אנפין

לא כל אנפין נולדו שווים

נושאים באתר

המאמר של הרב אברהם סתיו על עולם התורה הדתי-לאומי; דבריו של הרב יצחק

המאמר של הרב אברהם סתיו על עולם התורה הדתי-לאומי; דבריו של הרב יצחק נריה; ערב ההשקה של אסיף כתב עת[1]. בין שלושתם כמה הרהורים.

א' אדר א' התשע"ו

פנים בפנים דיבר השם עמכם

"פנים בפנים דיבר השם עמכם"

י"ח שבט התשע"ו

המלך המסומם והנסיכה הקסומה

המלך המסומם והנסיכה הקסומה (ספויילרים לטרילוגיית "החוזים למרחק".[1] לא צריך להכיר אותה בשביל הפוסט) א. למלך של שש הדוכסיות יש הרגל מגונה: במקום למשול הוא מעשן סמים. מיום ליום הוא מתנתק ושוקע בהזיות. כל זה קורה כשהממלכה שלו מתדרדרת מדחי לדחי. אין לנו ספק - המלך הזה הוא אדם נורא.

י"ז שבט התשע"ו

[אמ;לק: יש מרכז לעולם סימטרי, יש מגמה בעולם עגול ויש עבר לעולם נברא]

[אמ;לק: יש מרכז לעולם סימטרי, יש מגמה בעולם עגול ויש עבר לעולם נברא] יום ראשון אחד, בשתיים עשרה בצהריים, יצא ירוחם מביתו אשר בבית שמש. הוא היה אחרי מריבה נאה עם אשתו ומלא בכעס עד קצוות שפמו. הביט סביבו, והחל לרוץ מערבה בצעדים גדולים. מרוב כעסו שלושה צעדים הספיקו להביא אותו אל הים התיכון, אבל בזה לא התקררה דעתו.

ט"ו שבט התשע"ו

אחד הטקסטים המרתקים בהם נתקלתי השנה מחוץ לבית המדרש הוא עבודת הגמר

אחד הטקסטים המרתקים בהם נתקלתי השנה מחוץ לבית המדרש הוא עבודת הגמר באדריכלות של ידידי בצלאל אליאב. אני לא מבין כלום באדריכלות, אבל בצלאל מסוגל להכניס אותך לתוך נושא שאתה בכלל לא מכיר ולגרום לו להיות מעניין. בעבודת הגמר, בצלאל כותב שהחינוך האדריכלי בארץ בנוי כלימוד אומנות שכל עניינה לחדש ולהפתיע. ממילא, האדריכלים מחונכים להזניח את הבנאלי והסתמי.

ד' שבט התשע"ו

- "כאן משרד רשם העמותות?"

- "כאן משרד רשם העמותות?" - "נכון" - "ברצוני לרשום עמותה חדשה" - "בסדר גמור. שב אדוני." (מקליד מעט) "שם העמותה?" - "העמותה האנטישמית הראשונה בישראל" - "העמותה האנטישמית הראשונה?" - "לא קיימת עמותה כזו. אנו נהיה הראשונים." - "אבל, עמותה אנטישמית במדינת ישראל? כבודו חושב שעמותה כזו מתאימה לכאן?" - "איפה אם לא כאן?" - "פולין? גרמניה?"

א' שבט התשע"ו

עליתי על זה: בפולמוס על האקטיביזם השיפוטי, הכנסת היא תורה שבכתב,

עליתי על זה: בפולמוס על האקטיביזם השיפוטי, הכנסת היא תורה שבכתב, פסיקות בית המשפט הן תורה שבעל פה, והוויכוח הוא האם השופטים הפכו להיות רפורמים

כ"ז טבת התשע"ו

א. "באת להציע לי מישהי", אומר נריה עוד לפני שפתחתי את הפה. "אני מכיר

א. "באת להציע לי מישהי", אומר נריה עוד לפני שפתחתי את הפה. "אני מכיר כבר ת׳מבט הזה של נשואים טריים שגילו פתאום שהם מקורקעים. משהו כמו: אם אני לא טס אף אחד לא טס."

