(ללא כותרת)

אנדרדוס וחוזרים בתשובה

כהמשך לפוסט הקודם על חוזרים בתשובה ככלי חינוכי, נזכרתי במשהו שכתבתי על אחד המערכונים של אנדרדוס מהמופע האחרון (2)
במערכון (ספויילרים החל מעכשיו) מופיעה רבנית גנרית במופע גנרי של "הייתי חילוניה עמוק בבוץ ראיתי את האור חזרתי בתשובה".

במקום הביקורת הקלאסית על התופעה, אנדרדוס לוקחים את המערכון לכיוון שונה: הולך ומסתבר שהשרצים מהעבר של הרבנית אינם בילוי במסיבות סמים והדוניזם 'תל אביבי' - אלא אלימות, שוד וגניבה. כשהמנחה המופתע הולך ונלחץ מהסיטואציה עולה השאלה: למה בעצם להביא חוזר בתשובה שנאף זה סבבה אבל כזה שגנב ורצח לא? הרי שניהם חזרו בתשובה?

אפשר לענות שמול רצח ושוד אין לעולם הדתי מאבק - כולם מסכימים שזה בעייתי - ולכן חוזרים בתשובה שיבואו ויתארו שלרצוח זה לא כזה סבבה לא מספקים שום תחמושת לדיון.

זה נכון אבל נדמה לי שיש מימד נוסף: כשמביאים חילוני כופר שחזר בתשובה, יש לזה אפיל מגניב וחתרני, שנשאר בו גם כשהוא חוזר בתשובה. והאפיל הזה בא *מאותם המעשים מהם באנו להזהיר*.

לא פחות מזה: בעצם בעצם אין לנו באמת רתיעה מהיותו חילוני לשעבר. האמת שזה דווקא סבבה לנו. מכאן הסלחנות כלפיו לעומת חוזר הסלחנות כלפי אדם אלים אף על פי ששניהם חזרו בתשובה.

אין לי מושג אם אנדרדוס בכלל חשבו על זה, כי זו ביקורת מובלעת, אבל אם כן זו הביקורת היחידה במופע שהיא, נאמר, יותר בכיוון דוסי.