אנפין

לא כל אנפין נולדו שווים

נושאים באתר

נראה שהצלחתי להגדיר לעצמי מה קשה לי עם הקריאות בעד מסורתיות, מסורתנות

נראה שהצלחתי להגדיר לעצמי מה קשה לי עם הקריאות בעד מסורתיות, מסורתנות וכדומה. זו לא תמימות אלא איך החכם מסביר את התם. הרפלקסיה זרה לאופי של התם ופוגמת את תמימותו.

כ"ח תמוז התשע"ו

על השיח

כפי שטענתי בעבר, אנחנו רגילים לחשוב על דעות כסחורה ועל דיון כהעברת קופסאות ממדף למדף. אבל בפועל דעות - וממילא וויכוח - הם משהו אחר לגמרי. חישבו על דעה כסוג של אור. אדם שטוען טענה מקרין אור החוצה. יש כמה וכמה פרמטרים לחוזק האור: האם האדם מסביר ברור; האם הדובר סוחף; כמה אני מעריך אותו; כמה הוא חשוב לי אישית. קיימים גם פרטרים רחבים יותר: כמה אנשים מחזיקים בדעה הזו, מה העצמה של הקבוצה - כלכלית, מוסרית, חינוכית, משפטית, פוליטית וכו'. אי אפשר להתעלם מהאור. אם אתה פוקח את העיניים והוא חזק - אתה מסתנוור. אם תרצה להתחמק, תוכל רק לעצום את העיניים.

כ"ו תמוז התשע"ו

רבנים ליברלים בפיד שלי הקפידו ללמוד מ"מטות" שהתורה מתייחסת למלחמה

רבנים ליברלים בפיד שלי הקפידו ללמוד מ"מטות" שהתורה מתייחסת למלחמה באופן מורכב. עם ישראל נלחם במדין, אבל הלוחמים מוסגרים מחוץ למחנה שבעת ימים כי הם נטמאו. לפעמים חייבים להרוג, אבל ההורג נטמא. ואני תמה: רבותינו, כלום נשמטה מכם הלכה מפורשת שטומאת מת היא רק במגע, ולא במי שהרג על ידי חץ וקשת?

כ"ד תמוז התשע"ו

(במובנים מסויימים יהודי אורתודוקסי לעולם לא יראה עצמו כאורתודוקסי,

(במובנים מסויימים יהודי אורתודוקסי לעולם לא יראה עצמו כאורתודוקסי, מקסימום יאמץ את הכינוי שהדביקו בין יריביו. למעשה, זה די ביי דפיניישן)

כ' תמוז התשע"ו

דוגמה לתיאוריה מדוע אובר קפיטליזם יפגע בכלכלה:

דוגמה לתיאוריה מדוע אובר קפיטליזם יפגע בכלכלה: תנאי בסיס לכלכלה חופשית הם שויון בפני החוק ואכיפת חוזים. שמירת החוק ואכיפתו תלויים באמנה החברתית: הזדהות מסויימת של הציבור. ללא הסכמה ציבורית, חוק הוא אות מתה. וכאן הנקודה: האם לא ייתכן שבשלב מסויים חוסר לכידות חברתי (רשת סוציאלית וכו׳) יחתור תחת האמנה החברתית עצמה?

י"ט תמוז התשע"ו

צריך לומר שוב ושוב: ההישג החשוב ביותר איננו מה אומרים על הפרשייה

צריך לומר שוב ושוב: ההישג החשוב ביותר איננו מה אומרים על הפרשייה האחרונה, אלא *מהי* הפרשיה האחרונה. מושכים אותנו באף כבר שבועיים סביב נושא אחד ואנחנו קופצים כמו כלבי פבלוב. האסטרטגיה הטובה ביותר היא לא לשתף פעולה. צאו מזה, פתחו שיח אלטרנטיבי. אם זה לא מחובתכם, דונו בדברים אחרים. ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, ליזום, לא להגיב.

י"ט תמוז התשע"ו

הרהור על קפיטליזם:

הרהור על קפיטליזם: א. כשמצביעים על בעיות בכלכלה נוהגים קפיטליסטים לטעון שהכל הוא משום שאנחנו לא *מספיק* קפיטליסטים. ב. מי *באמת* קפיטליסט? אין מדינה כזו, קפיטליזם טהור, לדוגמה משום שפוליטיקאים וקפיטליזם לא הולכים טוב ביחד (אורי כ"ץ, גלעד אלפר, שם שם).

