אנפין

לא כל אנפין נולדו שווים

נושאים באתר

כבודה של מלכות ואלימות סמלית

הכוח החשוף, הפיזי, מקרין עלינו על ידי סמלים מסמלים שונים: מדים של שוטר, צ'קלקה, דוכן השופט וכן הלאה. כל הסמלים האלה יוצרים מארג שמסמל את הכוח הפיזי - אבל גם חוצץ בינינו לבינו. אוי לנו אם כל דו"ח חניה היה נגבה רק באמצעות בריונים עם אלות.

כ"ח טבת התשפ"א

פי.סי.: חבלי הלידה של שיבה למוסר פוזיטיבי

אדם שנולד לתוך האיזון בו הוא חש דחף מוסרי לפעול שמרוסן על ידי מנגנוני התחשבות באחרים - מסכין עם המצב. המתח הוא חלק מובנה בחייו.

ט"ו טבת התשפ"א

בשבח הדיכוטומיה

כשצועקים לך "תחשוב מהר!" וזורקים אליך חפץ, כנראה תתפוס אותו ביד החזקה שלך, גם אם אתה משתמש בשתיהן. כשיפגעו בזכויות האדם המועדפות עליך תרוץ לבג"ץ (במקרים אחרים תשלח הודעת נזיפה בעיתונות).

י"ג טבת התשפ"א

האם כל פרנסה היא צורך מוחלט

ילדים שההורים גידלו אותם עם פחות חשבון ואנגלית ויותר משנה וגמרא (ויראת שמיים) לפעמים מתלוננים, או עותרים לבג"ץ, שזו לא דרך לגדל ילדים

ט' טבת התשפ"א

מחירים של חינוך לא דוסי

אם לא תסליל אנשים להיות אידיאליסטיים, תרוויח כל מיני דברים. האם עצרת לחשוב מה תפסיד? יש פנטזיה שבמקום חברה בה כסף 'פחות חשוב' ושיחת שכר היא פאדיחה, תהיה לנו מין חברה נינוחה בה אנשים יחשבו וידברו *גם* על כסף. רק שיש סיכוי לא רע שזו תהיה חברה בה אנשים יחשבו *רק* על כסף. 

ח' טבת התשפ"א

האם לגלות או לעמעם

האם לספר לאנשים את כ----ל האמת על החיסון? א. האמת מורכבת. אף פעם אין מאה אחוז. מדע הוא לא מאה אלא תשעים וחמש אחוז. אף פעם אין קונצנזוס שלם ותמיד תהיינה תהיות. גם לגבי רכבים שאתם נוסעים בהם, הפלאפונים שאתם מדברים בהם, כל תרופה בת מאה שאתם לוקחים. מדע לא עובד בוודאויות מוחלטות אלא בסבירויות. גבוהות, אבל סבירויות.

ה' טבת התשפ"א

קורונה וריכוך ראש גשר

א. אז מה אומרים - נתניהו והקורונה - יעזור לו או יפגע בו? אולי הוא ירד בגלל הטיפול הכושל במגפה או שיגיעו חיסונים והמחנה שלו יסלח לו? האמת שזה סתם קליק-בייט זול בדרך לשאלה שאני תוהה עליה עכשיו: בעזרת ד' בקרוב יגיעו החיסונים. רוב מספיק של האוכלוסיה יתחסנו. מה אז?

א' טבת התשפ"א

ומנגד, בשבחי התבונה

א. אחרי שדיברנו בשבח האמפיריציזם, בואו נדבר גם בשבחי התבונה. התבונה עלולה להשאר כלואה בתוך עצמה, והניסיון הוא מי שמחלץ את האדם. השכל כלוא בהנחות היסוד שלו והמציאות מחלצת אותו מהן. כך אוהבים לטעון.  אבל גם לניסיון יש נקודת תורפה: הוא מדבר תמיד על מה שיש וממילא לא על מה שיכול להיות.

כ"ט כסלו התשפ"א

ממה להיות מופתע

א. יקיר הפיד, דביר לרר, תיאר לאחרונה אמפיריציזם (ביסוס תפיסת העולם על ראיות) בצורה יפה: אמפיריציזם היא המוכנות להיות מופתע מהמציאות.