כ"ו טבת התשע"ו

עם כל הכבוד לרב גוגל, האל הגדול של המערב הוא וויז. מדי יום מתפללים

עם כל הכבוד לרב גוגל, האל הגדול של המערב הוא וויז. מדי יום מתפללים אליו מיליוני אנשים: "הו, וויז הנערץ, הורה נא לי הדרך". והוא, בקולו הגדול, מרעים חזרה: "בעוד מאתיים מטרים פנה ימינה; במעגל התנועה צא ביציאה השלישית" היה והפרת את מצותיו? אפיקורוס! קול זעם וציוץ נשמע, וחרון אפו יורד עליך בדמות חישוב מסלול מחדש והיעלמותן של חמש דקות מחייך. כי כן, קפדן הוא אל הדרכים הנורא של המערב.

כ"ב טבת התשע"ו

אבולוציה כמדע, אבולוציה כתרבות

א. אבולוציה כתיאוריה מדעית איננה תיאוריה מתחרה לאמונה באלוקים. מקסימום לאמונה שאלוקים ברא את העולם על ידי, אממ, שתי ידיים זוהרות. ב. אבולוציה כמושג תרבותי בהחלט מתחרה באמונה באלוקים. ג. אנשים מערבבים בין מדע לתרבות כל זמן, די בצדק. ד. מדענים דתיים שאומרים שאין אבולוציה כמושג תרבותי, או שאבולוציה כתרבות שגויה או לא חשובה, מפספסים מהי אמת ומהו דבר חשוב.

כ"ב טבת התשע"ו

א. "פונדקאית משכירה את הרחם שלה כאינקובטור." את הטיעון הזה ראיתי אצל

א. "פונדקאית משכירה את הרחם שלה כאינקובטור." את הטיעון הזה ראיתי אצל @הלל גרשוני כטיעון שנועד לחזק את הזכות של הפונדקאית להשכיר את עצמה. במבט ראשון הוא נראה הגיוני, אבל טמונה בו תפיסה מסוכנת.

כ' טבת התשע"ו

החיים הם כמו אופניים: אם קשה לך אתה בעלייה, אם קל לך אתה בירידה, והיעד

החיים הם כמו אופניים: אם קשה לך אתה בעלייה, אם קל לך אתה בירידה, והיעד נמצא באמצע המדרון. #החיים_על_פי #שמונה_פרקים

י"ט טבת התשע"ו

הגבוה משניהם היה מרוט בהרבה מהנמוך. הוא רכן קדימה והניח בהתרסה

הגבוה משניהם היה מרוט בהרבה מהנמוך. הוא רכן קדימה והניח בהתרסה סמארטפון . "אתה יודע שהשיחה מוקלטת, כן?" הנמוך שידר שעמום. "יודע, יודע. יש לך חצי שעה. בוא נגמור עם זה כבר" "חצי שעה?!" התקומם הגבוה תוך כדי שהוא מתיישב על הכורסה הלבנה "זה מה שמקציבים היום לזמן איכות עם אבא?" "אתה מכריח אותי לציין" סימן המבוגר לעבר המכשיר המקליט "שאני לא אבא שלך"

ט"ז טבת התשע"ו

יונדב היה איתי באותה דירה כשהיינו שיעור ב׳. הוא היה כל כך שוקיסט עד

יונדב היה איתי באותה דירה כשהיינו שיעור ב׳. הוא היה כל כך שוקיסט עד שבשיעור נהיגה החמישים שלו הוא נכנס לרחוב חד סטרי בכיוון הלא נכון ותהה מה רוצה המכונית שבאה מולו. הוא היה מספיק ביני"ש כדי להתפרק בסוף השיעור ולהתוודות בפני דוב, מורה הנהיגה, שהוא בטח הנהג הגרוע ביותר שהיה אי פעם.

ט"ו טבת התשע"ו

אז, הנסיך הקטן.

