לכבודו של יום אני מביא מקור אהוב עלי מדרשות הר"ן, הן כי הוא שינה לי את מה שחשבתי בבורותי על מה ש"כל הראשונים" חושבים והן כי הוא מציג גישה אחרת מזו המקובלת (?) על מה זו רוחניות והיחס בינה לבין חומר.
אמל"ק - הר"ן משווה בין צדיקים להשראת השכינה בבית המקדש (!) ומסביר שמדריגה רוחנית משפיעה גם על הגוף ומותירה בו חותם גם כאשר האדם נפטר. הראיה שהוא מביא מסקרנת במיוחד - המטה של משה היה לשיטתו בעל מדרגה רוחנית כיוון שנעשו בו ניסים.
"יש בזה ענין אחר. והוא שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל. כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה. עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא... ולא בחייהם בלבד כי גם אחרי מותם. מקומות קברותיהן ראויין להמצע השפע שם בצד מן הצדדים. כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי. עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל (סוטה לד) שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם....
ואין זה מן התימה. כי הנה ראינו שאמר הש"י למשה ואת המטה הזה תקח בידך וגו'. הנה המטה הזה מפני שהיה בידו של משה בעמדו לפני הסנה וחל עליו מן הענין האלהי עד שנעשה בו האות הראשון. מפני זה אח"כ היה מסייע בעשיית האותות האחרות"
Loading