כ"ז כסלו התשפ"א

על *יכולת* ועקרון ההפרכה

א. במשך השנים, היו לי הסברים רבים על הקב"ה, התורה וגם על עצמי. רבים מהם מלווים אותי עד היום אבל רבים גם נטשתי. אינני האיש שהייתי. חלק מהטיעונים נטשתי כשהתבררו לי עובדות חדשות, שהכריחו אותי לנסח דברים אחרת. אבל חלק מהדברים שאמרתי אז אני יכול להגיד גם היום. רק שזו אשליה: אולי אני יכול. אבל אני לא יכול.

כ"ב כסלו התשפ"א

משמעותה של ידיעת העתיד של הנביא

כשריה"ל מפרט את מעלות הנביא הוא מתאר אותו כמי שמודיע את העבר ואת העתיד. זה מוזר כי ידיעת העתיד היא פלא אבל ידיעת העבר היא כמעט טריוויאלית. למה לכרוך אותן יחד? נכון שהרבה דברים נשכחים ורישום ההיסטוריה פעם היה פחות מפותח. עדיין כל אחד יודע את העבר ולגבי עבר רחוק יותר יש ספרים ומסורות. ידיעת העתיד היא נס

י"ז כסלו התשפ"א

מדע ואנטי אינטלקטואליות

ההשתלטות של מדעי הטבע על טירת המונח 'מדע' מותירה אותנו בלי מונח שיתאר גופי ידע לא מבוססי ניסויים. כשמדעי החברה מכנים את עצמם מדע, רוטנים מדענים 'אמיתיים' מתחת שפמם. שכן ידוע שמדעי החברה נסמכים הרבה על ניסוים איכותניים, ושרוב מוחלט של ניסויים במדעי החברה לא היו ניתנים לשחזור. אז הם לא מדע.

ט"ו כסלו התשפ"א

בין אינטלקטואליות שכנגד לאנטי אינטלקטואליות

אפשר לתקוף תפיסות מחשבתיות בשני אופנים: לטעון שהן חושבות בצורה מוטעה (וצריך לחשוב אחרת), או לטעון שהטעות היא עצם הניסיון לחשוב (צריך פחות לחשוב ויותר, נניח, לעשות). בהתאמה, אינטלקטואליות-שכנגד מול אנטי-אינטלקטואליות

י' כסלו התשפ"א

למה קשה לכתוב בהיר

תארו לעצמכם שאתם צריכים לאזן מקל על הראש. קשה אבל אפשרי, לא? ומן הסתם אם תתאמנו מספיק זה יכול להפוך לטבע שני. עכשיו, תארו לעצמכם שאתם עדיין עם מקל על הראש, ומישהו תולה בצד אחד קולב עם שמלה ועל הצד השני מעמיד חתלתול. קצת יותר קשה, לא?

ו' כסלו התשפ"א

כשבשבח ההסתגרות מביס את עצמו

רק שזה המקום בו #בשבח_ההסתגרות מביס את עצמו. כי אם עצם הידיעה למשהו משנה את האדם ולא בהכרח לטובה, אולי עצם החשיפה למישורים הנסתרים משנה את האדם? אולי מי שמכיר בהם הופך להיות פגיע יותר כלפיהם ודווקא מי שמתהלך במישרים ניצל, אולי תומת הישרים תנחם?

כ"ח חשון התשפ"א

איך בכלל אפשר לדון

ככל שהמכנה המשותף מצטצמם, לכאורה הדיון מאבד את חיוניותו. מה כבר תטען כשהנחות היסוד של היריב לא משותפות איתך? עבורך אי התבוללות היא ערך, עבורו היא התנגדות להתבוללות היא גזענות. לכאורה מי שלא שם לב לחוסר הנחות יסוד משותפות, יהפוך לצעקן מתלהם. מי שכן שם לב לזה - יאבד את חיוניות הוויכוח.

כ"ה חשון התשפ"א

זהות, זכויות של ציבור ובחירות אלקטורליות

רק שהתנגדות עקרונית למדינה חותרת תחת רצון אנושי נפוץ: להיות שייך, להיות בעל זהות, חלק מחברה מובחנת, ושלחברה הזו תהיה זכות לאוטונומיה, כפי שלאדם יחידי יש. במלים אחרות, ההצדקה למדינה היא בזה שישנו רצון אנושי לישות מדינית.

