א. לאורך 'דעת תבונות' מבדיל רמח"ל בין שתי הנהגות. האחת היא הנהגת המשפט, של שכר ועונש. אדם מקבל טוב או רע לפי המעשים הטובים או הרעים שלו. השניה היא הנהגת הייחוד. בהנהגה זו הקב"ה מנהל את העולם לפי רצונו, אל הכיוון בו יהיה ה' אחד ושמו אחד. הנהגה זו פועלת בלי לכבול את עצמו, כביכול, לבחירות בני האדם.
בקריאה ראשונה, הנהגת הייחוד באה להשלים את הנהגת המשפט, היא כמו תוכנית ב'. כולנו נשמח שהאדם יצליח לקדם את העולם. אבל גם אם לא, מתישהו העולם יגיע לטוב, בדרך זו אחרת. בלשון הרמח"ל, הקב"ה "שם גבול" לזמן בו שולטת הנהגת הדין, ואז יבוא תורה של הנהגת הייחוד.
ב. באופן פשוט זו אכן המשמעות של הנהגת הייחוד, אבל בשלב מסוים רמח"ל מפתיע. הוא מסביר שהנהגת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', גם היא באה מהנהגת הייחוד.
זו קביעה מפתיעה, כי בהבנה ראשונית, הנהגת הייחוד משלימה את מה שהחסירה הנהגת הדין. היא באה לומר שהעולם יגיע לטוב, גם אם מצד בני האדם מעשיהם לא יובילו לשם. לפי זה הנהגת הייחוד יכולה להסביר (סוג של) רשע וטוב לו, כלומר לא מגיע לעולם להגאל ועדיין הוא נגאל. זה *לא* מסביר צדיק ורע לו. (גם ה"רשע וטוב לו" שהיא מסבירה, מובן באופן רך, סטייל "מעמיד עליהם מלך קשה כהמן" ואז הם חוזרים בתשובה)
ג. אני עדיין מתלבט איך להבין את זה (לא ממש הבנתי את דעת תבונות, הפתעה הפתעה) אבל כרגע אני רואה שתי דרכים.
בדרך הראשונה, יוצא שהנהגת הייחוד אומרת יותר מאשר "הטוב יגיע בדרך זו או אחרת". הנהגת הייחוד היא אולי כמו הניסיון בעקידת יצחק. הקב"ה אומר: יש לי תוכניות משלי. אתם לא תבינו. בסוף יהיה טוב, אבל יש עולמות משלי שאתם לא תופסים ולא אתם תחליטו עליהם.
באפשרות השנייה, הטוב הוא הטוב אותו אנחנו מבינים. אבל כאשר הקב"ה מביא גאולה על פי שהעולם לא ראוי, זה בעצם אומר שמשהו בחוקיות של העולם נשבר. זה אפשרי, כן? הקב"ה כותב את החוקים, לא כפוף להם. אבל כשהחוק נשבר, הוא נשבר ביותר ממקום אחד. המאזניים הקוסמיות יוצאות מאיזון ומסתחררות.
במצב כזה, צדיק ורע לו הוא הside effect של גאולת העולם אף על פי שהוא לא ראוי. מה שמביא אותי, בלי ששמתי לב, היישר לכך שייסורי הצדיקים מכפרים על העולם.
(נ.ב. כשאני אומר "לא הבנתי את דעת תבונות" אני מתכוון לזה. כאן, עוד יותר מכרגיל, ייתכן שאני מקשקש שטויות)
#היה_קודם_בטלגרם
בקריאה ראשונה, הנהגת הייחוד באה להשלים את הנהגת המשפט, היא כמו תוכנית ב'. כולנו נשמח שהאדם יצליח לקדם את העולם. אבל גם אם לא, מתישהו העולם יגיע לטוב, בדרך זו אחרת. בלשון הרמח"ל, הקב"ה "שם גבול" לזמן בו שולטת הנהגת הדין, ואז יבוא תורה של הנהגת הייחוד.
ב. באופן פשוט זו אכן המשמעות של הנהגת הייחוד, אבל בשלב מסוים רמח"ל מפתיע. הוא מסביר שהנהגת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', גם היא באה מהנהגת הייחוד.
זו קביעה מפתיעה, כי בהבנה ראשונית, הנהגת הייחוד משלימה את מה שהחסירה הנהגת הדין. היא באה לומר שהעולם יגיע לטוב, גם אם מצד בני האדם מעשיהם לא יובילו לשם. לפי זה הנהגת הייחוד יכולה להסביר (סוג של) רשע וטוב לו, כלומר לא מגיע לעולם להגאל ועדיין הוא נגאל. זה *לא* מסביר צדיק ורע לו. (גם ה"רשע וטוב לו" שהיא מסבירה, מובן באופן רך, סטייל "מעמיד עליהם מלך קשה כהמן" ואז הם חוזרים בתשובה)
ג. אני עדיין מתלבט איך להבין את זה (לא ממש הבנתי את דעת תבונות, הפתעה הפתעה) אבל כרגע אני רואה שתי דרכים.
בדרך הראשונה, יוצא שהנהגת הייחוד אומרת יותר מאשר "הטוב יגיע בדרך זו או אחרת". הנהגת הייחוד היא אולי כמו הניסיון בעקידת יצחק. הקב"ה אומר: יש לי תוכניות משלי. אתם לא תבינו. בסוף יהיה טוב, אבל יש עולמות משלי שאתם לא תופסים ולא אתם תחליטו עליהם.
באפשרות השנייה, הטוב הוא הטוב אותו אנחנו מבינים. אבל כאשר הקב"ה מביא גאולה על פי שהעולם לא ראוי, זה בעצם אומר שמשהו בחוקיות של העולם נשבר. זה אפשרי, כן? הקב"ה כותב את החוקים, לא כפוף להם. אבל כשהחוק נשבר, הוא נשבר ביותר ממקום אחד. המאזניים הקוסמיות יוצאות מאיזון ומסתחררות.
במצב כזה, צדיק ורע לו הוא הside effect של גאולת העולם אף על פי שהוא לא ראוי. מה שמביא אותי, בלי ששמתי לב, היישר לכך שייסורי הצדיקים מכפרים על העולם.
(נ.ב. כשאני אומר "לא הבנתי את דעת תבונות" אני מתכוון לזה. כאן, עוד יותר מכרגיל, ייתכן שאני מקשקש שטויות)
#היה_קודם_בטלגרם