י"ח תמוז התשע"ו

פייסבוק הוא פלטפורמה עם כמה תכונות יסוד. אולי העיקרית שבהן היא שיטוח

פייסבוק הוא פלטפורמה עם כמה תכונות יסוד. אולי העיקרית שבהן היא שיטוח היררכיות. אני לא מחבב, לא שיטוח היררכיות ולא בועתיות ולכן אדגיש: אני רוצה לרגע לדון על דברי הרב יהושע, אבל אין כאן דיון בין שווים אלא תלמיד שדן על דברי ת"ח גדול ממנו לאין שיעור, על פי דרכה של תורה.

ט"ו תמוז התשע"ו

(לא בטוח בדברים הבאים אבל חשד מנקר:

(לא בטוח בדברים הבאים אבל חשד מנקר: היתה תקופה בישראל בה היה יותר חופש ביטוי. נניח באיזור חמש-עשרה שנה לפנינו. הסיבה לתקופה ההיא לא היתה סובלנות אמיתית אלא פשוט זמן דימדומים בין תקופה הקודמת בה המיינסטרים (או האליטה) היו ציונים-סוציאליסטים, לתקופה הנוכחית של מיינסטרים ליברלי-פרוגרסיבי.

י"ג תמוז התשע"ו

יהודה מזכיר לנו את החלוקה בין אלה שאכפת להם לשכנע את כולם לאלה שלא.

יהודה מזכיר לנו את החלוקה בין אלה שאכפת להם לשכנע את כולם לאלה שלא. ואני מוסיף שזו דוגמה אחת לחלוקה כללית יותר: בין אלה שאכפת להם לאלה שלא.

י"ג תמוז התשע"ו

אמר להן הקב"ה: "בכבודי לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם"

אמר להן הקב"ה: "בכבודי לא מחיתם, על כבודו של בשר ודם מחיתם" אמרו לו: "האמת האלוהית היא אינסופית ואין אדם יכול לדעת אם הוא צודק בה ולקום ולמחות בשמה" אמר להם: "והאמת האנושית?!" אמרו לו: "׳הארץ׳ נתן לבני אדם. כתר הנאורות מונח ועומד, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול" (וכבר דברנו מהדמיון בין הזמן הזה לימי שפוט השופטים)

י"ג תמוז התשע"ו

בשולי הדברים: רבים מבינים שקראתי להסתגרות גמורה. יש סיבה טובה להבין כך

בשולי הדברים: רבים מבינים שקראתי להסתגרות גמורה. יש סיבה טובה להבין כך את דברי ואי ההבנה נעוצה בי. אבל זה לא פוסט מתייפייף שבא להגיד בוא נהיה מאוזנים ופתיחות זה אחלה וצריך גם וגם. בכוונה הייתי בוטה, כי בעינינו כיום פתיחות היא האידיאל וסגירות רק אמצעי. לדעתנו אין נזק מפתיחות אלא רק כפאשלה. אשליית האומניפוטנטיות שלנו ביחס למחשבות שלנו היא עצומה, ובהתאם לכך צריך לצעוק.

י"ב תמוז התשע"ו

בשבח ההסתגרות - חלק ב'

בשבח ההסתגרות - חלק ב' א. גם אם נבין אחרת את רכישת הידע, משהו מציק: אנחנו עד כדי כך חלשים? כל דעה לא מתאימה תפיל אותנו? אז אולי משהו דפוק כאן מלכתחילה? וודאי שיש בטענה אמת. הרי גם לגוף האדם יש מנגנוני הגנה ממאכלים מזיקים: מערכת עיכול בריאה, הקאה במקרה חירום - למה שמנגנוני ההכרה יהיו שונים?

י"א תמוז התשע"ו

בשבח ההסתגרות - א'

בשבח ההסתגרות - א' "הקול בראש", סרט שמדבר על מה שקורה בראש שלכם, מראה לנו אזור בו מאוחסן הידע שלנו על העולם. האזור הזה - כפי שהצביע @ידידיה גזבר - מעוצב כמו סופרמרקט ענקי. וזה תיאור לא רע איך אנחנו תופסים את הידיעות שלנו: הן מוצרים מונחים על מהדפים. אנחנו נבחר מה לקחת לסל שלנו ומה לזרוק.

