א. ריה"ל תפס את המציאות במלוא הרוחב המהמם שלה. יש מרחב של זמן ומקרים ואנשים ותרבויות ורגישויות ומזג אוויר ועונות השנה ומצבי רוח -
ב. כשהכסיל נכנס לאוצר התרופות הוא מתחיל לחלק לאנשים תרופות בלי הבנה. ולפעמים זה עובד. למה? לכאורה כי התרופות מרפאות אז בפוקס עבד לו.
זה נכון במובן מסויים, האדם הזה אכן התרפא. אבל במבט רחב יותר המילה "התרפא" היא גדולה מידי. לרפא זה לא לעזור לאדם במצב נקודתי אלא לדעת לבנות התמודדות שתחזיק מעמד בתוך המרחב המהמם של המציאות.
הריפוי הוא תיקון המזג (בלשוננו המינון) של האדם. וכיון שהמציאות והאדם דינמיים לאין שיעור, ריפוי הוא פעולה מתמידה לא בכללים אלא בעירנות מתמדת. התרופה לא מרפאה, כי היא טיפול נקודתי שמחר לא יהיה רלוונטי. רק הרופא מרפא.
ג. לכן אצל ריה"ל (בניגוד לרמב"ם) הופעת התורה איננה אירוע מכונן וחד פעמי בהר סיני, אלא אירוע מתמיד, וכל סמכות התורה מכוננת מתוך התגלות מתמדת במדרגה זו או אחרת.
כדי לשמור על האדם בריא, כדי שלא נהיה כמו כסיל בבית המרקחת, צריך נוכחות קבועה של הרופא.
(הרהורים על סדר הלימוד, כוזרי מאמר א' אות ע"ט)
