פוסטים בנושא הרהורים על סדר הלימוד

המפלגה הדתית עוסקת בבין אדם למקום, זה פשוט. 

המפלגה הלאומית עוסקת בבין אדם לעצמו: הלאום ברמה החברתית מקביל ל'עצמו' ברמה האישית

המפלגה האוניברסלית עסוקה בטובת כל הבריות, ב"חברים" של הלאום, האנושות כולה.

עולם מבחינתנו הוא מציאות; מציאות בעינינו היא תמיד חוקית; חוקיות היא מכנית וככזו היא הפך הרוחניות. אפשר לתאר עולם שבמקום כוח המשיכה יש איזה 'חוק רוחני'. אבל אז לא ברור מה הרווחנו. אם יש 'חוק כמו כוח משיכה רק רוחני' - אין בזה שום דבר רוחני.

כשריה"ל מדבר על השם המפורש, הרצון איננו בעובדה פיזית - איננו בנס ששובר את חוקי הטבע וקובע עובדה מציאותית. הוא רצון ב, במובן של מערכת יחסים: הקב"ה רוצה בעם ישראל. 

ככל שנסביר שהקשר בין מוסר לחכמה הוא טכני, נוכל למצוא למוסר תחליפים. אם הסתפקות במועט עוזרת להגיע אל החכמה כי אתה לא מבזבז את הזמן - אולי להיוולד עשיר ובלי הסתפקות במועט, יועיל לא פחות. או לשדוד בנק. אבל אם הסתפקות במועט היא חלק אינהרנטי מהחכמה, עושר לא יהווה תחליף אליה.

ממילא, כשאתה מתחיל לדרוש על המשמעות הרוחנית של כנפי הציצית אתה עובד על אדי דלק. לא ייתכן שיש מהות רוחנית שמיוצגת ב/מגולמת על ידי כנף הבגד, כי אין דבר כזה קצה הבגד, זו סתם שרירותיות. אם כנפי הבגד היו איזור מובחן: נניח אימרה מבד אחר שתפורה לקצה הבגד, היה אפשר לדבר על מהות שונה של הכנפיים. עכשיו זה סתם.

ריה"ל תפס את המציאות במלוא הרוחב המהמם שלה. יש מרחב של זמן ומקרים ואנשים ותרבויות ורגישויות ומזג אוויר ועונות השנה ומצבי רוח - 

בגישה של הוכחה מהנס יש בעיה: היא וודאית מדי. היא לחלוטין משכנעת אבל דווקא בגלל זה היא חיצונית לאדם, מונחתת עליו כמו פטיש חמש קילו. זה היה עובד אם האדם היה רובוט, מכונה חישובית חסרת עולם פנימי. אבל כיון שלאדם יש עולם פנימי, שכל יבש בלבד פועל עליו לזמן קצר.

א. מהר"ל מתעקש שמטרתן של המצוות איננה לעשות טוב לעם ישראל. כלומר הן וודאי פועלות טוב, אבל זו לא מטרתן.
אפשר לחשוב שמהר"ל מנסה למנוע היווצרות של עמדה אגוצנטרית: אם נאמר שהמצוות הן לטוב לאדם, האדם יהיה מרוכז בעצמו ויחשוב שהוא כל העולם.