כ' חשון התשפ"א

מלמעלה למטה, מלמטה למעלה - ובחירות במדינה דמוקרטית

אבל אנחנו מתרגשים מאד מבחירות, הרבה יותר מיום לימודים באוניברסיטה. זה לא כי אנחנו באמת מבינים מהי ממשלה אלא מסיבה אחרת. אנחנו מתרגשים ממדרגות גבוהות כי הן מייצגות אתוס

ט"ז חשון התשפ"א

בירה דולקת - טבע העולם ומעשה האדם

ישנה גישה הקוראת ל"שיבה אל הטבע". לדוגמה, לאכול רק קמח מלא ולא לבן  זאת למרות שגם קמח כזה עבר תהליך מלאכותי של טחינה. למה אכילת חיטה טחונה הוא חזרה הטבע? אפשר לתרץ שקמח מלא איננו טבעי לחלוטין, אבל הוא טבעי יותר מקמח לבן. אלא יש עוד הרבה דברים מלאכותיים הנראים בעינינו כטבעיים - אף שאנחנו יודעים שהם נעשו בידי אדם. כסא הוא מלאכותי, ואיש לא קורא לחזור לשבת על סלעים כיון שהם "טבעיים יותר". מדוע?

י"א חשון התשפ"א

ספרים צבעוניים ויַתירות

אני לומד ספר, ובעיקר בחברותא (או עושה עליו חזרות) כשיש בו יתירות. יתירות היא תכונה של ספר, בו כמו הנסיך הקטן, ולהבדיל, כל פעם שאני חוזר אליו אני מוצא בו טעם חדש. יש בו משהו מעבר לתוכן ולהבנה הראשונית - ואפילו השניה. הלימוד לא מסתיים כשאני מבין מה הוא אמר אלא מה הוא *אמר*. הבנה כזו מתחדשת תדיר.

ל' תשרי התשפ"א

גישוש, תחושה וכור ההיתוך

במלים אחרות, כשתבניות החשיבה שלנו לא יכולות לעבוד, כי המצב מורכב מדי, אנחנו צריכים לפנות למקום בסיסי יותר, בו אתה עושה את הצעד הבא בלי תוכנית ארוכת טווח. הפתרון נוצר מתוך שהרבה אנשים עושים, כל אחד במקומו, את הצעד המתבקש הבא

כ"ד תשרי התשפ"א

האפסנאי, הקצין והמסננת

א. ב"תיאום כוונות" מתאר הרב סבתו איך בפרוץ המלחמה, כשהם מתכוננים לעלות לחזית, אפסנאי אחד חוסם בגופו את מחסן כלי הנשק ומסרב לחלק עוזים כי נגמר לו הדיו בעט. כשהוא הולך להשיג חדש, מגיע קצין, שובר ארגז נשק ומורה לחיילים לקחת עוזי בלי טופס רח"ל.

כ"ג תשרי התשפ"א

נעבור את החורף

בסגר הקודם עוד אמרנו לילדים "מה, זו חוויה מיוחדת, תספרו עליה לילדים שלכם כמו שאנחנו מדברים על מלחמת המפרץ". (- "אף פעם לא סיפרתם לנו על מלחמת המפרץ"). היום אני כבר חושב שזו השוואה חיוורת. הקורונה היא במשפחה של התקופות הקשות באמת. בשכונה של מלחמות עולם. נכון, היא הרבה הרבה פחות חמורה, יותר כמו בן דוד שני צולע ומגמגם של מלחמות העולם. אבל זו קבוצת הייחוס הנכונה. זנב לאריות, לא ראש לשועלים.

ו' תשרי התשפ"א

ניפלה ביד ה'

במלחמה, האסון בא מידי אנשים אחרים, והשתדלות שלנו יכולה למנוע אותו, או להקטין אותו. ברעב האסון בא מהטבע ואי אפשר לנצח אותו אבל אשר בעשיה שלנו להתמודד איתו ככל הניתן. במגפה האסון בא מהפעילות שלנו עצמה. רעב ומלחמה הם אירועים בהם האסון נתון והפעילות האנושות נאבקת בו. מגפה היא מצב בו הפעילות האנושית עצמה היא האויב.

ג' תשרי התשפ"א

הטרמה בספרות ובתרבות

זה מעניין כי יכולנו לומר אחד מהשניים: לא היתה ספרות בלשית לפני המאה התשע עשרה. היתה ספרות בלשית מאז ומעולם, השאלה היא רק במינונים. ההתעקשות שיש הטרמה מנסה לתפוס את המקל משני קצותיו. תופעה מהדהדת עוד לפני הופעתה. למשהו יש היסטוריה אבל גם פרהיסטוריה; הוא קיים עוד לפני הופעתו.

