א. הטעות היחידה שלי היתה שפתחתי בשאלה "האם הקפיטליזם מוסרי?" ואז התקפתי היבט אחד, לא מחויב, בתוך מכלול התפישות והדעות הקפיטליסטיות.
אבל זו לא לגמרי טעות.
כי אכן יש מכלול של תפישות שונות שנקראות קפיטליזם, והאוחז בא' לא מחזיק בב'. אפשר לצדד בקפיטליזם מצדדים פרגמטיים, מוסריים או אידיאולוגיים.
אבל אחת ההשלכות ב"מכלול" הוא שאנשים לא עובדים כמו מחשבון דעות. עצם הקיום יחד, אפילו שסיבות המגורים באותו המקום שונות בין אדם לאדם - עדיין מגורים ביחד משפיעים אחד על השני. בטח כשיש אויב משותף להילחם בו.
כך שאדם מתחיל מתמיכה בקפיטליזם נניח כי הוא נגד מכון התקנים - אבל עם הזמן, בדיפוזיה, הוא עלול לשנות את דעתו גם באספקטים מוסריים.
ב. לפני כמה זמן יצא לי להתווכח עם פרח קפיטליזם צעיר. הוא טען שמי שחי בצמצום כדי ללמוד תורה, או לעסוק במפעלי חסד - במלים אחרות, כל מי שלא ממצה את מלוא כושר ההשתכרות שלו - הוא אדם לא אחראי ולא מוסרי, שתמיד ייפול לעול על הסביבה. אידיאליזם זה פיכסה, כי הוא גורם לאדם לחיות בחוסר אחריות.
עכשיו, קיצונים יש בכל דעה, ואין מביאים ראיה מן הפנאטים. אבל כהדגמה דמגוגית, הוא מבטא במוקצן הלך רוח שגם מחלחל דרך האופנה החדשה של להיות קפיטליסט, ואפילו מטעמים פרגמטיים.
ג. בהלך רוח הזה, היות עשיר הוא היות מוסרי. כיון שנכון להיות עצמאי ולבנות את חייך בידיך (דבר שאני מסכים איתו לחלוטין) חיים שלא משועבדים לחלוטין לביסוס החיים החומריים של האדם הם אנטי מוסריים.
בדומה לכך, הדגשת ה"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", עלולה בקיצוניותה להשכיח ש"השם אלוקיך נותן לך לעשות חיל". כל טענה שלא כל מה שהשגת הוא פרי העמל שלך, וייתכן, רק ייתכן, שחלק מזה קיבלת בלי מאמץ - הופכת להיות כפירה בעיקר¹.
ג. בשלישית - את הקומוניזם/סוציאליזם נהוג להאשים בשנאת העשירים. כנגד, קפיטליזם עלול להידרדר (ורואים את זה ברטוריקה) לשנאת עניים. נכון, אפשר להיות קפיטליסט ולתרום הרבה צדקה². אבל אם העיקר הוא לבנות את עצמך בעצמך, כל מי שעני - אלא אם כן הוא עיוור, חרש, גידם ופגוע ראש - הרי זה באשמתו ואיך הוא מעז ליפול לעול על הציבור. אם לפי אותו בחור שהזכרתי למעלה ר' אריה לוין הוא אדם לא מוסרי - מה תהיה הגישה כלפי מישהו שהוא אפילו לא תלמיד חכם ובעל גמילות חסדים?
אז נכון, הריטוריקה מתרכזת הרבה בדמויות שקל לשנוא (כמו ועדי עובדים ופקידים נצנצנים) אבל כל רטוריקת שנאה מעדיפה להתרכז בקריקטורות הכי מוקצנות של הצד השני.
ד. אני לא קפיטליסט. גם לא סוציאליסט. בכלל, אני סבור שיש מכנה משותף בין שתי הגישות: המחשבה שבמבנה כלכלי זה או הופכי לו, טמון הפתרון לקשיי האדם והדרך שלו לגאולה. (שוב, זה לא בהכרח נאמר, אבל שימו לב לרטוריקה). מה שמטריד אותי מראש ועד סוף איננה השאלה הכלכלית, אלא התפיסות הרוחניות והמוסריות. מהספקט הזה, אני מזהה סכנה של שחיקה לרעה בגל הקפיטליסטי החדש והנוצץ. כנגד זה אני מתקומם.
______
1.בניגוד לשמועות, האמירה "לא כל מה ששלך הגיע לך במאמציך" *לא* שקולה לאמירה "ולכן מגיע לי לקחת ממך אותו"
2. אגב, אפשר גם לתמוך במדינת רווחה וגם לתרום באופן אישי הרבה צדקה, ג'אסט סייניג
אבל זו לא לגמרי טעות.
