הפרדיגמות של קון וההלכה - א א. קון

כ"ט אדר א' התשע"ט

נושאים באתר

הפרדיגמות של קון וההלכה - א

א. קון תיאר שבכל תקופה, קיימת במדע תפיסת על, שכל הנתונים מוסברים על ידה. בהתחלה, תגליות חדשות שמאתגרות את תפיסת העל משובצות בתוכה. אבל עם הזמן, הניסיון להכניס את המידע החדש לתיאוריה הישנה, מסבך את המבנה כולו. התפיסה הופכת עמוסת סתירות והסברי אד-הוק, עד שלבסוף היא קורסת בקול רעש, ותפיסת-על חדשה תופסת את מקומה.

ב. בעיני, הרבה עולמות אחרים שבהם #האמת_מתגלה_בענן עובדים כמו הפרדיגמות של קון.
לדוגמה, הציבור ההלכתי הוא מי שמציית להלכה. אבל מהי ההלכה? איך מגדירים את גבולותיה? אני רוצה לטעון שיש דמיון. שגם בהלכה יש מבנה פרידגמטי¹.

כהקדמה לדיון אניח כאן שהלכה כוללת בתוכה, כתנאי הכרחי אך בלתי מספיק, את הרכנת הראש כלפי הציווי של הקב"ה².
כיון שהאמת מתגלה בענן, ההגדרה הזו לא מחייבת שההלכה לא תתחשב כלל בנקודת המבט האנושית. התחשבות כזו קיימת. לדוגמה, הכלל התוך הלכתי של דרכיה דרכי נועם, ואפילו הקביעה "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".

את קיומם של חלקים כאלו נבין על ידי תכונה של פרדיגמה, בה היא יכולה להכיל גם את הכיוון ההופכי מעקרון העל שלה. גם מערכת שהעקרון המארגן שלה הוא כפיפות האנושי אל האלוקי, יכולה להכיל התחשבות באנושי, אפילו כביכול 'על חשבון' הצו האלוקי. את התכונה הזו אני מכנה 'אלסטיות'. להלכה, כמו לפרדיגמה הקונית, יש יכולת אלסטית כלשהי, שמאפשרת לה למתוח את עצמה ולכלול תנועות הפוכות.

ג. אלא שלאלסטיות הזו יש גבול. ככל שאנחנו מרחיבים בתוך ההלכה את מקומה של התנועה שפונה אל האדם, הפרדיגמה הולכת ומסתבכת. וכשנחצה גבול בלתי נראה - היא קורסת והופכת מערכת אחרת, בה הרכנת הראש כלפי ציווי השם כבר לא קיימת. במלים אחרות, מערכת ערכים שאיננה הלכתית. כך לדוגמה סיפר יגיל, שהרב איתם הנקין הי"ד כתב פעם מאמר היתולי בו התיר, משום דרכי שלום, את רוב פרטי הכשרות מדרבנן. ברור ששום פוסק רציני לא יעשה זאת, גם אם יש סוגיות בהן הסברה הזו נאמרת. למה? כי לאלסטיות יש גבול.

מטבעו של המבנה הפרידגמטי, נקודת הגבול הזו לא עונה לכלל ברור. הרי את הכלל הפרנו כבר ברגע שהכנסנו *איזשהו* שיקול אנושי פנימה. הכלל הופר אבל האלסטיות החזיקה את הפרדיגמה. כיוון שקריסת הפרדיגמה היא לא כלל ברור אלא רצף מצטבר של "מתיחות" - יבוא פוסק (או שומר הלכה) בטענה מתוסכלת: למה את הצעד הקודם כללתם בתוך גבולות ההלכה ואת שלי לא? הרי הכלל נשאר אותו הכלל!
זה נכון, אבל לא הכלל מנחה אותנו כאן אלא גבול האלסטיות של הפרדיגמה ההלכתית.
הרב חיים נבון כתב פעם שאם אי אפשר להכניס סיכה בין היהדות שלך לבין נערכים הפרוגרסיביים הכי עדכניים, אז כנראה שכבר לא מדובר ביהדות. אני סבור שהגבול מגיע הרבה לפני.

ד. בנוסף, כיוון שמדובר כאן באלסטיות ולא בכלל, ייתכן שחריגות לכיוונים שונים, או אפילו חריגות לאותו הכיוון בתקופות שונות - יגרמו לתוצאות אחרות. כך, בתקופה בה התרבות המנוגדת להלכתית היתה כזו שדבר האל מרכזי בה, אולי היתה ההלכה יותר אלסטית לכיוון האנושי. תקופה בה התיזה העיקרית המנוגדת להלכה היא תיזה הומניסטית - תגרום להגבלת האלסטיות של הפרדיגמה לכיוון ההומניסטי. במלים אחרות: אם לפני חמש מאות שנה היה נכתב מאמר במגדיר בכותרתו כי מטרת ההלכה היא "תיקון העולם", ייתכן שהייתי פחות ממהר לסווג אותו כפסאודו הלכתי, מאשר במצב בו ל"תיקון העולם" משמעות הומניסטית מאד ברורה (כן, למרות שמקורו בתפילת עלינו לשבח), והומניזם בגרסתו החילונית הוא האלטרנטיבה העיקרית ליהדות.
____
1. למרות שהמדע הוא דספרקטיבי (מתאר) וההלכה היא נורמטיבית
2. שימו לב שלשם הדיון לא חשוב להסכים עם ההגדרה, אלא לבחון מה קורה אם מסכימים עליה - הדבר יהיה נכון לכל הגדרה אחרת.
Loading