י"א תמוז התשע"ו

(דומני שיש חילונים מסויימים שנלחמים ב"רבנים" מתוך מחשבה שלו רק ייעלמו

(דומני שיש חילונים מסויימים שנלחמים ב"רבנים" מתוך מחשבה שלו רק ייעלמו הרבנים, תישאר התורה כמין ווינטג' צבעוני או כמו הדוד הסנילי שכולם אוהבים לחבב. כשהאמת היא שמה שעלול לקרות הוא שהתנ"ך יהפוך, חס וחלילה, לאב קדמוני וקנאי שאין לזעמו מרפא)

ז' תמוז התשע"ו

א. הרב שטיינזלץ כתב השבת שפעם מישהו הסביר לו למה משיח לא בא: כי אף אחד

א. הרב שטיינזלץ כתב השבת שפעם מישהו הסביר לו למה משיח לא בא: כי אף אחד לא רוצה אותו. לרשעים טוב עם העברות שלהם, ולצדיקים טוב עם המצוות שלהם. ב. זה הזכיר לי סיפור על אדמו"ר הזקן שהיה שר: "ריבונו של עולם, אני לא רוצה את גן עדן שלך ולא את הגיהנום שלך אלא רק אותך, אותך, אותך" (ובאידיש: "דו, דו, דו")

ג' תמוז התשע"ו

מאז ביטלו חכמים את יצר העבודה-זרה נותרו באנושות שני כוחות דומיננטיים:

מאז ביטלו חכמים את יצר העבודה-זרה נותרו באנושות שני כוחות דומיננטיים: גילוי עריות ושפיכות דמים. בשפה מודרנית נאמר - יצר המין ויצר האלימות. נדמה לי שבכל התקופות וכל החברות היו שלל איסורים שנגעו לשני היצרים האלו, ובצדק גמור.

כ' סיון התשע"ו

אחד המונחים הקבליים הראשונים שכל מתפלל יהודי נחשף אליהם הוא שבע

אחד המונחים הקבליים הראשונים שכל מתפלל יהודי נחשף אליהם הוא שבע הספירות. למה? כי מדפיסי הסידורים החליטו לכלול בנוסח ספירת העומר את הספירה הקבלית ששייכת לכל יום מספירת העומר.

א' אייר התשע"ו

פעם ישבתי עם גירא, שהתנסה בכמה חומרים ועשה כמה צמחים ונפל בכמה עזאזלים

פעם ישבתי עם גירא, שהתנסה בכמה חומרים ועשה כמה צמחים ונפל בכמה עזאזלים והתפרק אברים אברים. אחרי שהלך לאן שהלך ותפר את החיים שלו מחדש, הוא בא לחפש ברוחניות תחליף יציב יותר. אמרתי לו: תראה, אני חנון עד כדי כך שבחיים לא נגעתי אפילו בנרגילה. או בסיגריה. או בוודקה הזולה שיש בהתוועדויות. אז קח מה שאני אומר בערבון מוגבל, אבל-

כ"ח ניסן התשע"ו

משהו שעולה בי, מכמה כיוונים, מהדיונים על עולם הישיבות: אנחנו מגיעים אל

משהו שעולה בי, מכמה כיוונים, מהדיונים על עולם הישיבות: אנחנו מגיעים אל התורה מאוחר מדי.

כ"ז ניסן התשע"ו

(כשמתריסים "איפה אלוהים היה בשואה" אפשר, ואולי אף נכון, להשיב: "הקב"ה

(כשמתריסים "איפה אלוהים היה בשואה" אפשר, ואולי אף נכון, להשיב: "הקב"ה נשגב מתפישתנו". אבל לתשובה כזו יש מחיר. התשובה הזו היא חלק ממשפחה מכובדת של תשובות אותן אני מכנה 'תשובות ג'וקר'. זאת כיון שהן: א. נכונות תמיד. ב. מייתרות כל תשובה אחרת.