כ"ה אלול התש"פ

הבלעות בכלל - ב'

וכאן אנחנו מגיעים שוב לשאלה: איפה ואיך מתגלה הכלל הגדול שאנחנו שואפים לעומק ולפשר שלו. מי שמתרכז בתופעה כמו מסירות נפש וצבא בעצם מחפש מקום בו הגודל מתגלה בכך שהאדם מתבטל ונמחק. יש כיוון אחר: לחפש איפה הגודל מתגלה בתוך העשיה והתוכן האנושיים עצמם. בתוך מחשבה, רצון ורגש.

ז' אלול התש"פ

היבלעות בכלל - א'

כל השמה של אדם במערכת גדולה יותר ממנו כוללת כמעט בוודאות נקודת קצה בה הוא מאויין. ביהדות לדוגמה ישנן עבירות של ייהרג ואל יעבור: יש דברים ששוה למות עבורם. החיים הפרטיים שלך נדחים בפני דבר גדול יותר. לענ"ד אין טעם לנסות להתכחש לזה, אבל צריך להזכיר מה האלטרנטיבה

ו' אלול התש"פ

שיעור א' יקר

הרשה לי להשמיע באוזניך קול אחר: ישיבה היא מהפכה, והיא אמורה להיות כזו. בתקופה אחרת ותרבות שונה אולי היא היתה פחות מהפכנית, אבל אתה חי כאן ועכשיו. כאן ועכשיו היא שונה מאשר החוץ. היא לא מחפשת שורה תחתונה ובטח לא שורת רווח. קצב ההתנהלות שלה עדין יותר. היא לא תתן לך שום דבר אלא תתבע ממך להשתנות.

א' אלול התש"פ

בין לחיים במבוי - חשיבה אנליטית ודימויית

לענ"ד המאד ענייה, רואים כאן התנגשות בין חשיבה אנליטית, שמגדירה, יוצרת היררכיות, ומסיקה מסקנות בהיסק אנליטי. בחשיבה כזו, רשות הרבים חמורה מכרמלית, וזה מה שחשוב. לעומתה מופיעה הסתכלות שנייה, של דימוי או אימאג'. בהסתכלות כזו, הציור של שטח צר של כרמלית בין רשות הרבים לרשות היחיד הוא ציור "לא נכון", ואילו בין הלחיים כממשיך את הכרמלית שלידו הוא ציור "נכון". קושיית הקל וחומר פחות מטרידה את התפיסה הזו.

כ"ט אב התש"פ

לא קפיטליסט ולא סוציאליסט

האם אפשר להיות גם לא קפיטליסט וגם לא סוציאליסט? מה האלטרנטיבה שלך? אתה יכול לטעון שאתה לא בעד אף אחד, אבל בסוף יש לך עמדה. הרי יש לך עמדה על סוגיות כלכליות: האם נכון יותר מסים ותכנון מרכזי או כמה שפחות מסים וכמה שיותר בחירה? אז בסוף אתה קפיטליסט או סוציאליסט או קומוניסט או אנקאפיסט.

כ"ח אב התש"פ

סקיילביליות והפרדת רשויות

כלי רכב יוקרתיים חדשים הם (הרבה פעמים) סוג של ג'יפ. הם מסיביים בהרבה, חזקים בהרבה וממילא שומרים על הנוסעים יותר. הצד האפל שבזה הוא שהם מסוכנים יותר למי שהם יפגעו בו. זה לא מדויק עד הסוף כי אם הם יתנגשו בג'יפ יוקרתי מודרני, שני הצדדים אולי יאזנו זה את זה. כלומר ההתנגשות מסיבית יותר אבל כלי הרכב בטיחותיים יותר. אז הגענו מחדש לאיזון, פשוט בנקודה יותר גבוהה. אלא שלא לכולם יש כסף לג'יפ מודרני ומגניב כזה. ה"מלכה האדומה" בין בעלי הג'יפים משאירה אולי אותם באותה רמת הגנה, אבל מטילה יתר סיכון על בעלי פרייבטים רגילים, אופנועים והולכי רגל.

כ"ו אב התש"פ

על מקררים ואיזון

מה שיפה במצב השלישי הוא שהוא מאוזן תמיד. בין אם ידחפו את המקרר שני אנשים מכל צד, שלושה אנשים, מאה אנשים (לא יודע איך מאה אנשים יכולים לדחוף מקרר אבל הבנתם את הרעיון) - המקרר עדיין לא יזוז מילימטר.