אז, הנסיך הקטן. אקדים ואומר שהוויכוח על משמעות הסיפור נובע בין השאר מהעובדה שבסיפור נאמרות *שתי אמירות שונות* שמוצגות כקשורות בהכרח האחת לשנייה. הרב חיים מתנגד לאחת ויהודה מגן על השנייה: א. הנסיך הקטן בא לתאר שהעיקר הוא הלב, הדבר הסמוי מן העין. (לתפיסת יהודה) ב. הנסיך הקטן בא לשלול *כל ביטוי קונקרטי* של הדבר הסמוי מן העין (תפיסת הרב חיים נבון)

ט' טבת התשע"ו

שתי הערות על דומא

שתי הערות על דומא א. יגיל הנקין טען שטרור הוא נשק, לא אויב, ושמלחמה היא נגד אויבים ולא נגד כלי הנשק שלהם. זה נכון חלקית בלבד, כי טרור הוא טקטיקה וטקטיקה עם השלכות אידיאולוגיות. טרור, במוצהר, מופעל גם על אזרחים. ויש בזה אמירה: אנחנו לא מאמינים בחלוקה שלכם בין אזרחים לחיילים. אנחנו נלחמים בכם כגוף אחד.

ט' טבת התשע"ו

א. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס

א. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול "לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס" אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול. " - בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר "בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה"

ז' טבת התשע"ו

[משתף שוב, הפעם בארוכה]

[משתף שוב, הפעם בארוכה] קודם כל, נתנאל הוא חבר ישן ואדם טוב. מה שנעשה הוא עוול. אני רותח פה היום. אבל, למה זה עוול? ואם זה עוול, למה כלל שיטות השב"כ הן לא עוול גם? (אמ;לק: יש הבדל בין אדם פושע ומנוול, לבין אויב. שכחנו שיש הבדל כזה וממילא עברנו לפורמליסטיקה של הבדל בין פשעים "רגילים" לפשעי שנאה, חלוקה שאין לה תוכן מוסרי.)

כ"ז כסלו התשע"ו

אין למנשה עם מי לדבר, לא מאז שאפרת נמוגה בוקר אחד. יום יום הוא עובר

אין למנשה עם מי לדבר, לא מאז שאפרת נמוגה בוקר אחד. יום יום הוא עובר ממד מים אחד למד מים אחר ורושם ספרות עקומות בפנקס צהוב גדול. כשישוב בערב לביתו יתיישב על הספה ויביט בקיר עד שיעלה הבוקר. גם בניסיונות שלו למצוא אנשים לדבר אין הצלחה גדולה. הוא פונה לאדם ברחוב ב"סליחה, מה השעה?", ממשיך משם ל"איך אתה מרגיש היום?" ומסיים ב"פשוט רציתי" נואש לחלל האויר.

כ"ו כסלו התשע"ו

פעם אחת היה אדמו"ר מתוועד עם אב"ד דק"ק פערוויץ׳ בחתונת צאצאיהם. והיו

פעם אחת היה אדמו"ר מתוועד עם אב"ד דק"ק פערוויץ׳ בחתונת צאצאיהם. והיו החסידים מתגודדים על הדלת עד שלא ידעו המחותנים איך יצאו אל החופה. ואמר אדמו"ר למחותן - ׳הרי מלוא כל הארץ כבודו, וכל אבן בקיר החדר אינה "יש" כלל אלא צירוף אותיות שמו הגדול. נצא איפה דרך הקיר!׳ וכן עשו.

י"ט כסלו התשע"ו

אז מה נסגר איתך אייל? מאז השחרור אתה קבור עמוק במיטה או בסמארטפון.

אז מה נסגר איתך אייל? מאז השחרור אתה קבור עמוק במיטה או בסמארטפון. אפילו אבא מתחיל לשים לב שמשהו השתנה בבית. אה, לכן קראת לי לאסוף אותך מהדייט, באמת תהיתי מה קרה לאוטו של מנחם. ברור. בבית אי אפשר לשאול אותך כלום. זה די הבלוז של השחרור, את מבינה? בעצם איך תביני, בקושי שירות לאומי עשית לי.

י"ח כסלו התשע"ו

המזל הגדול של סינדרלה היה שהיא לא הכירה את פרויד.

המזל הגדול של סינדרלה היה שהיא לא הכירה את פרויד. לא שאני טוען שפיה עם שרביט ונעל מזכוכית אינם חשובים בדרכם שלהם. גם נסיך ג׳נטלמן הוא פלוס לא קטן. אבל המזל האמיתי שלה איננו שכל אלו נפלו עליה, אלא שהיא לא פגשה את פרויד אף פעם.

