א. אפשר לייסד שיטה כמו שבונים בית : קודחים עמוק לתוך הקרקע, משחילים צינורות מתכת ויוצקים בטון. מערכת הערכים מעוגנת עמוק בתוך עקרונות מוסכמים על הכל (או הרוב) תוך כדי קישור סביר בין היסוד למסקנה.
אבל אפשר לייסד שיטה כמו קשת רומאית: שום חלק כשלעצמו לא מחזיק מעמד. אף פיסה לא יציבה, אבל בלחץ בין הלבנים, בתמיכה הדדית, כל המבנה מתנשא מעל לקרקע.
ב. ענפים באקדמיה ובמשפט הישראלי בנויים כך: כשאתה מחפש את היסוד המוסכם והברור עליו הם נשענים, אתה לא מוצא דבר כזה. במקום זה יש אינספור מאמרים המפנים אחד לשני, מומחים שנתמכים איש את דברי רעהו, פסיקות שמתבססות על המאמרים שמתבססים על הפסיקות - וגם, "דוקטרינות הבורג השני" - הפניות שמתיימרות לבסס את הטיעון וכשחופרים בפנים הן לא, מה שלא מפריע להמשיך להסתמך עליהן.
ג.אנשים אנליטיים כמוני עלולים לחשוב שכיון שאין להן יסוד מבוסס, מערכות כאלו תקרוסנה תוך זמן קצר. בפועל זה לא קורה ככה. ראשית, גם קשת רומאית היא מבנה יציב דיו. שנית וחשוב יותר - מערכת נורמות וערכים היא מבנה אנושי ולא ארכיטקטוני. כיון שכך, יש בה אינרציה פנימית שמשמרת ואף מפתחת את עצמה, מעבר ליסודות שלה.
ד. אולי משל בהיר יותר יתאר מערכות כאלו כמו שרטון בנהר. הוא יכול להתחיל מכמה מקלות שהסתבכו יחד, אבל יכולת הגדילה שלו חזקה בהרבה. עם הזמן יכול להיערם עליו סחף, צמחים מכים בו שורשים והמבנה כולו הולך ומחזק את עצמו למרות שתחילתו מעורערת.
ה. וכך, המגינים על המהפיכה השיפוטית לא מרמים אחרים לחשוב שיש פה ביסוס. הם עצמם מאמינים בזה: ככל שאתה שוקע בתוך מערכת, ככל שאתה עוסק בה יותר, אתה מפסיק לשאול שאלות עליה ורק שואל שאלות בתוכה. אתה מפסיק לתהות "מה סמכותו של קונצנזוס אקדמי" ומתחיל לדון "מהו בדיוק הקונצנזוס". כפי שמדגים יפה קישון ב'תולדות המיות"ר' - מוסדות מצדיקים את עצמם בעצם קיומם.
ו. ומה עם אנשים מבחוץ? גם הם יכולים להשתכנע. שהרי המבנה כל כך מורכב ומרשים, יש בו דיונים ודיוקים ומינוחים לאין ספור. יש בו אולמות ומבואות, מדרגות ומסדרונות, אוצרות ושומרים. וודאי שהוא מבוסס, מה השאלה?
במלים אחרות: האדם עלול להשתכנע כי ריבוי החדרים יכול להשכיח ממנו שהארמון בנוי על חולות נודדים.
הרהורים על סדר הלימוד, כוזרי פרק ראשון פסקה ע"ה
