א. האם איחוד הפכים הגיוני מבחינה לוגית? אני אאמלק כאן מאמר ישן של הרב מיכי בו הוא טוען, למיטב הבנתי, ש"כן ולא". אני אטען שה"כן ולא" שלו הוא בעצם "כן"
ניקח דוגמה קלאסית. רווק הוא "מי שאינו נשוי". האם ייתכן רווק נשוי?
נעצור ונבחן היטב את הדוגמה: "רווק" הוא מונח לוגי. אם נקרא לנשוי a, הרי שרווק הוא !a. (כלומר, לא-איי. סימן קריאה הוא אופרטור שלילה. לפחות בשפות תכנות).
אבל רווק איננו *רק* מונח לוגי, איננו רק !a. ל"רווק" יש למילה שלל קונוטציות, מופעים. הדירה שלו יכולה להיות "דירת רווקים": מלוכלכת, מוזנחת, בעלת ריח קלוש של גרביים. לא רק "דירת !a". הוא יכול לחיות חיי רווקות: נינוחים, חסרי אחריות ודאגות, חופשי לנפשו. אלו אינם רק "חיי !a"
טוב, אבל כפי שציינת בעצמך כל אלו הם רק *קונוטציות* למונח רווק, לא המונח רווק בעצמו! מהו "המונח עצמו"? !a
ב. אני שם כרגע בצד את הנקודה (המאד חשובה) שלטעון ש!a הוא הדבר עצמו ואילו שאר מאפייני הרווקות כביכול טפלים אליו היא הנחת יסוד, ואחת בעייתית. כרגע אני מקבל את זה שישנם שני מישורים: מישור המונח !a, והמישור של שלל המאפיינים של רווק. כעת נשאל עבור כל מישור: האם איחוד ההפכים הגיוני?
במישור המאפיינים, ברור שכן. האם נשוי לא יכול לחיות בזוהמה ש"משוייכת" לרווקים? האם רווק לא יכול לחיות בסדר מופתי? וודאי שאפשר.
במישור המונח הלוגי, מה שקראנו "!a", האם איחוד ההפכים ייתכן? ברור שלא. a לעולם לא יהיה שווה ל!a.
אבל מדוע? לא משום שיש איזה חוק טבע שמונע ממני את זה, אלא כי אין פשר בלומר a שווה ל!a. למה? כי כל המשמעות של a ו!a נבעה מההגדרות שלי, ועכשיו אני מנתץ את ההגדרות. (וויטנגשטיין היה אומר - הפסקתי לשחק את המשחק). ממילא גם מובן שחוסר היכולת הזה חסר משמעות לחלוטין, האם ישנו איחוד הפכים לוגי? לא, וזו שאלה משעממת ולא רלוונטית.
לעומת זאת, האם רווק יכול להיות נשוי, האם לילה יכול להיות יום, האם סופי יכול להיות אינסופי? ברור שכן. האם זו אמירה חסרת פשר? ברור שיש לה פשר! שני תכנים חיוביים יכולים להפגש, זה לא נונסנס.
ג. אהה, יחגוג הלוגיקן. אז אתה מודה שלסתירה לוגית *אמיתית* אין פשר!
וכאן חוזרת הנקודה: מי מתעניין בסתירה לוגית *טהורה*? אף אחד. הסתירות עליהן מתווכחים מעניינות *משום שיש להן תוכן*, לא בגלל חישבונציה לוגית. וככל שאני ממלא אותם בתוכן טענת הסתירה הלוגית הולכת ונחלשת. ממש כפי שרווק (כתוכן, לא כהגדרה לוגית) בהחלט יכול להתאחד עם נשוי (כתוכן, לא כהגדרה לוגית)
אסכם שוב את הטענה: ככל שלמושג יש תוכן ולא רק הגדרה יבשה, חוק השלילה פחות רלוונטי עבורו. לא שגוי: פשוט לא רלוונטי. וככל שהוא יותר רלוונטי, זה משום שהוא פחות בעל תוכן וממילא פלפול אינטלקטואלי בעל אפס עניין. למעשה, כל ניסיון רציני להשתמש בחוק הסתירה חייב לצאת מההגדרות אל תוכן וממילא חייב להחליש את כוחו של חוק הסתירה.
(גילוי נאות: הח.מ. הוא בור בענייני לוגיקה. מי שכן מבינים מוזמנים לתקן אותי. מי שלא מבינים, מוזמנים לקחת את דברי עם יותר מקמצוץ מלח. סגור?)
Loading