כ"ז ניסן התשע"ו

מי שלא לן בעומקה של אמונה, מי שלא הכיר לימוד אמונה בעמל ובהתמדה

מי שלא לן בעומקה של אמונה, מי שלא הכיר לימוד אמונה בעמל ובהתמדה (רוחניים), ימשיך לחשוב בסתר ליבו שאמונה היא מין תחביב נחמד לכמה שעות ביום, לא משנה כמה יפאר אותה. #תגובות_שהפכו_לסטטוסים

כ"ה ניסן התשע"ו

בהמשך לפוסט הקודם, כשאני חוזר להרהר בתקופה ההיא עולה התהיה: למה דווקא

בהמשך לפוסט הקודם, כשאני חוזר להרהר בתקופה ההיא עולה התהיה: למה דווקא אני. הרי (בדיעבד) האוריינטציה שלי היא של אמונה ולא של גמרא. אז למה דווקא אני, שכיום עוסק ברוב מנין ובנין של זמני בלימודי אמונה, עפתי כל כך על גמרא בעיון ובבקיאות? למה חברים שלי שעד היום גורסים גמרא לתאווה לא נפלו לשם?

כ"ה ניסן התשע"ו

את חטאי אני מזכיר היום: אני, בשבתי כשיעור א׳ - ב׳, הייתי נגוע בנגע

את חטאי אני מזכיר היום: אני, בשבתי כשיעור א׳ - ב׳, הייתי נגוע בנגע המתמידנות. מה היא מתמידנות? כמו התמדה, רק בקטע אובססיבי. אתה לומד ולומד ולומד ואסור לך לעצור לרגע. קשה לך? אתה נחנק? מה אתה חושב, לסטייפלר היה קל? שמנדריק.

כ"ד ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [7] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל. [7] (ספויילרים וכו') אחרי שרוחמי מתקדשת, שולם מורה לגיטי שהדבר הראשון שהיא צריכה לעשות הוא לבלוע את מה שיש לה בבטן ולחזור הביתה. אבל רק הצעד הזה נפתח פתח לריפוי הזוגיות.

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [6] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל. [6] (ספויילרים וכו') בניסיון להציג את החברה החרדית (ולא רק היא) מסתתר מתח גדול בין שתי קצוות. קצה אחד הוא: עלילה על החברה החרדית בלי תיירה במרכז? אלו לא חרדים אלא חילונים עם חליפה ומגבעת! והקוטב השני: וכי מה, חרדים הם לא בני אדם? הם לא אוהבים או עצובים? הם רק אידיאולוגיה?

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [5] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל. [5] (ספויילרים וכו') כשאני מנסה לחשוב על פריימים נבחרים, על דיאולוגים מבריקים, על סצינות גאוניות - אני מתקשה להחליט. לא זוכר הכל. אז בערבון מוגבל. פריים: כששולם מקרב לתמונה את הנר, הבד הופך שקוף ורואים מהצד האחורי של התמונה את הראש של דבורה. וואן ליינר: צבי אריה אומר לאשתו: אני צריך רק כליה אחת.

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל [4] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל [4] (ספויילרים וכו') המניע המרכזי של רוב צירי העלילה היא דמות האם הנוכחת-נעדרת. לאורך העונה הראשונה (אלישבע כתחליף האם) ולאורך העונה השנייה - גם דבורה וגם בובע מלכה (התערוכה, השבעה, הקבר).

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל [3] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל [3] (ספויילרים וכו') א. רבים מתייחסים לפרק הסיום של העונה השנייה, אבל בעיני השיא היה דווקא שני פרקים לפניו. כי ההכרעה של סוף הסדרה, לפחות מצד קיווע, היא די בנאלית. לא הרבה השתנה מאז "קוראים לי אשר לב" השטחי. אמנות עמוקה מול יהדות של פולקלור. מי ינצח? you kidding.

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [2]

#קצרים_על_שטיסל. [2] ליפא וגיטי: כמה אני אוהב את הדמויות האלו, אף על פי שהפתירה שלהן חלשה יותר מהקונפליקט. הערת ליפא קטנה: שמתם לב לאופן בו הוא מניע את הגוף שלו? מיקס בין 'קפיציות' היפראקטיבית לבין התנענעות של בן ישיבה. אז זהו.