כ"ג אב התש"פ

סקיילביליות ביכולת ההטמעה של חברה

כשחברה מטמיעה לתוכה בודדים מחברה אחרת - עם נורמות, ערכים והרגלים שונים משלה - פעמים רבות הם יישרו קו איתה ועם הנורמות שלה. אבל גם כשהם יישרו קו, הם לא בהכרח יהפכו להיות בשר מבשרה. לכן יכולת ההטמעה של חברה איננה סקיילבילית.

כ"ב אב התש"פ

תרנגולתא דרבי אבא וקולייס האיספנין - בין א"י לבבל

הדוגמה שמביאה הגמרא למה שבא בחמין בערב שבת היא תרנגולתא דרבי אבא - תרנגולת שבושלה עד שנימוחה לגמרי, והיא מעין מרק עוף לרפואה. באופן צדדי, תרנגולת זו משתתפת במתח בין בין בני בבל לבני מערבא. בכשרבי יוחנן  מזלזל בכותח הבבלי ורואה בו דבר מאוס, מתקיף רב יוסף בחזרה -  מה, תרנגולתא דרבי אבא יותר טובה?

כ' אב התש"פ

בין אדם לעצמו

גילוי עריות הוא פגימה בכוח שתפקידו להוליד צאצאים, המשך האדם הפרטי לדור הבא, ובזה לקיים את המין האנושי בכללותו. הולדת ילד לא מבטיחה שהוא יהיה אדם טוב כלפי אחרים או כלפי שמים. כלומר היא לא מתעסקת בשאלה מה יעשה האדם, אלא בעצם הופעתו. בדומה לדיני עריות, דיני כשרות סובבים סביב אכילה - פעולה שתכליתה המשך קיום האדם הפרטי. היא לא עוסקת במה יעשה האדם אלא בעצם היותו. המצוות הללו מבהירות שלעצם קיום האדם יש משמעות מוסרית עוד לפני השאלה מה היחס שלו לבני אדם אחרים או לקב"ה. עצם היות האדם יכול להיות חיובי או שלילי.  

י"ג אב התש"פ

אנשי קש, תמרורי אזהרה ורטוריקה של מהפכנים שמרנים

אם אתה קפיטליסט אתה עלול להגיע לשנאת בעלי פנסיות תקציביות, אבל לא בהכרח. אם אתה הומניסט-אוניברסליסט אתה עלול להגיע לבגידה במדינה, אבל לא בהכרח, אם אתה דתי לאומי אתה עלול לשעבד את הקודש לחול אבל לא בהכרח, וכן על זו הדרך.

ג' אב התש"פ

בין מצוי לרצוי

אלא שלאנשי מעשה אורבת סכנה הפוכה: לבלבל בין מצוי לרצוי. בלבול בין מצוי לרצוי קורה כאשר מרוב שאני דן על מה אפשר לעשות, אני שוכח שאידיאלים, כמעט בהגדרה, אינם נמצאים בתחום האפשר, אלא מעבר לו. אני מסרב לדון ולחלום על מה שלא ניתן לעשיה כרגע. יתרה מזו - אני זועם על אלו שכן דנים. 

א' אב התש"פ

הכסיל והרופא

ריה"ל תפס את המציאות במלוא הרוחב המהמם שלה. יש מרחב של זמן ומקרים ואנשים ותרבויות ורגישויות ומזג אוויר ועונות השנה ומצבי רוח - 

כ"ב תמוז התש"פ

קודש וחול

קודש וחול מתארים שני סוגים של מערכות יחסים בין הקב"ה לעולם: בקודש הקב"ה מתגלה ובחול הוא מסתתר.

כ"א תמוז התש"פ

קשתות רומאיות והסכמה תרבותית

מערכות כאלו הן כמו שרטון בנהר. הוא יכול להתחיל מכמה מקלות שהסתבכו יחד, אבל יכולת הגדילה שלו חזקה בהרבה. עם הזמן יכול להיערם עליו סחף, צמחים מכים בו שורשים והמבנה כולו הולך ומחזק את עצמו למרות שתחילתו מעורערת

ג' תמוז התש"פ

האם ידיעה היא בלתי הפיכה?

כי לא די שדעה תישמע באוזניי האדם, או שהוא יתוודע לרעיון. הדברים צריכים להרשים אותו, להיות רלוונטיים עבורו באיזושהי צורה.   