י"א כסלו התשע"ו

האחר האחר

מישהו בפילוסופיה של האחר המציא כבר מושג לייצוג של האחר-האחר? זה האחר שמותר לעשות לו את כל מה שאנחנו לא מרשים לעשות לאחר הרגיל?

י"א כסלו התשע"ו

לא, אני לא רוצה שתוכיח לי. לא מחפש טענה מוחצת, חד משמעית, שאי אפשר

לא, אני לא רוצה שתוכיח לי. לא מחפש טענה מוחצת, חד משמעית, שאי אפשר להתחמק מזה שהיא נכונה. מה אני, מזוכיסט?

ז' כסלו התשע"ו

בפוסט הקודם ניסיתי להבין לעומק את היחס של הימין בישראל לפיגועים בפריז

בפוסט הקודם ניסיתי להבין לעומק את היחס של הימין בישראל לפיגועים בפריז וגם להבין את החיבה שלו לנבואות הזעם לפיהן אירופה תטבע בגאות מוסלמית. ובבסיס יש כמה תחושות בטן שראויות להתייחסות. הראשונה, עליה אין מה להרחיב, היא התחושה של "מגיע לכם", אדמת אירופה עוד אדומה מדם השואה.

ה' כסלו התשע"ו

אמרו, בשעה שהיה מגדל אייפל מבוסס עד ארכובותיו בדם ודמעתו על לחיו, באו

אמרו, בשעה שהיה מגדל אייפל מבוסס עד ארכובותיו בדם ודמעתו על לחיו, באו כל אומות העולם החופשי לנוד לו ולנחמו. נשא עיניו וראה איש מופרש מכל קהלם שסופד גם הוא על בני צרפת, ובכל עת שהוא מיילל עולה מגרונו שחוק. חרה אפו של אייפל והרעים בקולו: מי בא לשום לאבלי צרפת לעג תחת ניחומין? אותה שעה בא לו זקן אחד ואמר לו, בוא ואראך שחוק זה מה טיבו.

ד' כסלו התשע"ו

אחת הטענות שעולות נגד דת הצמחונות היא שאם אתה מתייחס לבעלי חיים

אחת הטענות שעולות נגד דת הצמחונות היא שאם אתה מתייחס לבעלי חיים כיצורים בעלי זכויות עצמאיות, עלול להיטשטש הגבול בין אדם לחיה. במבט ראשון הטענה הזו תמוהה. שום צמחוני שפוי לא יעדיף חיי חיה על חיי אדם. נכון שיש מטורפים, אבל לכל תנועה המטורפים שלה, לא ראוי לפסול את כולה בגלל יוצאי דופן.

כ"ז חשון התשע"ו

נתיב לא ידעו עיט

להעביר ביקורת מוסרית על הקב"ה זה קודם כל לא הגיוני וממילא גם חוצפה גדולה וגם לקלוע את נפשך בכף הקלע

י"ט חשון התשע"ו

זהו פוסט שמדבר על עליה להר הבית ולכן אקדים מראש מה *איננו* הנושא שלו.

זהו פוסט שמדבר על עליה להר הבית ולכן אקדים מראש מה *איננו* הנושא שלו. - הפוסט *לא* מדבר על הסוגייה ההלכתית כשלעצמה (האם העליה אסורה/מותרת/מצווה). - הפוסט *לא* מדבר על הנושא הפרקטי-אסטרטגי: האם שינוי הסטטוס קוו יסכן את ישראל/לא ישנה דבר/ייטיב את המצב. הנושא של הפוסט הוא אחד: במה שונה ההתנגדות לעליה להר מההתנגדות החרדית לעליה לארץ.

