פוסטים בנושא מפייסבוק

נושאים באתר

בהמשך לפוסט הקודם, כשאני חוזר להרהר בתקופה ההיא עולה התהיה: למה דווקא

בהמשך לפוסט הקודם, כשאני חוזר להרהר בתקופה ההיא עולה התהיה: למה דווקא אני. הרי (בדיעבד) האוריינטציה שלי היא של אמונה ולא של גמרא. אז למה דווקא אני, שכיום עוסק ברוב מנין ובנין של זמני בלימודי אמונה, עפתי כל כך על גמרא בעיון ובבקיאות? למה חברים שלי שעד היום גורסים גמרא לתאווה לא נפלו לשם?

כ"ה ניסן התשע"ו

את חטאי אני מזכיר היום: אני, בשבתי כשיעור א׳ - ב׳, הייתי נגוע בנגע

את חטאי אני מזכיר היום: אני, בשבתי כשיעור א׳ - ב׳, הייתי נגוע בנגע המתמידנות.
מה היא מתמידנות? כמו התמדה, רק בקטע אובססיבי. אתה לומד ולומד ולומד ואסור לך לעצור לרגע. קשה לך? אתה נחנק? מה אתה חושב, לסטייפלר היה קל? שמנדריק.

כ"ד ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [7] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל. [7] (ספויילרים וכו')

אחרי שרוחמי מתקדשת, שולם מורה לגיטי שהדבר הראשון שהיא צריכה לעשות הוא לבלוע את מה שיש לה בבטן ולחזור הביתה. אבל רק הצעד הזה נפתח פתח לריפוי הזוגיות.

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [6] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל. [6] (ספויילרים וכו')

בניסיון להציג את החברה החרדית (ולא רק היא) מסתתר מתח גדול בין שתי קצוות.
קצה אחד הוא: עלילה על החברה החרדית בלי תיירה במרכז? אלו לא חרדים אלא חילונים עם חליפה ומגבעת!
והקוטב השני: וכי מה, חרדים הם לא בני אדם? הם לא אוהבים או עצובים? הם רק אידיאולוגיה?

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [5] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל. [5] (ספויילרים וכו')

כשאני מנסה לחשוב על פריימים נבחרים, על דיאולוגים מבריקים, על סצינות גאוניות - אני מתקשה להחליט. לא זוכר הכל. אז בערבון מוגבל.

פריים: כששולם מקרב לתמונה את הנר, הבד הופך שקוף ורואים מהצד האחורי של התמונה את הראש של דבורה.

וואן ליינר: צבי אריה אומר לאשתו: אני צריך רק כליה אחת.

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל [4] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל [4] (ספויילרים וכו')
המניע המרכזי של רוב צירי העלילה היא דמות האם הנוכחת-נעדרת. לאורך העונה הראשונה (אלישבע כתחליף האם) ולאורך העונה השנייה - גם דבורה וגם בובע מלכה (התערוכה, השבעה, הקבר).

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל [3] (ספויילרים וכו')

#קצרים_על_שטיסל [3] (ספויילרים וכו')
א. רבים מתייחסים לפרק הסיום של העונה השנייה, אבל בעיני השיא היה דווקא שני פרקים לפניו.
כי ההכרעה של סוף הסדרה, לפחות מצד קיווע, היא די בנאלית. לא הרבה השתנה מאז "קוראים לי אשר לב" השטחי. אמנות עמוקה מול יהדות של פולקלור. מי ינצח? you kidding.

כ"ג ניסן התשע"ו

#קצרים_על_שטיסל. [2]

#קצרים_על_שטיסל. [2]
ליפא וגיטי: כמה אני אוהב את הדמויות האלו, אף על פי שהפתירה שלהן חלשה יותר מהקונפליקט.
הערת ליפא קטנה: שמתם לב לאופן בו הוא מניע את הגוף שלו? מיקס בין 'קפיציות' היפראקטיבית לבין התנענעות של בן ישיבה.
אז זהו.

כ"ג ניסן התשע"ו

א. הטריגר הסופי לשיר היה פוסט של ידידיה. כמו פוסטים קודמים התרשמתי מאד

א. הטריגר הסופי לשיר היה פוסט של ידידיה. כמו פוסטים קודמים התרשמתי מאד מהטיעונים אבל בסוף נשארה תחושה לא נוחה. היא התעצמה כשאורי צירף בתגובה, סרטון של הרב יוסי פרומן על תפילה: להתפלל בלי לדעת אם מישהו מקשיב. זה היה יפה, אבל -

י"ג ניסן התשע"ו

(באופן משמעותי יותר משירים אחרים שלי: ממליץ לקרוא גם עם הפה ולא רק עם

(באופן משמעותי יותר משירים אחרים שלי: ממליץ לקרוא גם עם הפה ולא רק עם העינים)

תודתי נתונה לאלעזר שפרכר על הניקוד.

י"ב ניסן התשע"ו

מנוי בRSS לפוסטים בנושא מפייסבוק
Loading