גם בעולם האמיתות יש מעין 'יש' יסודי שיכול להתגלגל בפנים שונות. הוא יכול לדבר כשכל או כעובדות מדידות. הוא יכול להופיע כרגש, כרטוריקה, כאמנות או תרבות. הוא יכול לדבר כיחסי חברות, אהבה או שכנות. כתחושות כמו שנאה או תקווה. הוא יכול לדבר כמסורת או ניסיון חיים. 

כפי שטענתי בעבר, אנחנו רגילים לחשוב על דעות כסחורה ועל דיון כהעברת קופסאות ממדף למדף. אבל בפועל דעות - וממילא וויכוח - הם משהו אחר לגמרי.
חישבו על דעה כסוג של אור. אדם שטוען טענה מקרין אור החוצה. יש כמה וכמה פרמטרים לחוזק האור: האם האדם מסביר ברור; האם הדובר סוחף; כמה אני מעריך אותו; כמה הוא חשוב לי אישית. קיימים גם פרטרים רחבים יותר: כמה אנשים מחזיקים בדעה הזו, מה העצמה של הקבוצה - כלכלית, מוסרית, חינוכית, משפטית, פוליטית וכו'.
אי אפשר להתעלם מהאור. אם אתה פוקח את העיניים והוא חזק - אתה מסתנוור. אם תרצה להתחמק, תוכל רק לעצום את העיניים.