שדופה. אמנם, העומק לא ממש שלו, אבל גם לא זר לו. הוא כמו שתיל צעיר ביער עבות: שנים רבות יעברו עד שבצמרת שלו תהיה גבוהה וענפה, אבל כבר עכשיו משהו מהוד היער נסוך עליו.
ד. לעומתו, ספר הדרכה בשקל שמבוסס על חכמת הטאו, דומה (מקסימום) לשתיל בלב מדבר. אין לו הקשר או הוד. החכמה הזו זרה לו וממילא אין לו השקה לעומק שלה. הזקן איננו הזקן שלו. המיתוסים אולי מרגשים אבל מתנשאים כמו הרים בצד השני של הגלובוס, לא כמו שרשרת הרים שגדלת בצילה.
ה. האם ניתן לאמץ, או להכנס לתוך, תרבות זרה? וודאי שאפשר, אבל זה דורש יותר מאשר רפרוף קליל. מעשים שבכל יום שאנשים מאמצים תרבות אחרת, או מוטיבים ממנה. אבל מה שעבור יליד התרבות הוא פשוט, עבור המהגר מצריך מאמץ רב והשקעה. אם אלו נעדרים, אנו נסוגים שוב אל השטחיות.
#על_הניו_אייג #היה_קודם_בטלגרם
