נספחים (ספויילרים ל"המדריך לימים הקרובים"):

נספחים (ספויילרים ל"המדריך לימים הקרובים"):

א. בכל שלושת הספרים של יואב בלום יש אותה דמות: דמות אדם לא יוצלח, ההוא שמחוץ למעגלי החיים. ב"מצרפי המקרים" זה פחות בולט, יותר ב"הקבוע" והכי ב"המדריך".
סצינת הסיום של "המדריך" היא מימוש הפנטזיה של דמות כזו כלפי החיים. ניקח את האנטיתיזה שלנו, את הגב-גבר הכי מוחצן, נשפוך אליו את כל החיים שלנו, ועכשיו נראה אותו. הוא יהיה חסר אונים בדיוק כמונו, רואים?

שמו לב עד כמה זה משדר שוב את פסיביות החוויה. את ההרגשה של "אני כזה כי זה קרה לי, כי החוויות שלי עיצבו אותי"

ב. לא הצלחתי להבין ברמה התימטית את הקטע של הספר ב"המדריך", זה כאילו סוג של טוויסט עם מסע בזמן שמעבר לרמת הגימיק לא ממש מתחבר לתימה המרכזית של הסיפור. מה אני מפספס?

ג. מהו בעצם הקבוע היחידי? האם זה דן, היחיד שלא יכול להחליף גוף? אולי זה הגוף, שנתפס כדבר הקבוע היחידי באישיות של האדם עד המצאת הצמידים? אולי הנפש שנתפשת כקבוע שסביבו מסתובב הכל גם לאחר המצאת הצמיד?

#על_הספרות #יואב_בלום