כ"ג ניסן התשע"ו

א. הטריגר הסופי לשיר היה פוסט של ידידיה. כמו פוסטים קודמים התרשמתי מאד

א. הטריגר הסופי לשיר היה פוסט של ידידיה. כמו פוסטים קודמים התרשמתי מאד מהטיעונים אבל בסוף נשארה תחושה לא נוחה. היא התעצמה כשאורי צירף בתגובה, סרטון של הרב יוסי פרומן על תפילה: להתפלל בלי לדעת אם מישהו מקשיב. זה היה יפה, אבל -

י"ג ניסן התשע"ו

שְׁאֵרִית הָאֱמוּנָה

שְׁמַע קוֹלֵנוּ, צִחֵי וַדָּאוּת, פְּסָמוֹנִים נוֹאָשִׁים אֶל מַהוּת. קוֹרְעִים נִצָּנִים מֵעַנְפֵי הַמָּלוּחַ. כְּמֵהִים בְּכָל רְסִיס צֵל לָנוּחַ. עוֹרְגִים אֶל מַשַּׁב רוּחַ בְּעוֹנָה שְׁחוּנָה. שֶׁלֹּא תִתְאַדֶּה מֵהַבָּשָׂר שְׁאֵרִית הָאֱמוּנָה.  

י"ב ניסן התשע"ו

(באופן משמעותי יותר משירים אחרים שלי: ממליץ לקרוא גם עם הפה ולא רק עם

(באופן משמעותי יותר משירים אחרים שלי: ממליץ לקרוא גם עם הפה ולא רק עם העינים) תודתי נתונה לאלעזר שפרכר על הניקוד.

י"ב ניסן התשע"ו

את הנימוקים נגד התערבות המדינה אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

את הנימוקים נגד התערבות המדינה אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות: א. נימוקים תועלתניים: "עקרונית היה נחמד אם היינו יכולים לחלק שאריות אוכל ממסעדות לעניים. בפועל לא נצליח לעשות זאת על ידי מנגנון ממשלתי" ב. נימוקים עקרוניים/מוסריים: "נכון שאם יהיו רק ערוצי טלויזיה מסחריים, התוכניות תהיינה רק טראש ראליטי, אבל *מי שמך* לקבוע שהקאמרי איכותי יותר מהאח הגדול?"

י' ניסן התשע"ו

אז התחקיר של תומר אביטל, "כמה עולה הדת למדינה"? אני לא עומד להיכנס

אז התחקיר של תומר אביטל, "כמה עולה הדת למדינה"? אני לא עומד להיכנס לשאלה האם התחקיר נכון או שקרי אלא להתמקד במשהו אחר. בתגובה גנרית שלו, טען תומר שהתחקיר לאו דווקא *נגד* העברת תקציבים ליהדות. גם מי שבעד העברת תקציבים כזו צריך לרצות לדעת כמה מועבר. הטיעון הזה שגוי, כי עצם תחקור השאלה "כמה עולה הדת למדינה" הוא בעל אופי מערער נגד מימון היהדות.

ו' ניסן התשע"ו

הוויכוח המטופש על הגדרת "מחבל" הוא פרי של התרבות הפוסט מודרנית שלנו:

הוויכוח המטופש על הגדרת "מחבל" הוא פרי של התרבות הפוסט מודרנית שלנו: אסור לנמק שאנחנו בסדר והם לא, בטיעון שאנחנו צודקים והם טועים. כי אין דבר כזה, צודקים וטועים. או בכלל אנחנו והם. מה נשאר? ההבדלה שחייל מותר להרוג ואזרח לא. כשהמשמעות שלה היא שכל המלחמות רעות וכל החיילים רוצחים (כן, גם שלנו). אז בואו לפחות נצמצם נזקים.

א' ניסן התשע"ו

ישנה תרבות שמעריכה את הניראות, את היח"ץ. בתרבות כזו מי שפונה כלפי חוץ,

ישנה תרבות שמעריכה את הניראות, את היח"ץ. בתרבות כזו מי שפונה כלפי חוץ, שמסביר אותה, הוא בשר מבשרה, בן אותנטי שלה. אבל ישנה תרבות שמעריכה את הפנים, את הכמוס. לא מעט פעמים היא נכנסת למילכוד. כי מי שמייצג אותה כלפי חוץ, כמעט בהגדרה הוא *לא* בשר מבשרה. הוא הפריפריה שלה. הדובר שלך לא מייצג אותך היטב, כי הוא שונה ממך. דווקא מי שמדברר אותך פחות מתעסק במה שאתה מעריך .