כי אכן יש מכלול של תפישות שונות שנקראות קפיטליזם, והאוחז בא' לא מחזיק בב'. אפשר לצדד בקפיטליזם מצדדים פרגמטיים, מוסריים או אידיאולוגיים.
אבל אחת ההשלכות ב"מכלול" הוא שאנשים לא עובדים כמו מחשבון דעות. עצם הקיום יחד, אפילו שסיבות המגורים באותו המקום שונות בין אדם לאדם - עדיין מגורים ביחד משפיעים אחד על השני. בטח כשיש אויב משותף להילחם בו.
כך שאדם מתחיל מתמיכה בקפיטליזם נניח כי הוא נגד מכון התקנים - אבל עם הזמן, בדיפוזיה, הוא עלול לשנות את דעתו גם באספקטים מוסריים.
ב. לפני כמה זמן יצא לי להתווכח עם פרח קפיטליזם צעיר. הוא טען שמי שחי בצמצום כדי ללמוד תורה, או לעסוק במפעלי חסד - במלים אחרות, כל מי שלא ממצה את מלוא כושר ההשתכרות שלו - הוא אדם לא אחראי ולא מוסרי, שתמיד ייפול לעול על הסביבה. אידיאליזם זה פיכסה, כי הוא גורם לאדם לחיות בחוסר אחריות.
עכשיו, קיצונים יש בכל דעה, ואין מביאים ראיה מן הפנאטים. אבל כהדגמה דמגוגית, הוא מבטא במוקצן הלך רוח שגם מחלחל דרך האופנה החדשה של להיות קפיטליסט, ואפילו מטעמים פרגמטיים.
ג. בהלך רוח הזה, היות עשיר הוא היות מוסרי. כיון שנכון להיות עצמאי ולבנות את חייך בידיך (דבר שאני מסכים איתו לחלוטין) חיים שלא משועבדים לחלוטין לביסוס החיים החומריים של האדם הם אנטי מוסריים.
בדומה לכך, הדגשת ה"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", עלולה בקיצוניותה להשכיח ש"השם אלוקיך נותן לך לעשות חיל". כל טענה שלא כל מה שהשגת הוא פרי העמל שלך, וייתכן, רק ייתכן, שחלק מזה קיבלת בלי מאמץ - הופכת להיות כפירה בעיקר¹.
ג. בשלישית - את הקומוניזם/סוציאליזם נהוג להאשים בשנאת העשירים. כנגד, קפיטליזם עלול להידרדר (ורואים את זה ברטוריקה) לשנאת עניים. נכון, אפשר להיות קפיטליסט ולתרום הרבה צדקה². אבל אם העיקר הוא לבנות את עצמך בעצמך, כל מי שעני - אלא אם כן הוא עיוור, חרש, גידם ופגוע ראש - הרי זה באשמתו ואיך הוא מעז ליפול לעול על הציבור. אם לפי אותו בחור שהזכרתי למעלה ר' אריה לוין הוא אדם לא מוסרי - מה תהיה הגישה כלפי מישהו שהוא אפילו לא תלמיד חכם ובעל גמילות חסדים?
אז נכון, הריטוריקה מתרכזת הרבה בדמויות שקל לשנוא (כמו ועדי עובדים ופקידים נצנצנים) אבל כל רטוריקת שנאה מעדיפה להתרכז בקריקטורות הכי מוקצנות של הצד השני.
ד. אני לא קפיטליסט. גם לא סוציאליסט. בכלל, אני סבור שיש מכנה משותף בין שתי הגישות: המחשבה שבמבנה כלכלי זה או הופכי לו, טמון הפתרון לקשיי האדם והדרך שלו לגאולה. (שוב, זה לא בהכרח נאמר, אבל שימו לב לרטוריקה). מה שמטריד אותי מראש ועד סוף איננה השאלה הכלכלית, אלא התפיסות הרוחניות והמוסריות. מהספקט הזה, אני מזהה סכנה של שחיקה לרעה בגל הקפיטליסטי החדש והנוצץ. כנגד זה אני מתקומם.
______
1.בניגוד לשמועות, האמירה "לא כל מה ששלך הגיע לך במאמציך" *לא* שקולה לאמירה "ולכן מגיע לי לקחת ממך אותו"
2. אגב, אפשר גם לתמוך במדינת רווחה וגם לתרום באופן אישי הרבה צדקה, ג'אסט סייניג