י"ד חשון התשע"ו

כיון שזה באופנה בפיד שלי לאחרונה, יש לי ילד חולה ושלל תירוצים כאלו,

כיון שזה באופנה בפיד שלי לאחרונה, יש לי ילד חולה ושלל תירוצים כאלו, ניערתי חוצני ופניתי למלאכה אף שלא התמחיתי בה מימי ----- נביא בעירו: השערה בדבר נוסחי שמות למנהיגים ישראליים במאה הכ׳

י"ב חשון התשע"ו

שתי הערות על הפרשה שאין לי איפה לשים:

שתי הערות על הפרשה שאין לי איפה לשים: א. את בראשית-נח אפשר לקרוא מזוית שרואה בארץ/אדמה את הנושא העיקרי, דוקו בככי ותשכחו בנגרי. ב. פירוט הדורות שבשתי הפרשות אולי מצדד בשיטת ריה"ל: זמן הוא עניין של בני אדם. זמן *נמדד* בחיים של בני אדם. אחת הנפקא מינות הראשונות (והפחות חשובות) היא שדיונים כמו גיל היקום או גיל כדור הארץ הם בעיקר נון-אישיו.

ה' חשון התשע"ו

#מחשבות_על_הגירוש

#מחשבות_על_הגירוש המציאות בולעת מכל צד, אבל דווקא זה דוחק אותי לדבר לא על פוליטיקה ולא על מוסר אלא על אמונה, על החיים עצמם. עכשיו, באמונה אני מתעסק הרבה יותר מאשר בפוליטיקה ומבין הרבה פחות. אז אני מודיע מראש שמה שנאמר כאן מוטל בספק גדול. אבל ככה אני רואה את הדברים כרגע.

ל' תשרי התשע"ו

הטעות של הימין הדתי (והימין בכלל).

#מחשבות_על_הגירוש - על הטעות של הימין הדתי (והימין בכלל). הזמן - ראשית קיץ תשס"ה. אני יושב עם החברותא-צעיר המיתולוגי שלי @אלקנה בריס ומצטט באוזניו סיפור התפכחות שתמציתו בערך ככה: מישהי שהיתה בעד הגירוש הגיעה לבקר בגוש קטיף והופתעה לגלות שגוש קטיף איננו כמה פחונים על דיונה אלא אשכול יישובים גדול. אז היא חזרה בו וכו'

כ"ג תשרי התשע"ו

מה היה מיוחד כל כך בעקידה? הסבר אחד, עם שני ניואנסים שונים.

מה היה מיוחד כל כך בעקידה? הסבר אחד, עם שני ניואנסים שונים. הראשון אומר שבעקידה אברהם היה צריך "להשליך לפח" את כל האידיאולוגיה והחזון שלו. הנה הוא מקריב קרבן אדם, הנה הוא קוטע את השושלת שאמורה לקרוא בשם השם. הנה הוא מוותר על הבטחת ביצחק יקרא לך זרע.

ג' תשרי התשע"ו

עננים צהובים מכסים את השמים כשאנחנו יוצאים מבית הכנסת. "נורא", אומר

עננים צהובים מכסים את השמים כשאנחנו יוצאים מבית הכנסת. "נורא", אומר אדם שעומד לידי. "אתה יודע? זה בגלל דעא"ש". בלבי אני מחמיץ פנים; לא אוהב חובבי קונספירציות. "לא, באמת" הוא מתעקש. "הלחימה בעיראק גרמה לחקלאים לנטוש הרבה שדות והם התייבשו. האבק מגיע משם". אני מניד ראש בסקפטיות.

כ"ז אלול התשע"ה

"אני דתי ולעולם הזה אין מה להציע לי"

"אני דתי ולעולם הזה אין מה להציע לי" אני קורא את המשפט הזה ומתחרפן. אני אפילו לא יודע למה. אולי בעצם אני קצת יודע. קחו לדוגמה את עמי: הוא מת שתהיה לו קאדילק. שחורה. מגניבה. עכשיו, באים אליו שני אנשים. הראשון אומר לו: "עמי, עזוב אותך מקדילקים. קדילקים זה תאוות העויילם הזה. הם לא יבואו איתך אל הקבר. רק תורה ומצוות הם משהו שבאמת שווה להשקיע בו"

כ"ב אלול התשע"ה

נגד #סליחות_של_אשכנזים עלו בפיד שלי שני טיעונים. על הראשון ("גלותיות!"