א' תמוז התש"פ

קיום, שלימות, עונג

החלוקה המה"רלית הזו לא מחוייבת ודווקא לכן אני ממש אוהב אותה.  שני הקצוות ברורים: אכן יש סף מינימלי בלעדיו האדם לא יכול להתקיים. ואכן אפשר להוסיף מעליו עוד ועוד עונג. אבל הפאזה האמצעית, שלימות, היא מושג חמקמק.

ל' סיון התש"פ

נס גלוי כהוכחה

בגישה של הוכחה מהנס יש בעיה: היא וודאית מדי. היא לחלוטין משכנעת אבל דווקא בגלל זה היא חיצונית לאדם, מונחתת עליו כמו פטיש חמש קילו. זה היה עובד אם האדם היה רובוט, מכונה חישובית חסרת עולם פנימי. אבל כיון שלאדם יש עולם פנימי, שכל יבש בלבד פועל עליו לזמן קצר.

כ"ט סיון התש"פ

מטרתן של המצוות

א. מהר"ל מתעקש שמטרתן של המצוות איננה לעשות טוב לעם ישראל. כלומר הן וודאי פועלות טוב, אבל זו לא מטרתן. אפשר לחשוב שמהר"ל מנסה למנוע היווצרות של עמדה אגוצנטרית: אם נאמר שהמצוות הן לטוב לאדם, האדם יהיה מרוכז בעצמו ויחשוב שהוא כל העולם.

כ"ז סיון התש"פ

האם ישנה עמדה ליהדות

אני לא עומד לטעון שליהדות יש בהכרח דעה אחת, וודאי שלא לטעון מהי אותה עמדה, אלא להתמודד עם הטיעון הזה שלצורך הנוחות נקרא לו הטיעון מן השונות. הוא אומר: היהדות טענה אלף טענות שונות בזמנים ומדמויות שונות. היהדות היא לא הרחקה מהגשמה או אל אחד או מצוות מעשית - כי תמיד תמצא מישהו מתוכה שאומר הפוך, שקרוב יותר לעמדתם של ___ מאשר למה שאתה טוען שהיא עמדת היהדות. רק שאת הטיעון הזה אפשר לטעון גם עלי: אני של לפני עשרים שנה שונה כל כך מאני של היום. למעשה, יש הרבה יותר אנשים שדומים לאני של לפני עשרים שנה, יותר ממה שאני של היום דומה לו. האם זה אומר שאין אני, שאין דבר כזה, יצחק?

כ"ד סיון התש"פ

הבנה כהקפה, הבנה כמפגש

יש דרך אחרת של הבנה. היא לא תופסת אלא פוגשת. היא מבינה שחכמה היא דבר רחב והניסיון לתפוס תמיד יגרום שבירה ואחיזה ברסיס קטן. לכן היא מעדיפה לעמוד אל מול ולהיפגש. גישה כזו מעניקה פחות שליטה ופחות מבחנים אמפיריים. אבל היא מסוגלת לדבר בשפת המרחב ולהקשיב לאינסוף.

כ"ג סיון התש"פ

אמת וחינוך

אבל אפשר להתבונן על כל הסוגיה באור שונה: האופן בו בני האדם תופסים את האמת הוא לא נספח שולי ומטופש אלא חלק מהאמת עצמה. אין אמת מול חינוך. החינוך הוא חלק מהאמת.

כ"א סיון התש"פ

דין, רחמים וחסד

רחמים היא תגובה למצבו של אחר: קשה לו אז אני מרחם עליו. חסד הוא לא תגובה למשהו אלא רצון שיהיה טוב בעולם, או במקרה שלנו: שיהיה עולם. לשדו של העולם, החומר הבסיסי ביותר שלו הוא עצם הקיום, והוא טוב וחסד.

י"ט סיון התש"פ

מחשבות ארוכות

אני רוצה להציע שמחשבות ארוכות מבינות בדומה לרוזנצוויג (להבדיל), ששאלות נפתרות על פני משך, על פני זמן. המחשבות הן ארוכות, בדווקא, כי תשובה מגיעה באורך, לא בחפירה מתמדת. בהיות ולא בסירוב עיקש לנוע עד שתגיע תשובה.

ט"ו סיון התש"פ

לכבודו של יום אני מביא מקור אהוב עלי מדרשות הר"ן, הן כי הוא שינה לי את מה שחשבתי בבורותי על מה ש"כל הראשונים" חושבים והן כי הוא מציג גישה אחרת מזו המקובלת (?) על מה זו רוחניות והיחס בינה לבין חומר.

י"ח אייר התש"פ

Loading