שירה איננה מה שאני קורא כשיר או מה שאני קורא לו שיר. וודאי שהיא איננה כל טקסט מעוצב בפסיחות וניקוד. שירה היא הניסיון, ולעתים גם ההצלחה, לחרוג מהמציאות. לתאר משהו נשגב יותר מהעולם - ואיך הנשגב הזה מתיישב בתוך העולם.
'נשגב' לא חייב להיות דווקא נמלץ או כתוב בשפה גבוהה. הרבה פעמים כן, אבל לפעמים נמלצות היא פומפזיות ריקה. כי נמלצות היא אופן של הדבר, לא הדבר עצמו. שיר יכול להיות פשוט, כמעט סיפורי.
אבל אין שיר ללא נשגב, כלומר ללא מְעֵבֶר, כלומר ללא הכרה שהעולם כולו סוגר עלינו קרוב קרוב, כמו תקרה נמוכה מדי - והשירה פותחת את הצוהר, מרימה את גג העולם ושופכת אל תוכו כוכבים. המשורר עולה לשמים, שובה שבי ומוריד אותו מתנה.
זו בדיוק הסיבה בגללה אמרתי נואש ממה שנהוג לכנות שירה (הרב, כנראה, קרא לו זמר). פעם היתה בה יומרה להוציא אותנו מהכלא. היומרה הזו נכשלה לחלוטין; היא לכל היותר החליפה כלא קטן בכלא קצת יותר רחב. מאז שהיא איבדה את היומרה הזו היא כבר לא מנסה לחלץ מהכלא, מקסימום לקשט את השולחן המזוהם שבו במפה אדומה ואגרטל.
ומאותה סיבה עצמה אני כמה ללמוד תורה, כי תורה היא שירה: היא מספרת לנו שיש נשגב ומורידה אותו לכאן, בלי לחלל את השגב שבו. אפילו בהלכה וכל שכן באגדה ובנסתר.
וזו הסיבה שהרב הוא משורר. לא בגלל הסגנון והליריות, אלא בגלל שהוא גם מספר לנו על אור אינסוף וגם מאיר אתו את העולם. פסקה טובה בשמונה קבצים היא שירה צרופה. לפעמים גם בסגנונה - להט, פאתוס, צחוק, בכי, שלוות עולמים - אבל גם כשלא רואים בה את אלו, היא שירה משום הנשגב שבה.
(מצורף: שיר של הרב, גם בקריטריונים של מה שנקרא כיום שיר)
#ג_אלול #מהי_שירה
'נשגב' לא חייב להיות דווקא נמלץ או כתוב בשפה גבוהה. הרבה פעמים כן, אבל לפעמים נמלצות היא פומפזיות ריקה. כי נמלצות היא אופן של הדבר, לא הדבר עצמו. שיר יכול להיות פשוט, כמעט סיפורי.
אבל אין שיר ללא נשגב, כלומר ללא מְעֵבֶר, כלומר ללא הכרה שהעולם כולו סוגר עלינו קרוב קרוב, כמו תקרה נמוכה מדי - והשירה פותחת את הצוהר, מרימה את גג העולם ושופכת אל תוכו כוכבים. המשורר עולה לשמים, שובה שבי ומוריד אותו מתנה.
זו בדיוק הסיבה בגללה אמרתי נואש ממה שנהוג לכנות שירה (הרב, כנראה, קרא לו זמר). פעם היתה בה יומרה להוציא אותנו מהכלא. היומרה הזו נכשלה לחלוטין; היא לכל היותר החליפה כלא קטן בכלא קצת יותר רחב. מאז שהיא איבדה את היומרה הזו היא כבר לא מנסה לחלץ מהכלא, מקסימום לקשט את השולחן המזוהם שבו במפה אדומה ואגרטל.
ומאותה סיבה עצמה אני כמה ללמוד תורה, כי תורה היא שירה: היא מספרת לנו שיש נשגב ומורידה אותו לכאן, בלי לחלל את השגב שבו. אפילו בהלכה וכל שכן באגדה ובנסתר.
וזו הסיבה שהרב הוא משורר. לא בגלל הסגנון והליריות, אלא בגלל שהוא גם מספר לנו על אור אינסוף וגם מאיר אתו את העולם. פסקה טובה בשמונה קבצים היא שירה צרופה. לפעמים גם בסגנונה - להט, פאתוס, צחוק, בכי, שלוות עולמים - אבל גם כשלא רואים בה את אלו, היא שירה משום הנשגב שבה.
(מצורף: שיר של הרב, גם בקריטריונים של מה שנקרא כיום שיר)
#ג_אלול #מהי_שירה