נגד #סליחות_של_אשכנזים עלו בפיד שלי שני טיעונים. על הראשון ("גלותיות!") לא אענה כאן. אבל על השני, שטוען שאף אחד לא מבין מה כתוב בסליחות, יש תשובה פשוטה, גם אם לא פופולרית: תלמדו. הנה, איתי אליצור עשה לכם את עיקר המאמץ - אתם מוזמנים לקטוף פירות בשלים: https://sites.google.com/site/itayelizur1/slihot/slyhwt-lywm-sny

כ"ב אלול התשע"ה

תחינה על האינטימיות

תחינה על האינטימיות ~~~ ויום אחד פרחו כל הבתים לשמים וברחו הרחק כמו חסידות בסתיו. לא נותר מקום בו יכול אדם להסתתר מהשכנים וללחוש מילות אהבה או לצעוק בזעם או להתייפח או לאכול ביחד קורנפלקס לארוחת בוקר. אור השמש חיטא וחיטא הכל עד בלתי השאיר לאנושיות שריד. ~~~

ט' אלול התשע"ה

בשולי ג' באלול, לי אין מה לחדש על הרב, רק הרהור כפירה שחלף בי היום

בשולי ג' באלול, לי אין מה לחדש על הרב, רק הרהור כפירה שחלף בי היום למראה הפיד שלי: וודאי שהרב קוק הוא הרב שלי. אין תורה אחרת ששינתה והעמיקה אותי כל כך מאז שנגעתי בה. אבל הרב הוא הרב שלי כיון שהוא הרב של הרב של הרב שלי. הוא הרב שלי כי תורתו הקימה את בית המדרש ממנו אני יונק. הוא *לא* הרב שלי כיון שלמדתי את הספרים שלו.

ד' אלול התשע"ה

מה עדיף: להיות וודאי ובטוח בעצמך - או לחיות בספק ובסימני שאלה?

מה עדיף: להיות וודאי ובטוח בעצמך - או לחיות בספק ובסימני שאלה? כשאתה וודאי יש לך מוצקות וחוסן. אתה יודע לאן אתה הולך. יש לך בטחון ויותר מזה - פשר. מצד שני אתה לכוד בין קירות נוקשים ומאובנים. כמה אנשים בחברה הדתית לא מכירים את תחושת החנק שבאידיאולוגיה בטוחה בעצמה? (והרב מניטו אמר: אל תאמין לתלמיד חכם שטוען שכל דבריו אמת ובסוף הוא מת)

ג' אלול התשע"ה

הקדמה למאמר דעת אלוקים - הרב אמנון ברדח

הקדמה למאמר דעת אלוקים - הרב אמנון ברדח (קישור בתגובה הראשונה) לאתר של בית המדרש עלה השיעור הראשון מיום העיון שהיה בירושלים. כהקדמה להבנה מחודשת של מאמר דעת אלוקים עוברת השיחה במספר מוקדים: היחס בין קודש לבין חול; השוואות בין הפילוסופיה של קאנט לזו של שפינוזה; סוגים שונים של תפישה אנושית; תנועת הרומנטיקה ו'עם הארץ' הישראלי; 'מרחוק' וייחודו של עם ישראל .

כ"ה אב התשע"ה

הקול בראש

איך האמפתיה הזו מופיעה? כי סאדנס לא זוהרת וקלילה שמחליקה על המציאות כמו על קרח. סאדנס כבדה, נגררת ומשאירה חותם בכל מקום. כלומר, היא מוכנה להניח רגליים בממשות. היא נסרטת מהמציאות, נחבלת, ולכן גם יכולה להבין אחרים.

י"ט אב התשע"ה

- "אם נגנה את הרצח בדומא, הגינוי יהיה עוד לבנה במסע ההסתה כאילו הימין

- "אם נגנה את הרצח בדומא, הגינוי יהיה עוד לבנה במסע ההסתה כאילו הימין כולו אחראי למעשה!" -" אם לא נגנה את המעשה (או נגנה אותו ב׳כן, אבל׳) זה ייתן לקיצוניים הרגשה שאנחנו תומכים בהם!" הצרה היא, שאין שום סיבה לחשוב שרק אחת הטענות נכונה. שתיהן יכולות להיות נכונות ביחד. והקונספט הזה נכון לכל כך הרבה וויכוחים פוליטיים נוספים בארץ.

י"ז אב התשע"ה

#מחשבות_על_הגירוש - על הכשל המוסרי של השמאל.