כ"ז אדר ב' התשע"ו

יש אנשים שאוהבים את היהדות אבל מאסו ב"רבנים". היהדות שלהם היא יהדות של

יש אנשים שאוהבים את היהדות אבל מאסו ב"רבנים". היהדות שלהם היא יהדות של ספרים - אנדרטה עוצמתית ומאובקת, עשויה מכמוסות זמן. היא מונומנט פלאי שאנחנו מקיימים איתו חד-שיח של חרשים. מניטו היה מגדיר דבר כזה, אולי, כצדוקיות. אני מעריך אוצרי אמנות, שומרי מוזיאונים. יותר מזה - אני שמח גם על לימוד תורה כזה ומקווה שהמאור שבה יחזירם למוטב.

כ"א אדר ב' התשע"ו

(הפוסט נכתב כתגובה לדיון אצל @Danny Orbach. קישור בתגובה הראשונה)

(הפוסט נכתב כתגובה לדיון אצל @Danny Orbach. קישור בתגובה הראשונה) א. את שורש הדיון על מקומה של הרבנות בצבא אפשר לתלות בוויכוח היסודי מה מקומה של כל צלע במושג יהודית-דמוקרטית. הצלע הדמוקרטית מניחה שוויון של כל כל הדעות. הצלע היהודית מדברת על אופי או העדפה של דעה מסוימת, שכרגע לא נגדיר אותה. שוויון והעדפה הם, מן הסתם, ערכים מתנגשים.

י"ט אדר ב' התשע"ו

קראתי בשבת קטעים מהספר "הגיונות לבני עמי" של הרב עמיאל ושמחתי מאד. אז

קראתי בשבת קטעים מהספר "הגיונות לבני עמי" של הרב עמיאל ושמחתי מאד. אז קחו גם אתם טעימה: למאורעות יש פנים וחוץ. את החוץ אנחנו פוגשים מיד. את הפנים חושפת הנשמה. לכן קיימת הנטייה האנושית לנוסטלגיה. היא איננה אשליה: ההווה הוא בלתי מעובד, לכן אנחנו פוגשים בו טוב ורע מעורבבים. את העבר הנשמה שלנו כבר עיכלה, ונותר בו הטוב בלבד. ודפח"ח.

י"ז אדר ב' התשע"ו

[אמ;לק: על פמיניזם וחוש הומור. למה לפעמים הם לא הולכים ביחד ולמה זו

[אמ;לק: על פמיניזם וחוש הומור. למה לפעמים הם לא הולכים ביחד ולמה זו בעיה עבור הפמיניזם עצמו. נעבור דרך קריטריון ההפרכה של פופר, נצטט - להבדיל - את מניטו, וגם נעשה פרסום סמוי למאמר נהדר לפורים. השארו עמנו] א. השבת נזכרתי בקטע שמסביר היטב למה לפמיניסטיות אין חוש הומור, אף שאין בו מילה על פמיניזם.

י"א אדר ב' התשע"ו

[אמ;לק: בפורים לא מתגלה ׳האני האמיתי׳. מתגלה בו ׳אני׳ מסוג אחד. הוא

[אמ;לק: בפורים לא מתגלה ׳האני האמיתי׳. מתגלה בו ׳אני׳ מסוג אחד. הוא איננו נכון יותר מה׳אני׳ מהסוג השני - אבל גם לא פחות ] א. כמו כל שנה חוזר הוויכוח על שכרות בפורים: אנרכיזם קדוש או פראות? פנימיות האדם או בהמיות? הרב נבון כהרגלו מתנגד: "כשאנחנו נוטשים את השליטה העצמית אנחנו פחות אנושיים, לא יותר"

ז' אדר ב' התשע"ו

"אני כבר לא יכולה יותר", קראה ג׳ני. "אתה לא רואה שאני משלמת בבריאות

"אני כבר לא יכולה יותר", קראה ג׳ני. "אתה לא רואה שאני משלמת בבריאות שלי על הקשר הזה?" "ואני לא משלם מחיר?" התנגד דייב."אני פשוט מוכן לשלם אותו." "תגיד לי, למה הם מחרפנים אותי?" מלמל לי איתם עיניו במסך. "אנא עארף", לא הרמתי עיניים מהספר. "כי הג׳ני הזותי עושה דרמה רק כי היא לא יכולה לעשות מה שבא לה? שהיא לא קולטת שעל כל בחירה של הבנאדם הוא משלם?"

