האם ידע מועיל לנו או פוגע בנו?

א. בכמה נושאים שונים אפשר למצוא גישה שטוענת נגד ידע ככלי להבנת העולם. לא באופן תיאורטי - תיאורטית ידע מוחלט מסייע לאדם. אבל באופן ממשי, אם הידע שלך לא מוחלט, ובעיקר אם הוא מאד חלקי, אשליית ההבנה יותר פוגעת באדם מאשר שהמידע מועיל לו.

ב. בהקשר הזה אוהבים לדבר על אפקט דאנינג-קרוגר: האנשים שהכי בטוחים בעצמם אינם מי שלא יודעים כלום וגם לא אלו שיודעים הרבה, אלא מי שיודעים קצת. כיון שהם יודעים קצת, הם חושבים שהם יודעים, בלי להבין שהם בעצם לא יודעים.

ג. אבל האסכולות הללו אומרות משהו חריף יותר מאשר אפקט דאנינג-קרוגר. לא רק אנשים מסויימים שלא למדו מספיק נפגעים מאשליית הידע: ישנם תחומי ידע בהם איש לעולם (ככל הידוע לנו) לא יוכל לדעת מספיק. תחומים בהם גם ואולי בעיקר האדם המומחה נמצא תחת אפקט דאנינג-קרוגר.

אסכולות כאלו קיימים לגבי כמה ועמה מדעים 'רכים': כלכלה, סוציולוגיה, היסטוריה וכדומה.

ד. אם הידע והאמפיריות לא עוזרים לנו, במה כן נשתמש? אפשרות אחת היא שכל ישר. אפשרות שניה היא לא למצוא דרך אחרת להבין, אלא להתמודד עם העובדה המוחלטת של אי הבנה. אי אפשר לחזות ברבור שחור, זה די בהגדרת המונח. אי אפשר לדעת, אבל אפשר להיערך אל הלא נודע. 

לכן נאסים טאלב מדבר על אנטי-שביר: אנטי שביר היא לא דרך לחזות ברבורים שחורים, אלא מִבניוּת שבתיאוריה תאפשר לך לשרוד אותם, בלי לדעת מתי ובאיזה אופן יגיעו.

ה. בעלי גישות כאלו מלגלגים על מומחים: אשליית הידע משתלמת להם. הם מקבלים תקציבים או כסף להשקעה בזכות המומחיות שלהם, רק שהיא אשליה. הם אמנם מכירים יותר את המאטריה, אבל ההבדל בינם לבין חקר האמת, גדול לאין ערוך מהפער בינם לאחרים. כמשל הראשונים: האדם לא באמת קרוב יותר לשמש מאשר הנמלה.

ו. רק שאם דבקים במבט ציני כזה אפשר לטעון גם הפוך: המורווחים הגדולים מגישות של אשליית ידע כמזיקה הם הלא-מומחים. אידיאולוגיה לפיה המומחיות מעוורת ועדיף על פניה שימוש בשכל ישר ואולי אפילו אנטי שבירות - נותנת את הכוח לבעלי השכל הישר (והרי לכל אחד יש שכל ישר, מלגלג הובס). אז ניתן לחשוד בגישה זו שהיא מוטה ובאה לתת כוח למי שמרגישים שהכוח נלקח מהם על ידי מומחים.

ז. במקום מבט ציני ואינטרסים, אפשר לדבר על האוריג'ין: למה, מראש, אלו הפכו למומחים ואלו לא?

בניסיון האישי שלי, אני לא מצליח להחזיק בראש ידע רב. כל פעם שאני מנסה לסקור דברים רוחבית הם נשמטים לי מהזכרון. אני זוכר דברים כשהם בעלי משמעות והם בעלי משמעות כשאני מעמיק בהם. המשמעותיוּת לא נבנית, עבורי, מאוקינוס של פרטים, אלא מנקודות עומק בודדות שיוצרות תמונה.

ח. ייתכן שעבור אנשים שונים ההבנה נוצרת באופן שונה. הרב מדבר בהקשר הזה על שמן זית מול שמן שומשומין. החכמה יכולה להבנות או מפרטים גדולים שכל אחד מהם מוציא כמות ניכרת של שמן, או מפרטים קטנטנים, שכל אחד מוציא בקושי לחלוחית בלתי מורגשת, אבל שים עשרות אלפים ביחד, והרי לך שמן ואור.

ט. ייתכן שהאסכולות השונות הללו עובדות מכוח תווי אופי שונים. האם ניסיון ליצור מודלים בכלכלה עושה לך שכל או לא, האם לצלול בים הפרטים ההיסטוריים מסביר לך את המציאות או מערפל אותה, וכך הלאה.