#מחשבות_על_הגירוש - על הכשל המוסרי של השמאל. (פוסט מלא בהכללות נוראות. הייתי צריך לא לדייק כדי שזה לא יתארך יותר מהמגילה שזה עכשיו. אל תקחו אישי, קחו את זה כקריאת כיוון) לא מעט אנשים מצביעים על הגירוש (ליתר דיוק, על התוצאות שלו) כגורם המרכזי להחלשותו של האגף השמאלי במפה הפוליטית. זו טענה מהשדה הפרגמטי. אני רוצה לדון רגע על אידיאולוגיה ומעבר לזה, על מוסר.

י"ב אב התשע"ה

על פשט ותנך בגובה העיניים

#בעקבות_החושך_מצפת בחורף תשע"ו נפסק גזר דינו של הרב מצפת לשנתיים וחצי שנים בפועל. על אף הרמת גבה מצד העיתונות ומחאות אירגונים שונים, הפסק נותר על כנו גם אחרי ערעור בעליון. השמועות דיברו על קשרים במשטרה ובמערכת המשפט.

י' אב התשע"ה

ותאמר ציון

באחת הקינות המרכזיות של תשעה באב אצל אחינו האשכנזים, הפזמון החוזר הוא כך: "ואהליבה תזעק נשרפו ארמוני / ותאמר ציון עזבני אד-ני”אתם יכולים להתפלפל עד מחר על כמה אחוז מהקינות מתאים למציאות הנוכחית (אני אטה להסכים שישנן לא מעט שלא). אתם יכולים לטעון שצריך כבר היום לעלות להר הבית (אני אטה לא להסכים), אתם יכולים לדבר על זה שנוסח נחם לא מתאים (נכון) ולכן צריך לשנות אותו (לא).

י' אב התשע"ה

למה השמאל צודק

בכל הנוגע לעונש מוות למחבלים, בכל הנוגע לירי על משליכי אבנים, הייתי רוצה לתמצת לך, ימין יקר, מה הבעיה העיקרית שלנו: השמאל צודק. ולא רק שהוא צודק, אלא *שהימין עצמו* מודה שהשמאל צודק. אנחנו פשוט לא שמים לב לזה. ...מה שמחייב אותי לחזור להתחלה. את הוויכוח המוסרי בין שמאל לימין אפשר לתמצת בדילמה הנוראה הבאה - אתה מפקד בצבא שיש לו שתי אפשרויות:

כ"ו תמוז התשע"ה

לפעמים מבט גנוב אל תוך חצר גולש בשביל אל המפתן ובפתח עומדת דמות והבית

לפעמים מבט גנוב אל תוך חצר גולש בשביל אל המפתן ובפתח עומדת דמות והבית משתרע עד אינסוף.

ט"ו תמוז התשע"ה

שני אנשים, שמכירים כבר זמן רב, הולכים ביחד. סתם הליכה של לפנות ערב

שני אנשים, שמכירים כבר זמן רב, הולכים ביחד. סתם הליכה של לפנות ערב ממקום-לא-כל-כך חשוב אחד למשנהו. פתאום אחד מועד; אולי התעקמה לו הרגל, אולי פספס את המדרגה, אולי שמע או ראה משהו שפצע אותו מבפנים. על כל פנים - מועד. השני ממהר לשלוח יד לעזרה ותוך כדי רואה פתאום ניצוץ חשוד. בין הפה לחוטם, בין הכתף לצוואר, אולי בין קצה העין לרקה - משהו אצל השני קרס, משהו נסוג לרגע ומן הפְנים מבליח אור.

י"א תמוז התשע"ה

פייסבוק לא מרשים לשתף ישירות את דבריו של שלמה, אז אני מצטט:

פייסבוק לא מרשים לשתף ישירות את דבריו של שלמה, אז אני מצטט: "במוסף שבת של השבוע מתפרסם ראיון שערך יואב שורק המוכשר עם מורי ורבי, הרב אמנון ברדח. ועל אף שהלב נצבט באפס קצהו בכל פעם שדמות קרובה מצטמצמת למילים כלליות, אני גאה להיות השדכן של הראיון הזה. ולו רק בשביל התיאור המדויק הזה, מתוך הכתבה:

ט' תמוז התשע"ה

Loading