ה' אדר ב' התשע"ו

זה קצת מביך עד כמה קל להביס את הפלורליזם בוויכוח. הוא תמיד משאיר את

זה קצת מביך עד כמה קל להביס את הפלורליזם בוויכוח. הוא תמיד משאיר את אותו האגף לא מוגן. עם זאת, אחרי הפעם השלושים אתה מתחיל לתהות אם הוא לא עושה את זה בכוונה.

ב' אדר ב' התשע"ו

יש קטע מוזר של קפיטליסטים מסויימים: הם טוענים שלפרסום אין השפעה.

יש קטע מוזר של קפיטליסטים מסויימים: הם טוענים שלפרסום אין השפעה. זו טענה מוזרה עבור אנשים שטוענים בדרך כלל שהשוק מתמחר מוצר לפי שוויו. ושזה ברור והגיוני ומי שחושב אחרת אידיוט.  

כ"ט אדר א' התשע"ו

וינה 1898. אנשים בחליפות מחויטות, נשים בשמלות מכובדות מסתובבות כשהן

וינה 1898. אנשים בחליפות מחויטות, נשים בשמלות מכובדות מסתובבות כשהן נותנות יד לילד מנומס במכנסי שלושת רבעי. מהאופק מתגבר רעש, צרחות בעתה. משהו מתקרב. המצלמה עושה זוּם אִין על אמא מחזיקה תינוק ומתבוננת באימה בצל ענק שמוטל עליה.

כ"ז אדר א' התשע"ו

@עוזיה העיר לפני שנים שאנשים כמעט לא משנים את דעתם בגלל וויכוחים. מה

@עוזיה העיר לפני שנים שאנשים כמעט לא משנים את דעתם בגלל וויכוחים. מה שגורם להם לשנות את דעתם הוא חיכוך מתמשך עם חברה של אנשים שחושבת אחרת.

כ"ו אדר א' התשע"ו

מה, יאיר לפיד הזה? ששון שואל, והמלים אדישות עם נגיעות של בוז. הוא כמו

מה, יאיר לפיד הזה? ששון שואל, והמלים אדישות עם נגיעות של בוז. הוא כמו לחמניה של בורגר ראנץ׳: אין לו טעם. הכי אתה צריך להיזהר מאנשים כמו מר בלורית. אנשים כאלו חושבים שהכל זה גם וגם, הוא מפורר בין ידיו עלים יבשים ושופך לקערה. וגם וגם זה הכי גרוע.

כ"ב אדר א' התשע"ו

[אמ;לק - @יהודה התפלמס עם @צור ארליך וטען ששירה היא לא כתיבה אלא קריאה

[אמ;לק - @יהודה התפלמס עם @צור ארליך וטען ששירה היא לא כתיבה אלא קריאה: לא משנה מה אני קורא אלא האם אני שם לב לעודפות של הטקסט. לעניות דעתי זה טיעון שגוי: אם נמשיך אותו הלאה, אדם הוא לא חי בעל נשמה, אלא מי שאני מדבר אתו, יהיה זה פסל, קיר או מנורת הלילה שלי.] יש הרבה דברים בעולם

כ"א אדר א' התשע"ו

ופעם עדו החליט למרוד בזה שכולם מדברים על מה שסביב ולא על הדברים

ופעם עדו החליט למרוד בזה שכולם מדברים על מה שסביב ולא על הדברים החשובים באמת. נניח כשהוא ראה בית עם גג אדום ויונים הוא דיבר על כמה הוא יפה ולא על השווי שלו באירו. לזמן מסוים היה אחלה לצאת אתו אם רצית לדבר על משמעות החיים, להשתפך על רגשות או סתם להיות מאד מאד רומנטי.

י' אדר א' התשע"ו

Loading