פוסטים בנושא מפייסבוק

אפשר לתאר שתהליך ההסבר הוא בניית פירמידה. האבן התחתונה ביותר היא זו שלא מצריכה עבורנו נימוק אחר. שהיא מצדיקה את עצמה.
הנקודה החשובה היא שעבור אנשים שונים, ההסברים מצדיקים את עצמם הם שונים. יש מי שמרגיש ש"גבריות" מוסברת בצורה הטובה ביותר על ידי מבני כוח ואחר מרגיש שמהות גברית היא הסבר טוב.

הרבה פעמים כשאנשים מתארים שחשיבה "לכודה בתוך עצמה" הם מתכוונים שהיא לא קשובה למציאות ומשתנה בעקבותיה. מהי המציאות אליה צריך להקשיב? כל אחד מאמץ משהו שהוא "המציאות" ולו צריך להקשיב: הוגים גדולים; מוסר מקובל; דעת הציבור; 'קומון סנס'; מנהגים ונימוסים; המודרנה; האופנה האחרונה; המדע המודרני; ועוד ועוד

א. איך נכון לנהל זוגיות? 
אפשרות א': לקום כל בוקר ולהחליט שאנחנו ממשיכים לחיות ביחד. 
אפשרות ב': להתחתן - כלומר להיכנס למחויבות בה ברור שאנחנו ביחד כברירת מחדל, ומי שרוצה לצאת יופעלו כנגדו סנקציות.

האם לשלם להייטקיסט משכורת של שלושים אש"ח לחודש הוא צדק?

א. יש לי טריאלד ניטפוקים לגבי הסבב השבע-עשרה שלי נגד דתיי הקפיטליזם. אולי אפילו אפרט בהמשך. כרגע רק הדבר שהכי מחרפן אותי:

א. מה ההבדל בין מעשים טובים למידות טובות? או אולי - למה בכלל צריך *מידות* טובות? לכאורה, אין צורך שאדם יהיה נדיב: די שיעשה מעשים נדיבים. אין צורך שיהיה סבלן, די שינהג בסבלנות. מה נותנת לנו מידה שאין במעשה?

איזה מעשה הוא מוסרי?

א. אפשר לומר שמעשה הוא טוב כאשר התוצאה שלו טובה. אם שיקרתי כדי למנוע ממישהו להפסיד כסף. עשיתי מעשה טוב. אהיה פרובוקטיבי: אם שיקרתי לתלמיד שלי כדי שיישאר שומר תורה ומצוות, עשיתי מעשה טוב.

הקפיטליזם טוען שכשכל אחד פועל לטובת עצמו, רווחת הכלל עולה. בוא נניח שזה נכון - האם זה בהכרח מוסרי? אם כל אחד עושה רק לטובת עצמו, אין כאן 'מי' שעושה את המעשה המוסרי. אז התוצאה היא רווחה, אבל אין כאן מוסר. זה כמו לטעון שנפט הוא מוסרי.

א. האם העמדה הפוליטית שלנו משפיעה על מה מצחיק אותנו? ואם היא משפיעה עלינו, האם זה אומר שאנחנו יבשנים חנוֹיְיקִים שנותנים לדעות שלנו להחריב את חוש ההומור?

אולי צריך לחלק בין שתי השפעות שונות של הדעות על חוש ההומור. שני דברים שונים לצחוק עליהם.