היה קודם בטלגרם | אנפין

נושאים באתר

א. בפוסט הקודם (לפני פסח) טענתי שמה שמבדיל בין ניו אייג' שטחי למבנה עמוק הוא הזמן והמֵשֶך. חכמת הזיקנה, שהיא רוויה בחיים שלמים והופכת את השטוח לרב מימדי.

זה טיעון מתסכל שכן אין דרך לעקוף או לפתור אותו. אם אני צעיר, אחיה לי חיים שטחיים עד גיל שבעים.

ב. כדברי הראשונים, אני רוצה להציע שמה שמגשר ביננו לבין המצב המלא יותר, או הצידה לדרך שלנו, היא המסורת.

כ"ו ניסן התשע"ט

א. היה היה פעם ב"עלילות לוט" פרק

א. היה היה פעם ב"עלילות לוט" פרק שהסתיים בישיבה בחדר המתנה אצל הרופא, פחות או יותר במלים האלו: "וכך ישבנו שלושתינו: אני וסימון ומואיז הקטן" אני עדיין זוכר את התחושה שצפה בי כשקראתי את המשפט הזה. מגניב! הרעתי בתוך תוכי: עוד מישהו מכיר את השיר הזה!

ט"ו טבת התשע"ט

א. לאורך 'דעת תבונות' מבדיל רמח"ל בין

א. לאורך 'דעת תבונות' מבדיל רמח"ל בין שתי הנהגות. האחת היא הנהגת המשפט, של שכר ועונש. אדם מקבל טוב או רע לפי המעשים הטובים או הרעים שלו. השניה היא הנהגת הייחוד. בהנהגה זו הקב"ה מנהל את העולם לפי רצונו, אל הכיוון בו יהיה ה' אחד ושמו אחד. הנהגה זו פועלת בלי לכבול את עצמו, כביכול, לבחירות בני האדם.

ו' חשון התשע"ט

מנוי בRSS לפוסטים בנושא היה קודם בטלגרם

Loading